רן ארז, יו”ר הנהלת ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, והארגון, הגישו נגד עיתון’ ישראל היום’, וכמה מעובדיו תביעה בגין פרסום לשון הרע כלפיהם, ודרשו פיצוי של 1.5 מיליון שקלים, והתנצלות, כב’ השופטת יהודית שבח, של בית המשפט המחוזי בעיר תל אביב, השיבה בשלילה על שאלה זו, ופסקה; בית המשפט, אינו אמור לעודד צביעות או הצהרות סרק.
המחוזי: בית המשפט, אינו מוסמך לחייב מפרסם לשון הרע להתנצל
מר רן ארז מורה ואיש ציבור ישראלי, המכהן כיו”ר הנהלת ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים מאז 1997, והארגון, הגישו נגד עיתון ’ישראל היום’, וכמה מעובדיו העיתונאים; מרדכי גילת, אשר בהרב, עמוס רגב, ציפי קורן, תביעה בגין פרסום לשון הרע כלפיהם בבית-משפט השלום בתל-אביב. התובעים, דרשו פיצוי של 1.5 מיליון שקלים, וכן, עתרו ל’צווי עשה’ אשר יחייבו את הנתבעים לפרסם על חשבונם התנצלות, תיקון והכחשה בחמישה עיתונים יומיים ובחמישה אתרי חדשות מרכזיים. ההחלטה התמקדה ב’סעד ההתנצלות’.
ברקע לפרסום הכתבה עמדו הליכים משפטיים שהתנהלו בבית-דין החברים של ארגון המורים ובערכאות השיפוטיות, בין מר דוד פרידמן, מי שהתמודד מול ארז בבחירות לארגון המורים שהתקיימו באותה עת (להלן: “פרידמן”), ועמותה שהקים – מצד אחד, לבין התובעים – מצד שני.
פרידמן, והעמותה עתרו למינוי מפקח חיצוני שיפקח על הבחירות בארגון בשל טענה לאי-סדרים בניהולן. לאחר כשנה של התדיינויות, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מפקח חיצוני על הליכי הבחירות בארגון המורים, וביום 14.1.10 מינה בית המשפט המחוזי מרכז (כב’ הנשיאה השופטת ה. גרסטל) את השופט בדימוס דן ארבל לתפקיד זה.
הכתבה שכותרתה; “שלום אדוני היועץ”, עסקה, בין היתר, בבחירות לראשות ארגון המורים. בכותרת המשנה נכתב; “ההחלטות הראשונות שהיועץ המשפטי החדש, יצטרך לקבל; למה עו”ד יהושע רזניק, מזכיר לנו את עו”ד יהודה וינשטיין; למה השר ליברמן, ימשיך להזיע; וגם: בדיחה ששמה בחירות דמוקרטיות בארגון המורים”.
בחלקה האחרון של הכתבה, הוא החלק העיקרי הרלוונטי לתביעה, נכתב כדלקמן; “דמוקרטיה בארגון המורים” – לרגע נשמנו באחרונה אוויר פסגות, והאמנו שהדמוקרטיה חזרה לארגון המורים. האמנו שהמתמודד הנקי דודי פרידמן יצליח להכות בסיאוב.
האמנו שמתקיימות שם בחירות אמיתיות ושמינו שופט בדימוס כמפקח-על אמיתי עם אמצעים וסמכויות. האמנו שהבחירות יתנהלו בתנאים שווים והוגנים. אז לא; אני ועמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת, טעינו. זה לא המצב. הסיפורים הזורמים מהשטח, בהיעדר פיקוח אמיתי, מלמדים שהריקבון עלול שוב לנצח”.
כן נכתב באותיות מודגשות בתחתית העמוד; “פרשת ארז. למה חשבנו בטעות שהדמוקרטיה חזרה לארגון המורים בבחירות הפנימיות”. בכתבה אף שובצו תמונותיהם של המתמודדים בבחירות, כאשר מתחת תמונתו של ארז, נכתב: “מה שהיה הוא שיהיה?”, ותחת תמונתו של פרידמן; “מנסה להילחם בריקבון”.
הנתבעים מעיתון “ישראל היום”, הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף, זאת מחמת היעדר סמכות עניינית, וטענו בין היתר, כי; “לא ניתן לחייב אדם בעניין אישי ואין טעם בהתנצלות שכופין אותה, וכי בית המשפט אינו “משטרת מחשבות”, והוא אינו יכול לכפות על אדם לחשוב כך או אחרת”.
התביעה
לאחר פרסום הכתבה פנו התובעים, באמצעות בא-כוחם, אל הנתבעים במכתב בו נדרשו לפרסם הודעת התנצלות ולחזור בהם מן האמור בכתבה ככל שהוא מתייחס לתובעים, ומשסורבו, הגישו את התביעה נשוא ענייננו בעילת לשון הרע.
לטענת התובעים, עולה מן הכתבה כי פרשת הבחירות בארגון המורים היא עניין לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, כפרשיות ציבוריות חמורות הנזכרות בכתבה שעניינן, בין היתר, עבירות פליליות של שוחד והלבנת הון, וכי הליך הבחירות בארגון המורים אינו דמוקרטי, אינו מפוקח, אינו שוויוני ואינו הוגן – דבר הנוגד את הקביעה בהחלטות הערכאות השיפוטיות ובדו”ח המפקח, לפיה מדובר בהליך תקין.
כב’ השופטת יהודית שבח, קבעה, כאמור, כי אכן בית המשפט, אינו מוסמך לחייב נתבע להתנצל. התנצלות, כך נפסק, מורכבת גם מאלמנטים מחשבתיים-רגשיים, ובית המשפט, אינו מוסמך לחייב נתבע לחוש חרטה על דבריו או להעמיד פנים שאמנם כך.
נקבע, כי סעד ההתנצלות, הושמט מנוסחו הסופי של החוק במכוון, וניתן אף ללמוד על כוונה זו של המחוקק מהצעת החוק בנושא, ומעבר לכך, פסקה כב’ השופטת שבח, כי לגישתה אף לא ניתן לחייב נתבע בפרסום התנצלות מטעמים ערכיים.
“בית המשפט, אינו אמור לעודד צביעות או הצהרות סרק שאין מאחוריהן דבר אמיתי, אף לא לכפות על נתבע להצהיר, כי תובע מסוים, הינו ישר דרך ומתאים למשרה מסוימת.
לנתבע, הזכות לחשוב, כי תובע, אינו ישר וכי השיג את משרתו בדרכים לא כשרות. אין מטרת הפרסום ליתן פומבי לעובדה, כי הנתבע, חזר בו מדרכו הרעה, ושוב אינו חושב על התובע דברים שליליים.
מחשבותיו של הנתבע אודות התובע, כמו גם רגשותיו כלפיו, אם חש הוא צער וחרטה, אם לאו, אינן רלבנטיות כלל וכלל, ואין בית המשפט, כופה אותו להצהיר הצהרה שאינה תואמת את מחשבותיו, ואינו מעמידו במצב בו פיו ולבו אינם שווים” – כתבה כב’ השופטת, שבח, והוסיפה, כי; “הדרך לתיקון לשון הרע, ייעשה באמצעות פיצוי ופרסום תיקון והכחשה, ולא באמצעות אילוץ המפרסם להצהיר הצהרת חרטה, לא אותנטית”.
• לפסק הדין בעניין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות ואח’ נגד עיתון “ישראל היום” ואח’
.
• הידיעה, הובאה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין.
Add Comment