לשכתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, סגן נשיא בית המשפט המחוזי (בדימוס) אשר קולה, פרסמה אתמול (יום חמישי, ב’ באב תשפ”ו, 16 ביולי 2026) את תמצית החלטתו במספר תיקי תלונות שהוגשו נגד הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול.
התלונות, אשר הוגשו בעקבות דברים שנשא כב’ הרב במסגרת שיעורים שהעביר, התמקדו בשני נושאים מרכזיים המצויים ב’לב הסערה‘ הציבורית והמשפטית בישראל.
▰ הנושא הראשון; התבטאויות חריפות נגד שופטי בג”ץ שפסקו בשבת – התלונה נמצאה מוצדקת
חלקן הראשון של התלונות עסק בדברים חריפים שאמר הרב הראשי כלפי שופטי בג”ץ, אשר נתנו החלטות במהלך השבת בנושא הגבלות על הפגנות בזמן מלחמה.
בין היתר, כינה הרב את השופטים “חצופים“, טען, כי הם; “רומסים את התורה הקדושה” ו”מתנהגים בהפקרות“, והגדיר את בג”ץ כ”אויב היהדות“.
היום (יום חמישי, ב’ באב תשפ”ו, 16 ביולי 2026) קבע באופן חד-משמעי כי התבטאויות אלו חרגו באופן משמעותי מגבולותיה של ביקורת לגיטימית.
בהחלטתו הדגיש הנציב, כי האמירות כוונו באופן אישי לגופם של שופטי בית המשפט העליון, וכי הן אינן עולות בקנה אחד עם השיח הממלכתי המצופה מנושא משרה שיפוטית בכירה כל כך.
עוד נקבע, כי אמירות קשות אלו, אינן “נובעות מכהונתו כרב ראשי” ולכן, הן אינן חוסות תחת החריג המיוחד המעוגן בסעיף 9(ד) לכללי האתיקה ל-דיינים.
על כן, מצא היום (יום חמישי, ב’ באב תשפ”ו, 16 ביולי 2026) חלק זה של התלונה כמוצדק.
▰ הנושא השני; התנגדות למבחני רבנות לנשים – התלונה נדחתה תחת הגנת “חופש הפעולה ההלכתי”
חלקן השני של התלונות עסק בהתבטאויותיו של הרב הראשי נגד שופטי בג”ץ שחייבו את הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינות הסמכה המקבילות למבחני הרבנות.
בנושא זה, קבע הנציב קולה, הבחנה משפטית מהותית. לדבריו, התייחסותו של הרב הראשי לנושא בחינות ההסמכה מצויה בליבת תפקידיו כרב ראשי, שכן היא קשורה ישירות ליישום סמכויותיו הסטטוטוריות על פי חוק הרבנות הראשית לישראל.
הגנה על סמכויות אלו, נחשבת לפעולה הנובעת מכהונתו.
בהתאם לכך, נקבע כי התבטאויות אלו חוסות תחת כלל 9(ד) לכללי האתיקה לדיינים, המחריג פעולות של דיין הנובעות מתפקידו כרב ראשי ומגן על עצמאותו ההלכתית. לפיכך, החלק הזה של התלונה נדחה.
▰ חוסר בדין משמעתי לרבנים ראשיים וקשיים בהדחה
החלטת הנציב, חושפת “לקונה משפטית” מורכבת במדינת ישראל בכל הנוגע לדין המשמעתי החל על רבנים ראשיים.
הנציב, ציין בהחלטתו, כי סעיף 21 לחוק הדיינים, העוסק בסמכות שר המשפטים להגיש קובלנה משמעתית נגד דיין, אינו מופנה לנציב, ותחולתו על רב ראשי המכהן בתפקידו מוטלת בספק רב.
בפועל, נראה, כי אין בנמצא דין משמעתי או כללי אתיקה ספציפיים המחייבים רב ראשי בכובעו המנהיגותי-רוחני, להבדיל מכובעו כדיין.
יתרה מכך, הנציב העיר, כי גם הליך מינהלי של העברת הרב מכהונתו כדיין (לפי סעיף 16א ל”חוק הדיינים“) מעורר קשיים עצומים.
זאת משום שגם אם יורחק מתפקידו כדיין, הוא יוסיף לכהן כרב ראשי מ”כוח החוק“, ומתוקף תפקיד זה, ימשיך לכהן כדיין ואף כנשיא בית הדין הגדול.
לסיכום, הנציב הדגיש את החשיבות העליונה של שיח ציבורי ענייני, מכבד וממלכתי, בפרט מצד נושאי משרה שיפוטית בכירה, במטרה למנוע פגיעה בכבודם של המוסדות השיפוטיים ובאמון הציבור בהם.
◄ אל; תמצית בעניין התבטאויות הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול החלטה.
