המשחק מכור, ושום דבר לא השתנה מאז “סאלאח שבתי”. משחק מגעיל הוא משחק שנודף ממנו ריח של סרחון בלתי ניסבל.
לראות ולשפשף עיניים. לשמוע ולא להאמין. לדבר… כמו לקיר. כי כולם יודעים את התורה ורק שד לא ידוע מעוור עיניהם, סותם אוזניהם, משבש מוחם – או שמא מהתל ומבטיח להם אלף בתולות אצל שרון.
Nissim_Gabbay_180_08.jpg
לא להאמין איך מפלגת העבודה שראתה וחוותה מפלה אדירה בבחירות האחרונות, נשארה עם 19 “מנהיגים” בלי אף חייל שטח, שנרמסה במשך שנה וחצי ע”י מפלגת הליכוד השלטת ושהקיאה את מדיניות שרון וחבר עוזריו הלא יוצלחים – “שכחה” מתורתה, מרוח הלחימה, מעקרונותיה, מ… כבודה והופ… איפה, איפה, איפה, הכסאותתתתתתתתתתת.
אותן דמויות אפורות, חסרות חזון, חסרות מילה אחת עקבית לקודמתה – רצות כעת כסומות באפלת החיזיון ה”וולוואי”, למו”מ עם האיש שחרט על דיגלו את הזילזול המוחלט באלה שעד עתה הביעו את שאט נפשם מניהול ממשלתו הימנית, הכוללת תוהו ובוהו לכל אורך שדרת העשייה המדינית, כלכלית, חברתית, תעסוקתית, השד יודע מה עוד-תית.
פשוט לא להאמין, כיצד אותן דמויות עלובות, חברים בכירים במפלגה שהקימה את המדינה, שרים לשעבר, אנשים שפעם עשו משהו חיובי למען חזון ציוני טוב וחזק – הולכים כעת על ארבע, שותקים, צייתנים, והעיקר להכנס לממשלה שכבר אפשר היה לזמר אחריה: “אל מלא רחמים”…
כי ה”אל מלא הרחמים”, לא נתן לאותן דמויות עלובות, מעט בינה. כל מה שאפשר ללמוד בבתי הספר, באוניברסיטאות, ואפילו ברחוב – זורם כמי שופכין בעת “קריאה לדגל” ע”י ראש הממשלה.
“הוא קרא לנו” – הם אומרים.
“אנחנו הולכים למען המדינה” – אומר עוף החול הנודד. “חובת האחריות גוברת” – אומרים לוטשי העיניים לתפקידי השולחן הקדמי באולם הכנסת המשעמם.
תפסיקו לבלבל לנו את המח.
המשחק מכור, ושום דבר לא השתנה מאז “סאלאח שבתי”. משחק מגעיל הוא משחק שנודף ממנו ריח של סרחון בלתי ניסבל. הבעייה היא שכבר אין סירחון בלתי נסבל, כי כבר לא מצפים לשום דבר חדש ועקרוני חיובי כפי שאולי ניתן לראות בספרי חינוך, תרבות, היסטוריה, או ידע כללי.
הכל כל כך התמסמס, עד שלא מפתיע לראות ולשמוע את גברדיית ה”חברים הוותיקים” קמים לתחייה – רק כדי להגיע לכותרות החדשות ולבשר על מו”מ “עיקש”…
הרי אף כלי תקשורת לא בישר בשנים האחרונות על איזושהי פעילות חיובית של פואד בן אליעזר לדוגמה. אף כלי תקשורת גם לא חשף פעילות מי יודע מה של הגב’ דליה איציק ירום הודה, במו”מ.
אפילו חיים רמון המלוטש בדיבורו הרטורי וחסר המשמעות, כבר מזמן לא קטף קופון על איזושהי פעילות מי יודע מה. כך גם החברים הנכבדים בייגה שוחט, אפריים סנה… וכל זוחלי החלוץ לעבר אריק שרון, הם מקשקשים בשקט: “לא נעשה לו חיים קלים”…
אבל מה עם המפלגה? מה עם הכבוד? מה עם האלטרנטיבה? מה עם הציבור? זה של המפלגה – וזה שאולי היה מבקש שינוי בבחירות הבאות?
אה, זה גדול עליהם… זה קשה להם… זה רחוק להם… הרבה יותר קרוב להם – שבועיים של קישקושי ביצים וקדימה ל”ניהול המדינה”…
אבכה עליך בכי מפלגה עלובה ואם לא תקום מהפכה פנימית חזקה (ויש מספר חכי”ם בכיוון) אז לא תהייה מפלגה, לא תהייה מדינה ותהייה רק שחיתות, שחיתות ושחיתות… שעוד נראה את עראפאת חתן פרס ישראל לצדק ויושר – לעומת מה שנקבל כאן.
__________
הכותב נסים גבאי, הינו תושב נתניה ומנהל פורום “פרצופה של המדינה”, באתר של “מעריב”.
Add Comment