טל רבינוביץ’
לפני כשבועיים, חזרה משלחת הנוער שנשלחה לפולין מטעם בית הספר בו אני מלמדת, בית ספר תיכון של החינוך המיוחד. נתכנסנו, כל התלמידים וצוות בית הספר, כדי לשמוע מפיהם את חוויותיהם הגואות, ויחד איתם בכינו, יחד איתם התרגשנו, כאבנו והתגאינו… ארבעה נערים ומורה מחנכת, חוו וסיפרו בהתרגשות שאפפה את כולנו.
אחד הילדים, נער דתי חובש כיפה סרוגה, סיפר למרות קשייו, חוויה אישית של אנטישמיות לה נחשף לראשונה בחייו, על אדמת פולין של היום.
זה קרה ביום שישי לפני כניסת השבת, עת הלך ברגל אל בית הכנסת אשר היה במרחק של חצי שעת הליכה מבית המלון בו שהתה המשלחת. בלכתו חבר אל קבוצת נערים דתיים שנשלחו מבית ספר תיכון בנתניה.
באותו השבוע חוסל ראש החמס רנטיסי בידי צה”ל וסידורי האבטחה סביב המשלחת היו קפדניים במיוחד. כל עלייה או ירידה מהאוטובוס הייתה מלווה בסדרה ארוכה של פעולות אבטחה, סריקות בחדרי המלון טרם ירידה מהאוטובוס היו קפדניות, רחובות בהם עברה המשלחת נסגרו לתנועה מפאת חשש לפעילות טרור ומהילדים עצמם נדרשה מידה רבה של זהירות מלווה בהנחיות רבות בנוגע לביטחונם האישי.
לפתע, בעודם הולכים הנערים בחברותא אל בית הכנסת, עבר רכב ציבורי מקומי שמתוכו נשמעו צעקות וקריאות “הייל היטלר” לעבר חבורת חובשי הכיפה. הנערים הביטו לכיוון מקור הקריאות והבחינו בצעירים מקומיים (כנראה בדרך לבילוי) אשר ליוו את קריאותיהם בהוצאת יד ימין החוצה דרך החלון והנפתה כלפי מעלה, “תנועת הצדעה היטלרית” כך כינה אותה הנער.
הצטערנו כולנו לשמוע את הדברים ועוד יותר הצטערנו מכך שאיש לא הופתע לשמע הדברים… אנו יודעים זה מכבר שהאנטישמיות הייתה ועודנה קיימת, רוחשת בינות וממעל, פעמים גואה פעמים נסתרת… אך תמיד היא שם גם אם לא מוצהרת.
ואין תימה! בבחינה היסטורית, הרי שרדיפת יהודים מוכרת לנו לאורך מאות בשנים. בתקופת שלטון האיסלאם כפי שמעיד הרמב”ם באיגרת השמד הידועה שלו, הוכרחו היהודים להסתיר את דתם ולהימנע מכל סממן יהודי בפומבי, זאת ועוד, לנהוג כמוסלמים לכל דבר. היהודים נאנסו לשמור על אמונתם ועל דתם בסתר וחיו כאנוסים חיים כפולים – מוסלמים כלפי חוץ ויהודים בתוך הבית.
עוד נקרא באיגרת השמד של הרמב”ם, את התייחסותו אל מעשי האנוסים המקיימים את יהדותם בסתר כדבר נכון ומוצדק עקב הנסיבות. באגרת השמד הרמב”ם מבטל את דבריו של יהודי רב השפעה אשר הפיץ איגרת תוכחה נגד אותם יהודים אנוסים על שלא מוסרים את עצמם על קידוש השם ובלבד שלא ייראו כמוסלמים בפרהסיא.
זאת ועוד; טוען אותו יהודי שכלל לא נמנה על הציבור אליו מופנים דבריו, כי שתי עבירות מצטברות לאותם אנוסים – האחת היא שהם עובדי עבודה זרה, חטא שהתורה מצווה ליהרג ולא לעבור, והשני, לטענתו, שהם מעיזים לקיים בסתר את התורה לאחר שעברו על מצוותיה בגלוי.
הרמב”ם, יצא בשצף קצף נגד דברים אלו ובאיגרתו הוכיח עד כמה שגה אותו יהודי בטענותיו. הוא מביא דוגמאות לאורך ההיסטוריה היהודית של יהודים אשר מרצונם חטאו כלפי ה’, ולא בעל כורחם, ובכל זאת הדבר נסלח להם.
לדוגמה: בני ישראל קודם צאתם ממצרים עברו עבירות והשחיתו דרכם ולא מלו את בניהם (מלבד שבט לוי)… ובכל זאת נסלח להם. גם עשו אחי יעקב, אשר נתפס ביהדות כרשע, קיים מצווה יחידה של כיבוד אב ולכן ה’ גמל לו טובה ונתן לזרעו אחריו (אֶדום) מלכות עולם (חלק גדול מהעולם הערבי): “… ועם כל זה כשהחזיק במצווה אחת, והיא: כבוד אב, היה שכרו שנתן לו ה’ מלכות בלי הפסק עד שיבוא מלך המשיח…” (אגרת השמד, מח).
דוגמא נוספת: נבוכדנצאר, הרשע שהרג מישראל כחול אשר על שפת הים… נסלח לו בשל מצווה אחת אותה קיים והוא מלך ארבעים שנה – “ולא קיפח הקדוש-ברוך-הוא שכרו” (שם, מז).
ועל כן, נאמר, קל וחומר כאשר מדובר ביהודים אנוסים! אין לראות במעשיהם כעבירה, שהרי ה’ סלח בעבר לאלה שעברו עבירות מרצונם החופשי, ללא כפייה. קל וחומר אלה המקיימים את מצוותיו בסתר.
באיגרת השמד קובע הרמב”ם לכל מי שיכול להעתיק את מגוריו אל מקום בו לא יצטרך להסתיר יהדותו ואמונתו – עליו לעשות זאת.
גם היום, בראשית המאה העשרים ואחת, חיים יהודים רבים בין הגויים תוך הסתרת יהדותם ואם לא הסתרה מוצהרת הרי שאין הם מתגאים ביהדותם.
למה? בשל החשש לעורר או/ו להיתקל באנטישמיות, זה קורה בכל מדינות אירופה (המזרחית והמערבית), זה קורה גם בארצות הברית, לאמור, בעולם החופשי בו שולט החוק ומונהגת דמוקרטיה.
במדינות אלה, ישנם רבים אשר אינם מסתירים את יהדותם אך הם חיים בזהירות ובפחד מהסביבה, מנסים שלא להתבלט, שלא להכעיס, שלא לנקר עיניים וזאת מתוך היכרות מעמיקה עם תרבות הסובבים אותם.
לעומת אלה, ישנם התמימים, החושבים עצמם לרצויים בזכות הצלחתם (המסחרית, הפוליטית, התרבותית…) ולכן הם רואים עצמם כ”מוגנים” מפני האנטישמיות. הם מדווחים על כך שאין אנטישמיות סביבם, שהם מקובלים ואהודים, שמכבדים אותם, שרוצים אותם, שצריכים אותם… ו”נכון” הם יאמרו… “יש אנטישמיות פה ושם אבל זו היא רק תופעה שולית, זניחה, נקודתית, חסרת משמעות ואין צורך לייחס לה חשיבות כלשהי”… בכל אופן, הם, באנטישמיות – באופן אישי… לא נתקלו.
נכון, אכן כך, אמת עובדתית הם מדברים, אך אמת שהיא רדודה, אמת שמתעלמת מהקורה מתחת לפני השטח, כי בדיוק כפי שישנם יהודים המסתירים את יהדותם כיום, (החל מהסרת הכיפה ברחוב האירופאי וכלה באי מילת הבן), כך ישנם אנטישמים המסתירים את אנטישמיותם! ויום אחד, לכשיבשילו התנאים המתאימים, לכשתגיע השעה ה”נכונה”, לכשיצטברו אי אלו נסיבות מקריות… אזי אותה אנטישמיות מוחבאת תפרוץ החוצה בעוצמה ובהפתעה ואין לדעת אל מה היא תתפתח ולאיזה ממדים תתפח, איזה כדור שלג יצמח ממנה ומה יהא בסופה.
למעשה, מדי שבוע אנו שומעים על גילויים אנטישמיים; פגיעה בבתי כנסת, חילול קברים של יהודים, הסתה אנטישמית ופגיעה כזו או אחרת כלפי יהודים בשל היותם יהודים!
נערינו היו רק שבוע בפולין, ואת רוב זמנם בילו בחברת הישראלים, מוגנים ומאובטחים מכל הכיוונים, תוך צמצום המגע עם הזרים לכדי המינימום ההכרחי… ולמרות הכול נתקלו באנטישמיות ולא של בודד, אלא של קבוצה… ולא של הדור ההוא… אלא של הצעירים של היום.
ותרגום עצת הרמב”ם לימינו אלה הוא פשוט בתכלית ומובן – קריאה ליהדות התפוצות לעלות לישראל.
Add Comment