בדיקת שוק מקיפה שערכה חברת Zoooz, המנהלת את מאגר המידע הפילנתרופי של המגזר העסקי בישראל, מעלה תמונת מצב עגומה על מעורבותן החברתית של החברות הציבוריות.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
על פי הנתונים בשל דו”ח Zoooz, מתוך 540 חברות הנסחרות בבורסה בתל אביב, רק 216 חברות (כ-40%) בחרו לתרום לקהילה סכום העולה על 100,000 ש”ח במהלך שנת 2024.
סך התרומות של ה”חברות הציבוריות” עמד בשנה החולפת על 780 מיליון ש”ח – נתון המשקף ירידה של כ-5% בהשוואה לתקופה שלפני אירועי ה-7 באוקטובר 2023.
מדובר בנתון נמוך במיוחד בהתחשב בעובדה שסך הפילנתרופיה בישראל בשנת 2024, הגיע לכ-7.5 מיליארד ש”ח, מה שמעמיד את חלקן של החברות הציבוריות על 10% בלבד מכלל התרומות במדינה.
█ הרוח של מילטון פרידמן עדיין כאן
לדברי שלומי תורג’מן, מנכ”ל חברת Zoooz, אחת הסיבות המרכזיות לנתונים אלו היא הגישה הניהולית השמרנית. “מנהלים רבים עדיין אוחזים בתפיסתו של הכלכלן מילטון פרידמן, לפיה התפקיד היחיד של העסק הוא להשיא רווחים לבעלי המניות“.
“לשיטתם, החברה תורמת לקהילה בעצם העסקת עובדים ו-תשלום מסים, ואין לה זכות לבצע פילנתרופיה על חשבון הדיבידנד של בעל המניה“. סיכם מסביר תורג’מן.
סיבות נוספות שצוינו במחקר למצב הקיים בישראל;
-
היעדר חובה רגולטורית; בניגוד למדינות כמו הודו (המחייבת תרומה של 2% מהרווח הנקי) או מאוריציוס, בישראל אין חוק המחייב חברות לתרום.
-
חוסר בשקיפות; רק 90 חברות מתוך ה-540 פרסמו דו”ח אחריות תאגידית (“CSR“) רשמי.
-
היעדר “ענישה רכה”; הבורסה אינה מעניקה ציון או דירוג רשמי המשפיע על תדמית החברה בהיעדר תרומה.
█ מי בכל זאת פותח את הארנק?
מהבדיקת Zoooz, עולה, כי הסקטור המוביל בפעילות חברתית הוא מוסדות פיננסיים ובנקים, ואחריו חברות ההייטק והתעשייה.
עם זאת, חברות רבות מביעות רצון עקרוני לתרום, אך נתקלות במחסום של חוסר ידע; הן אינן יודעות למי לתרום או כיצד לעשות זאת באופן שישרת גם את ערכי המותג שלהן.
█ מבט לעולם: מהודו ועד הנאסד”ק
בעוד שבישראל התרומה היא וולונטרית לחלוטין, בעולם המגמה משתנה. מדינות כמו אינדונזיה מחייבות חברות משאבי טבע להקצות תקציב חברתי, ובאיחוד האירופי ובארה”ב, עוברים מחובת “תרומה” לחובת “דיווח שקוף” (ESG).
תורג’מן, מסכם באזהרה למנהלים; “המגמה משתנה בגלל לחץ של משקיעים זרים. הדרישות של השוק הבינלאומי לשקיפות חברתית וסביבתית הופכות לקריטיות.
חברה שלא תדווח ותפעל למען הקהילה, תתקשה בעתיד הלא רחוק לגייס הון בחו”ל”.
