המלצה אחת היא עבור בני המשפחה של הניצולים מן השואה אשר חשוב, כי יהיו ערים וקשובים לתלונותיהם ויעודדו אותם לבצע בדיקות גם אם לא התלוננו על סימפטומים כלשהם.
NavaInbar_t180X123k-n_24-4-06_01.jpg
באוסף החפצים של מוזיאון יד ושם, יש ספר מתכונים שכתבו אסירות במחנה הריכוז לנשים רונסבריק, בגרמניה. ככל הנראה, הייתה עבורן כתיבת הספר, מפלט חברתי. הן נהגו להיפגש, לדון במתכונים, במוצרי המזון הדרושים להכנתם ולהעלות אותם על הכתב. ספר המתכונים היה פנטזיה עבור האסירות, כיוון שבפועל שררו במחנה שלהן כמו במחנות אחרים, תנאי רעב קשים, קור וצפיפות. כולן סבלו מתשישות גופנית ורבות מהן מדיכוי נפשי.
מחלות שנגרמו מהתנאים הסניטרים ומהרעב המתמשך היו גם הם חלק מההתמודדות היומיומית של אלו שחיו בגטאות ובמחנות הריכוז בתקופת השואה. רבים העדיפו לשתוק ולהדחיק את מצבם הגופני ולא להיחשב כחולים ולהסתכן במוות או ליפול כעול על חבריהם.
למעלה מ-60 שנה חלפו מאז והיום, ערב יום השואה, מחקר חדש מגלה, כי אלו שניצלו אז ממכונת ההרס הנאצית חייבים עתה להקפיד יותר על בריאותם. מדובר במחקר ישראלי ראשון מסוגו שבדק את שכיחות מחלת הסרטן בקרב אוכלוסיית ניצולי השואה החיים בישראל.
המחקר נערך על ידי בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, במימון האגודה למלחמה בסרטן והתבסס על איסוף נתוני רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, של כ-2 מליון ישראלים, ילידי אירופה.
ניתוח ממצאי המחקר מביא למסקנה, כי על אף שידוע, כי גילוי מוקדם של מחלת הסרטן, מגביר את סיכויי הריפוי, בכל גיל ובכל אוכלוסייה, כאשר מדובר על ניצולי שואה יש לכך חשיבות גדולה הרבה יותר. ניצולים אלו צריכים להקפיד על ערנות מוגברת ולבצע בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, הנמצאות בסל הבריאות, וניתנות חינם כחלק מהתכניות הלאומיות לגילוי מוקדם, הפועלו ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן, על ידי משרד הבריאות וקופות החולים.
שושנים אדומות שהושלכו לאגם ע”י 300 מניצולי מחנה הריכוז רונסבריק אשתקד הסמוך לרונסבריק
החוקרים ביצעו השוואה בין שכיחות מחלת הסרטן בקרב 1,804,978 ניצולי שואה שנולדו בין השנים 1920-1945 ועלו לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה וכן בקרב 463,952 ילידי אירופה, שנולדו בין השנים 1920-1939 ועלו לארץ לפני המלחמה.
ממצאי המחקר העלו, כי שכיחות הסרטן, בקרב גברים ניצולי שואה הייתה גבוהה ב-14 אחוזים ועד פי 2.4 מאשר בקרב אלו שעלו לפני השואה. באשר לנשים גם בקרבן נמצאה שכיחות גבוהה ב-21% ועד פי 2.3.
החוקרים גם בדקו את התפלגות מחלות הסרטן השכיחות בישראל, סרטן השד וסרטן המעי הגס וגילו, כי גברים, חלו פי 9 ונשים פי 2.25 במחלת סרטן המעי הגס, כמו כן, הנשים הניצולות חלו פי 1.5 ממחלת סרטן השד. ההסבר לממצאים אלו הם ככל הנראה הרעב והחוסר במרכיבים תזונתיים מאוזנים, מהם סבלו ניצולי השואה לאורך כל שנות המלחמה, אשר השפיעו על שכיחות הסרטן הגבוהה בקרבם.
ממצאי המחקר מצביעים גם על כך שמי שעברו את השואה כילדים היו בסיכון גבוה יותר, כיוון שהחשיפה לרעב, בשלב בו נמצא הגוף בתהליך גדילה, מגביר את הסיכון לסרטן. על פי סברה זו, מצא המחקר, כי הסיכון לחלות בסרטן השד, בקרב נשים שהיו ילדות קטנות בזמן השואה היה גבוה פי 2 לעומת נשים שהיו כבר בוגרות בתקופה זו.
עוד מצאו החוקרים, כי אחוז ההישרדות מסרטן, בקרב ניצולי שואה שחלו היה נמוך ב-5% עד 13% לעומת ההישרדות של אלו שעלו ארצה לפני המלחמה וגם שניצולי שואה מאובחנים באופן יחסי, בשלבים מאוחרים יותר של המחלה, ככל הנראה בשל חוסר רצון “להתלונן” על סימפטומים גופניים, מה שיכול להסביר ממצא זה.
ידועים מקרים שבהם נשים, אשר כבר חיו עשרות שנים כניצולות שואה בישראל לא התלוננו על סימפטומים באוזני הרופא, או על ממצא חשוד בגופן, דבר שגרם לאבחון מאוחר של סרטן השד. או על גברים שהתעלמו מכאבים והגיעו לבית החולים כאשר הסרטן כבר במצב מתקדם מאוד והיכולת לרפא אותו קטנה מאוד.
ממצא זה במחקר מביא לשתי המלצות חשובות נוספות של החוקרים, נעמי ווין רביב, ד”ר מיכה ברחנא, ופרופ’ שי לין מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ואירנה ליפשיץ מרישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות. המלצה אחת היא עבור בני המשפחה של הניצולים אשר חשוב, כי יהיו ערים וקשובים לתלונותיהם ויעודדו אותם לבצע בדיקות גם אם לא התלוננו על סימפטומים כלשהם.
ההמלצה השנייה היא לאנשי שירותי הבריאות בישראל, עובדי הדיור המוגן וכל אדם העובד לצד ניצולי שואה החיים בקרבנו, להיות מודעים לנושא ולעזור לניצולים לעשות שימוש בתכניות הגילוי המוקדם העומדות לרשותם, התכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן שד ולסרטן המעי הגס ולהיבדק.
__________
* הכותבת, נאוה עינבר הינה דוברת האגודה למלחמה בסרטן, אשת השיווק לחודש נובמבר 2005 מטעם איגוד המפרסמים וזוכת המקום הראשון בפרס האריה השואג לשנת 2005, בקטגוריית קידום מודעות מטעם האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות. לתגובות: nava-inbar@cancer.org.il
Add Comment