אסור לעצור את התנועה, אסור להבעיר צמיגים בכביש, אסור לחבל במנעולים… אסור! אבל השאלה במאמר הזה היא לא השאלה הפלילית; השאלה היא האם זהו המקרה שבו המחוקק מתיר למערכת ואף מורה לה, לנתק את הילד, בשם טובתו
tal_rabinovich_t180k-n_05_04.jpg
המשפטנים של משרד ראש הממשלה (ויתר משרדי הממשלה), העוסקים בהתנתקות, מתנערים ומבטלים את האפשרויות שהם ינקטו או יתמכו בהליכים של ניתוק ילדים מהוריהם ומסירתם למשפחות אומנות על רקע תמיכתם של הילדים במניעת ההתנקות. יובהר, מדובר בילדים שגם בלי רקע פוליטי אפשר להבין את הקשר שלהם לבית, לאדמה, לסביבה, לחברה.
הקרקע היא משאב שלא תמיד אפשר להעריכו בכסף.
אלא שכאשר לוחצים את אותם משפטנים צדקנים בשאלות נוקבות, הם מסבירים שאכן עלולים להיות מקרים חריגים ש”טובת הילד” תצדיק, או אף תדרוש ותיצור חובה להכריז על הילד כילד “נזקק” (ילד מתחת לגיל 12 המנותק מהוריו עלול להיות בקטגוריה זו).
זאת הם יעשו רק במקרים נדירים לכאורה ורק באישור פקידת הסעד שהיא וודאי אשת מקצוע נייטראלית ובאישור בית משפט שיסמוך את ידו על הפתרון להצלת הילד במסגרת משפחות אומנה או הורים מאמצים.
אלא, שנתאר להלן מצב דומה אך קצת אחר:
אותו ילד/נער, אשר במשובת נעורים ובתום לב, שמח להיות במעצר ו”לשחק אותה גבר” ולא למסור את שמו ואת פרטיו המזהים האחרים.
התרגיל האחרון של פרקליטות המדינה? צילום; אתר חב”ד
יתכן שמבחינתו הוא מגלם את תפקיד הנער הלוחץ את אגודלו לסתום את הסדק בחומה ומציל את קהילתו… או לחילופין, מבטא את מרד נעוריו דרך הערוץ הפוליטי… עוד יתכן שבהיותו בגיל הנעורים הוא מצא דרך הירואית עד מאוד להראות את יכולותיו בפני נורית שאכלה התפוח והפרח זרקה לחצר…
במצב דברים זה, יכול להיות שאותה פקידת סעד תבין ותקלוט את הנער ותראה, כי בסך הכול מדובר ב”פוזה”.
אלא שיכול גם להיות מצב אחר, בו פקידת הסעד תטעה ותפרש את התנהגותו של הילד בצורה שונה לחלוטין.
עוד יתכן מצב, שבו פקידת הסעד, השמאלנית בדעותיה הפוליטיות (לא מקרה נדיר), תנצל את ההזדמנות להוציא אל הפועל את מאווייה הסמויים נגד הימין דרך הילד, במודע או בתת מודע… ועתה היא תטען לצורך העניין שהנער “נזקק” (כזה שהוריו נוטשים אותו, מזניחים אותו, לא שואלים לשלומו…).
יש לציין, שעל פי תסריט זה, כמובן שפקידת הסעד לא מודעת לפגישות החשאיות היום- יומיות שהנער קיים עם אמו הדואגת שבתחכומה הרב היא גם דאגה לכך שהדבר לא יתגלה…
וגם אם לא כפי ש”ציירתי” כאן… עדיין לא מדובר בנוער בסיכון.
במאמר מוסגר אציין, כי כותבת מאמר זה, עובדת כחמש-עשרה שנים בחינוך המיוחד ויכולה להעיד על מקרים רבים שבהם נתעורר צורך דחוף שהרווחה תוציא ילד מבית הוריו ותגאל אותו מהתעללותם בו ומהתעמרותם בו – אך הדבר לא קרה;
למה? כי איש אינו רוצה לקבל לביתו ילדים מהחינוך המיוחד (בהכללה גסה, כמובן, אך נכונה ומשקפת).
נחזור למקרה המתואר: עתה, פקידת הסעד תדאג לרפד את חוות דעתה המקצועית בכל מה שצריך כדי שהיא תתקבל בבית המשפט כחוות דעת חותכת ותשכנע את השופט לתת החלטה תוך שהוא נשען על כתפיה הרחבות של פקידת הסעד כאשת מקצוע. נשמע מוכר?
שלא יהיה ספק, מדובר בעבירות ואין כאן טענה שהדברים אשר עושים אותם ילדים מתנגדי ההתנתקות הם אינם בבחינת עבירות לכל דבר: אסור לעצור את התנועה, אסור להבעיר צמיגים בכביש, אסור לחבל במנעולים… אסור!
לנתק את הילד, בשם טובתו, מבית הוריו ואחיו? צילום; אתר גוש קטיף
אבל השאלה במאמר הזה היא לא השאלה הפלילית; השאלה היא האם זהו המקרה שבו המחוקק מתיר למערכת ואף מורה לה, לנתק את הילד, בשם טובתו, מבית הוריו ואחיו, ממשפחתו ומחבריו ולהעבירו למסגרת אחרת, זרה?!
האומנם זו “טובת הילד”?
נכון שברוב המקרים לא ינקטו בצעד זה שהוא צעד קיצוני ביותר, אבל עצם האפשרות והדיבור על זה צריכים ללמד אותנו דבר על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מהוריהם הביולוגיים (ילדים “תקינים” כמובן).
* * *
פרשת “תינוק המריבה” עדיין לא נסתיימה. האב, שנאסר עליו לראות את בנו, מתקשה לחיות את חייו מחמת הצער מהניתוק הנורא שבית המשפט כפה עליו. גם האימא הביולוגית עומדת בפני אפשרות של הפסקת הביקורים אצל בנה (שמאוד שמח לקראתה).
בימים הקרובים האימא הביולוגית תלד בת, אחות ל”תינוק המריבה”. במדינתנו יגדלו אח ואחות שלא יראו זה את זה… בשם “טובת הילד” כמובן.
* * *
התרגיל האחרון של פרקליטות המדינה נעשה בנוגע לילדי גוש קטיף. הוא נעשה לפני כן ל”הורים הביולוגים” של “תינוק המריבה”, והוא נעשה לפני כן, לרבים אחרים. מי יודע למי הוא ייעשה מחר…
_________
הכותבת טל רבינוביץ’, הינה סופרת, מרצה ומורה בחינוך המיוחד בבית ספר תיכון ומלמדת בנושא התמחותה הוראת אנגלית לילדים ליקויי למידה. המעוניינים ליצור קשר עם הסופרת יפנו לאתר האישי tal-tales
Add Comment