לכל אלה ששאלו לאן נעלמה מכונת הכתיבה (הירייה), ששמה נסים גבאי; הינה הוא מתחשבן עד השקל האחרון עם ביבי נתניהו;
אני חייב לומר שהכרחתי עצמי לשבת ולכתוב, דבר שאני קורס לו בחוסר רצון משווע – עד כמעט הפסקת כתיבת הדברים. אבל תתפלאו, יש לי חובה, בעיקר לעצמי, להביע את מחשבותיי בכתב – כדי שאולי שוב יאמרו: “האסטרונאוט הזה שוב צדק” ועל תשבחות ראויות יותר, למה לקשקש?…
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_01.jpg
האם אתרווח אז על “זרי הדפנה”? סביר יותר להניח שאתחמם בעתיד (אולי תרתי משמע) יחד איתכם במדמנה הצואתית שתתלווה לארועים שיבואו עם ואם. לשם הנוחיות, אכתוב ממש בגובה נמוך, ואצרף שמות מאחורי הטיעונים, כדי שלא ייצא מדבריי עוד איזה מאמר פובליציסטי עמום.
השאלה הגדולה היא: “במה להתחיל?” כלכלה או בטחון? לדעתי, ממש לא משנה. זה תלוי בזה, ושניהם יחד וכל אחד לחוד מהווים את בסיס קיומינו כאן עלי אדמת מדינת ישראל.
הבטחון (אה? חזק אני…) נראה יותר מתמיד, כאפקט אמיתי ולא חזיון תעתועים נוסף של שמעון פרס. טעות!
קחו את אריק שרון. חלקכם (כמוני) רוצים שיקחו אותו מאיתנו… אבל אינני מתכוון דווקא ל”מיעוט” היושב בשטחים העומדים להתפנות.
מה בסה”כ עשה האיש?
התמוטט בתוך מפלגתו (נעזוב הסיבות להיסטוריונים), מוטט את המפה הימנית הפוליטית, חתך שמאלה במטוסי היירוט אחר מבוקשים פלשתיניים, וכעת הוא עושה אותם “קולות צרודים” כמו אהוד ברק ושמעון פרס בעבר: הפסקת החיסולים, יציאה מהערים הפלשתיניות, ישיבות עבודה ובטחון עם מנהיגי הפלשתינים, פתיחת מעברי הגבול ובקרוב שטיפת המוני פועלים פלשתינים לתוך שוק האין עבודה בישראל.
כל פטריוט ישראלי, ביחוד אוהב שלום ובטחון – מהלל ומשבח את הרגיעה המתפשטת לכל זיק ונים בגופנו וגוף האומה… אבל חסר לו ל”תמהוני” שיטיל ספק, בכל המהלכים האלה.
גם לא יעזרו דוגמאות העבר המוכיחות שכל דבר כזה שנעשה ללא צידוק ותוכנית מבוססת – סופו שהידרדר לכאוס שוטף ומקיז דם חפים מפשע.
כי כולם נהנים לחוות את הרגע, ועוד באים בטענות למוחם הדליל של בני הנוער הטוענים: “אכול ושתה היום, כי מחר נמות”. בתשדירי השירות של אג”ד, קוראים לזה חאפריות… נו טופ, הרי חברים, יש רק באג”ד ולכן אמרו לי כבר: “לך חפש את החברים שלך…”.
אה, כלכלה, כן, כמעט שכחתי…
ביבי נתניהו, האיש השווה מליונים – גם, אבל בעיקר אוהדים, שבבוא היום יבחרו בו לראשות הממשלה הבאה עלינו ל… ידע שאין לו מה להפסיד.
bibi_netanyahu_t180_2004_01.jpg
כל דביל ממוצע, ידע כיצד “הצמיח את המשק הישראלי” אבכה עליו בכי. זה התחיל במישרת שר אוצר, שניכפתה עליו כברירת מחדל לאי היותו “רק” ראש ממשלה. אז מה התפקיד הבא הכי חשוב? נכון. שר אוצר.
ישב וחשב האינפוזיונר לתקשורת הזה, עד שקרא בקול גדול: “אבריקה, אבריקה. יש לי תוכנית שתוציא את המדינה מהקפאון והיאוש הכלכלי”.
מה היתה “התוכנית”?
לקצץ, לקצץ, ו… לקצץ. למה? כי מתברר, שמקצצים, המדינה מדפיסה פחות כסף והכלכלה העולמית בדמות כל מיניי כותבי ספרי כלכלה – משבחים המהלכים הגרנדיוזים של שר האוצר הישראלי.
אלא מאי?
בדרך… נרמסו כמעט כל תושבי מדינת ישראל. כמעט, למה? כי את שרי אריסון לדוגמה, אפילו צונאמי לא יכול להביאה לקריסה…
אז ביביהו ה”גאון הכלכלי” אמר ככיסוי תחת פוליטי: “בהמשך תראו שתהיה צמיחה ואז נתחיל להחזיר דברים שלקחנו, תקטן האבטלה…” וכך שטח את כל שטויותיו, בזו אחר זו.
רק מה?
רבים התחילו להבין שלמעשה, קורה משהו יותר גלובלי, שבין היתר שולח גם גלים קצרים לטריטוריה הנידחת כאן בלב היישות הערבית המעובה המקיפה אותנו.
אבל גם זה לא הספיק, כדי לגבות את המגלומניה של ביבי. האבטלה, פשוט זרקה את רובנו לקרשים, מפעלים המשיכו בפיטורים, ורק הבורסה המשגשגת שיגעה אותנו בחיפוי בלתי מובן לתחזיות ביבי.
Old_180k-n_3-2-05_01.jpg
אז הביא לנו את שלל הכוכבים האמריקאיים, עם תוכנית ויסקונסין. לא, לא “הלו ויסקונסין” בערוץ 3… אלא תוכנית בלבולי מח של מעקב אחר מובטלים, שבבוא היום יכנסו למעגל העבודה.
אז הנה לכם עוד עבודה… כנראה, בעיניים.
תהיינה השתלמויות, הסבות, הסעות והסעדות… ו… מה אז? עוד 10,000 המוגדרים “עובדים” שישתכרו 1,500 ש”ח בחודש?
יופי ביבי. אינשאללה, תביא אתה “משכורת” כזו לשרה ותאמין לי, אחרי זה, יהיה לך, אישור סופי ממנה לבגוד בה שוב, כי היא ממש לא תתלהב (בלשון המעטה) מגבר מפרנס כזה בביתה.
אבל מה איכפת לו. לביבי. הוא שרד את השנים הקשות תחת אריק, בינתיים, יבחר כבר לראש ממשלה, וכעת לכו דברו עם שר האוצר אחריו, או… ללמפה…
טוב.
למרות הסקפטיות בתחילת דבריי, נדמה לי שדברים אלה על כאוס גדול ההולך ומתקרב, סבירים יותר בעיני יותר ויותר קוראים, עד שכבר אינני בטוח שחידשתי משהו.
אבל מישהו היה צריך להסיר את המסך מעל הדרמה הצונאמית ההולכת לשטוף אותנו ואם יש כאלה שעדיין טובלים בשרידי הצונאמי הקודם – הוא בוודאי “ירגיש יותר נוח” כאשר כולנו נפרפר בין חיים ומוות, בגל הקרוב.
להתראות בשמחות ולא רק בסרטים, בהם מככבים בעלי היאכטות שאפילו צונאמי משאירם מעל פני המים.
Add Comment