אזה”ת החדש בנתניה, ליד “מגה” (פרסום חינם) – במקום בו סוללים כיכר חדשה. רכב פז’ו קטן נתקע בדיוק בכניסה לכיכר, חוסם כל התנועה מאחוריו. הנהג לא יזיז את רכבו 3… כן, 3 מטרים. הוא יעמוד, ירים מכסה מנוע… עזבו – להשתגע.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_01.jpg
חדשות היום 10.01.05: “נהגת עקפה מחסום ונפגעה אנושות מרכבת. נהגת כבת 27, נפצעה הערב באורח אנוש, לאחר שרכבת פגעה ברכבה, באזור התעשייה סגולה, בפתח-תקווה”…
אני רוצה לומר לכם שאינני המום.
אני רוצה לספר לכם, שאין שום חדש ברטוריקה של הטירוף בדרכים.
אני רוצה לקלל חד משמעית את נבחרינו שהביאו את המצב לידי חוסר הבנה ואיכפתיות מוחלט של הציבור בנושאי הבטיחות והנהיגה בדרכים.
אני רוצה להאשים בפשע את מנהיגינו שעשרות שנים מתעלמים מחובתם לבצע תוכנית מקצועית להפחתת הקטל בדרכים, להתוויית נורמות התנהגות סבירות לנהיגה, לתחם את המותר והאסור לנהגים, ולהוות דוגמה אישית בהכרזות כמו ביישום ובפיקוח בתחום פרוץ זה.
מה רואים כל יום בדרכים?
ממש ברגע זה אני בטוח שיש נהג או נהגת הנוהגים בכביש עמוס וסואן, כשפלאפון צמוד ליד ולאוזן ימין, יד שמאל מנווטת בין טורי כלי הרכב ללא אפשרות ראייה מרחבית של מצב התנועה לידם… ההמשך כמעט כתוב… או מכתוב…
אני יודע שכרגע הסיטו נהג או נהגת את רכבם בפתאומיות שמאלה לנתיב שבו נוסעים רכבים אחרים, כי מישהו עצר לפניהם (אולי מונית?) – ואין להם רגע פנאי להביט אם ניתן לבצע את הסטייה בבטחה… חוץ מזה – מה “החוצפה” של הנהג הזה שעצר לפניהם?…
איך לא יעצור הרכב הזה שנוסע כעת לפניי, ממש לפני הצומת, כדי להוריד נוסע… מילא להוריד – אבל הם ממשיכים לדבר האחד בחוץ מעבר לחלון הימני, והשני רוכן מההגה ימינה… ושכולם יתפוצצו מסביב…
נשבע לכם, סיפור מאתמול בערב: אזה”ת החדש בנתניה, ליד “מגה” (פרסום חינם) – במקום בו סוללים כיכר חדשה. רכב פז’ו קטן נתקע בדיוק בכניסה לכיכר, חוסם כל התנועה מאחוריו. הנהג לא יזיז את רכבו 3… כן, 3 מטרים. הוא יעמוד, ירים מכסה מנוע… עזבו – להשתגע.
ומה יעשו הנהגים החכמולוגים מאחוריו? יעזרו לו לדחוף? יעשו משהו? לאאאאא! הם עלו על אי התנועה הגבוה, דפקו מכוניותיהם, נהגו נגד הכיוון בכביש חד סטרי… הכל… כאילו לא מהעולם הזה.
איך נגמר? הגיע אוטובוס אג”ד, ירד הנהג ונוסע מתנדב, הזיזו הקקמייקה שניים שלושה מטרים… וכולם נסעו.
לא שהסיפור חריג… הסיפור אומר הכל והרבה על תרבות הנהיגה, ההבנה, הקשר בין הנהגים… על המהות.
אז נהגים ימשיכו לנסות לעבור לפני הרכבת, בתוך הרכבת, מתחת לרכבת…
כי המח של נהגי ישראל הורגל שהכל בכביש מותר, לית דין ולית דיין, ואם בארזים נפלה שלהבת – מה יגידו אזובי הקיר. והמשטרה? אלוהים, ישמור אותי ממנה.
היום, כביש מס’ 4, לפני רעננה… פקק ענק. מישהו נמאס לו – והחליט להקדים את כולם… דרך השול הימני (שוליים – שול, צד אחד). עקף עקף עד שנתקע בנסיונו לחזור לכביש. מי באה פתאום? ניידת משטרה, של משטרת התנועה.
כל הטור היה בטוח שהנה “הלך עליו”. אבל… לא. הניידת נתקעה קצת מאחוריו, ההוא נלחץ ונדבק איכשהו לאפשר לה לעבור, השוטר נצמד לעבריין ועשה לו “נו, נו, נו” – והמשיך בדרכו ל… בטח לאיזו פילגש שמחכה לו.
לראות את זה, לראות את שר התחבורה שיטרית, לראות את כל “המומחים” לתחבורה המפוצצים אותנו בנאומיהם… ולא למות?!
_________
* הכותב נסים גבאי, תושב נתניה, הינו מומחה תחבורה, מרצה בכיר לנהגים, ופעיל ציבור להפחתת הקטל בדרכים. משמש בין היתר, גם כמנהל פורום “פרצופה של המדינה” באתר “מעריב”.
Add Comment