חתומים בלב ישראל

נביפור יגאל

0
0

בן צילה ורוני. נולד ביום ג’ באב תש”ם (16.7.1980) בנתניה. ביום כ”ה בסיוון תשס”ב (5.6.2002) נפל יגאל בפיגוע חבלני בצומת מגידו.
נביפור יגאל
סמ”ר
נביפור יגאל
נפל ביום כ”ה בסיוון תשס”ב 5.6.2002

חיל חימוש

סמ”ר נביפור יגאל, הי”ד

בן צילה ורוני. נולד ביום ג’ באב תש”ם (16.7.1980) בנתניה, בכור להוריו. כשהיה בן שלוש שנים נולדה אחותו סיגל. ילד יפה תואר היה, עיניו חומות ושערו חום-שחור, מיד הפך למרכז המשפחה וזכה בהרבה חום ואהבה, פינוק ותשומת לב.

עד גיל ארבע גדל יגאל בעיר נתניה ואז עברה המשפחה לרמלה. יגאל החל ללמוד בבית-הספר “בן גוריון”, וכבר בכיתה א’ בלט כתלמיד מצטיין,בעיקר בחשבון. כתלמיד מצטיין הציעו המורים “להקפיץ” אותו כיתה, אך יגאל סירב, כדי שיישאר עם החברים שאהב.

כשסיים כיתה ד’ חזרה המשפחה לנתניה, ויגאל המשיך את לימודיו בבית-הספר “יהודה הנשיא”.

עקב הצטיינותו בחשבון הוצע לו להמשיך ללימודי הנהלת חשבונות במסגרת התיכון, אך יגאל שוב בחר להמשיך עם החבר’ה, ועבר לתיכון “אורט ליבוביץ” בנתניה, במגמת מכונאות רכב.

בתום לימודיו בכיתה י”ב המשיך לשנים י”ג ו-י”ד ב”אורט הרמלין”, אותו סיים בהצלחה רבה והוסמך כמכונאי רכב.

יגאל היה נער חברותי מאוד, תמיד במרכז האירועים, נאמן מאוד לחבריו ואהוב עליהם.

’דיג’י’,’איגי’, ’גיגי’ ו’איגול’ היו חלק משמות החיבה שלו בפי כל. תמיד היה מוכן לעזור, לארגןולתרום – ילד מקסים, שאהב לתת אך לא לקבל…

יגאל אהב מאוד ספורט, שיחק כדורגל וכדורסל ובדרך כלל בזכותו הקבוצה שלו ניצחה.הוא גם הרבה לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל, באיצטדיונים או בטלוויזיה. יגאל התאמן באופן קבוע במכון כושר, והשתתף בחוגי ג’ודו וטניס.

כבן נאמן להוריו, שעה יגאל תמיד לעצותיהם, הקפיד לא לבקש כסף ולא לגרום דאגות מיותרות. הוא נהג לעזור בעבודות הבית, כגון צביעת הקירות, קניות וכביסה. קשר חם ואוהב היה גם בין יגאל לאחותו הצעירה. תמיד עזר לה, שמר והגן עליה וידע איך לפנק אותה.

יגאל היה תמיד שמח, חיוך מקסים על פניו ואור בעיניו. צנוע בהליכותיו טוב ליבו היהנסוך על פניו השוחקות, אשר האירו לכל אדם. יחסו האנושי של יגאל לסובביו בלט, ושימש דוגמה לכל חבריו.

כבר בעת לימודיו בתיכון, ואחר-כך בעת שירותו הצבאי, עבד יגאל בלילות כמלצר כדי לעזור בפרנסת המשפחה, וכדי שיהיה לו כסף משלו לצרכיו ולא יצטרך לבקש מהוריו.

בשנת,1999 כמה חודשים לפני גיוסו לצה”ל, נסע יגאל לארצות-הברית לביקור אצל סבתו ודודיו מצד אמו, שלא ראה אותם מאז היה ילד. את כל הנסיעה מימן מחסכונותיו מתקופת עבודתו.

בחודש יוני 2000 התגייס יגאל לצה”ל, לחיל-החימוש. תחילה שירת באזור באר שבע, ולאחר זמן קצר הועבר, לבקשתו, לשרת סמוך לעפולה. עד מהרה השתלב ביחידה, היה חייל טוב ונאמן, אהוב על כולם ומבצע את משימותיו במסירות.

יגאל אהב את הבסיס והחיילים ונהנה משירותו. כיוון שלמד עד כיתה י”ד לפני הצבא היה חייב בשירות קבע, הוא בהחלט ראה את עתידו בצבא לשנים נוספות רבות.

ביום כ”ה בסיוון תשס”ב (5.6.2002) נפל יגאל בפיגוע חבלני בצומת מגידו. ערב לפני-כן הגיע
הביתה באופן מפתיע ל”אפטר” והיה שמח וטוב לב, ובבוקר עלה לאוטובוס אגד בקו 830, בדרכו לבסיס. בצומת מגידו התנגשה באוטובוס מכונית תופת שנהג בה מחבל-מתאבד, בפיצוץ נפגעו כמעט כל יושבי האוטובוס. יגאל נפצע בראשו ופונה במצב קשה לבית- החולים העמק בעפולה. מצבו התברר כקשה מאוד והוא הועבר במסוק לבית-החולים רמב”ם בחיפה, שם נפטר והוא בן עשרים-ושתיים.

לאחר מותו הועלה לדרגת סמ”ר. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואחות.

navipour_100_01.jpg

יגאל אהב מאוד מוזיקה מזרחית, ואחד השירים האהובים עליו היה “דמעה של גבר”: “אחי,איך אוכל להסביר את הכאב/ כשאתה אותי שואל למה אתה שותק/ אחי, אותך ראיתי בשקט מזיל דמעה/ גם החזק שבגברים היה מזיל דמעות אתך./אני בוכה לך אחי, לא יכול להתגבר/ האם יש עוד סיכוי, שהכל פה יסתדר/ אחי, דמעה של גבר היא דמעה יותר כבדה/ מן האישה עם לב של אבן, ששברה כך את לבך./ אחי, איך אוכל לנעול את הלב/מהי התרופה לצער וכאב/ אחי, איך אוכל להקל על כאבך/ גם החזק שבגברים היה
מזיל דמעות אתך.”

סיגל, אחותו של יגאל, כותבת לו:

“בלב כואב ובבכי מר/ לבי עדיין לא מבין למה הכל נגמר?/תמיד, תמיד אומרים בלב/ שכך אותך נזכור ללב/ אבל זה לא פשוט ולא קל/ כי יש בי הרבה עלבון, וסבל./ לפעמים אני מסתכלת בחלון/ וחושבת שהכל דמיון/ וכשאני עליך חולמת/אני רוצה לומר לך עד כמה אני אותך אוהבת/ האם יש עוד סיכוי שנתראה?/ יש עוד סיכוי שנבלה?/ בליבי יש אמון חזק/ כי אותך רוצה יותר מכל דבר אחר.”

בני משפחתו של יגאל כותבים: “חייך, ילדנו חייך/ פנינו, הם פניך/ חיינו, הם חייך/ אל תבכה ילדי/ תישאר איתי/ תשמח בננו, תשמח/ תשיר בננו את שירי בר-המצווה/ בלילות בננו תחלום/ שאיתך נישאר עד הלום./ תרקוד בננו, תרקוד/ שבן-רגע נוכל לרקוד/ תהנה ילדנו,תהנה/ את האושר שבך והשמחה/ תצחק בננו, תצחק/ אשר תמיד יימצא בנו כוח/תבלה ילדנו, תבלה/ את הריקוד, השמחה שבחתונה/ אל תבכה ילדנו/ כי תמיד תישאר איתנו/אל תכאב ילדנו, אל תכאב/ כי תמיד בליבנו זהב/ אל תהיה עצוב ו”תצטער”/ כי תמיד איתך לעד נישאר!”

“תחיה בקרבנו לנצח בננו ואחי, בתמונות וסרטים נזכור אותך לעד, אך מעל הכל אתה תהיה בקרבנו, איפה שלא רואים, רק מרגישים, מתגעגעים ואוהבים…” ועוד כתבו, על פי אותיות שמו של יגאל: “י’ – יגאל, אותך אנו מאד אוהבים./ ג’ – געגועים אליך לא נספרים./א’- אתה תמיד נמצא בתוכנו./ ל’ – לנו השארת כאב, אשר תמיד תמצא בליבנו”.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן