חתומים בלב ישראל

יהודה, לירון (חיים)

0
0

בן בכור לרותי ןלסימן טוב אח לשמרית ולמעין נולד ביום כ’ בתשרי תשמ”א 30.9.1980 . ביום א’, כ”ב בחשוון תשס”א (19.11.2000), נפל לירון בעת מילוי תפקידו, בן עשרים היה בנופלו
יהודה, לירון (חיים)
סמל ראשון
יהודה לירון
נפל כ”ב בחשון תשס”א (19.11.2000)
בן 20 בנופלו

חיל שיריון

liron_yehuda_100_01.jpg

בן בכור לרותי וסימן טוב, אח לשמרית ולמעין. נולד בחול המועד סוכות,ביום כ’ בתשרי תשמ”א ,(30.9.1980) בבית-החולים “רבקה זיו” בצפת. לירון נקרא על שם חברו ומפקדו של אביו, סרן רון
חקלי ז”ל, שנפל בקרב על החרמון במלחמת יום-הכיפורים.

כבר בילדותו בלט לירון בעיניו המאירות, המחייכות והמדברות ובחיוכו המקסים ששבה את לב כל רואיו. אלה היו עד מהרה לסממני ההיכר הבולטים שלו.

עקב שירותו של האב בצבא הקבע נאלצה המשפחה להעתיק את מקום מגוריה לעתים תכופות. בשנת 1981 עברה המשפחה להתגורר בבת ים ולאחר שנה חזרה שוב לצפת לשנתיים.

בין השנים 1986-1984 התגוררה המשפחה בטבריה.

כשמלאו ללירון שש שנים נולדה אחותו שמרית ולאושרו לא היה גבול. לירון ניגש כל הזמן לעריסתה לבדוק שהיא חיה ונושמת, וחיכה בציפייה שתתעורר משנתה כדי שיוכל לשחק איתה
ולשעשע אותה.

בקיץ 1986 עברה המשפחה לבת ים, שם למד לירון בבית-הספר היסודי “היובל”. כבר אז ניכרו בו אהבת האדם, רגישותו הרבה לזולת, יושרו והגינותו.

בלימודיו עשה לירון חיל והצטיין בכל המקצועות. בשובו מבית-הספר נהג לשתף את אמו בכעסו הרב על מקרים שבהם עלבה מורה בתלמיד שלא בצדק, או על חבר שאינו דובר אמת.

בשנת 1992 נולדה אחותו מעין, בת הזקונים במשפחה. לירון היה בן 12, הבן הגדול בבית, ועקב היעדרו של האב, תיפקד כגבר בבית והיה לאחיותיו כמעין אב. בשעה שאימו נעדרה מן הבית לא הסכים ששמרטף ישמור על אחיותיו, וטען בתוקף: “אני האח הגדול וזוהי חובתי וזכותי לשמור על אחיותי. איני מוכן שזר יעשה את מלאכתי…” וזאת תוך ויתור על משחקים ובילויים עם חבריו.

את כיתות ט’ ו-י’ למד לירון בבית-הספר התיכון “רמות” בבת ים.

בשנת 1996 עברה המשפחה לכרכור. הפעם היה המעבר קשה מאוד מבחינה חברתית, במיוחד ללירון, שכבר החל את לימודיו בכיתה י”א, בשל ביישנותו וצניעותו, והיותו נחבא אל הכלים. הפרידה מהחברים בבת ים ובמיוחד מחברו הטוב אלדד, היתה עבור לירון קשה מנשוא,והוא הקפיד לשמור עימו על קשר הדוק.

בכיתות י”א ו-י”ב למד לירון בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה.הוא בחר ללמוד במגמה סוציולוגית-קרימינולוגית. לאחר נפילתו גילו הוריו כי בתקופה זו החל לירון לכתוב שירים למגירה. בשירים, שלא הראה לאיש, הרבה לכתוב על הקושי שבפרידה מהחברים בבת ים ומאלדד במיוחד וכן על הקושי להיקלט בחבורה מגובשת, שגדלה ולמדה יחד מאז כיתה א’.

בתקופה זו הרבה לירון להאזין למוזיקה, מכל הסוגים והסגנונות, כשהוא מתמקד במשמעות ובתוכן של השירים. הוא התחבר באופן מיוחד לשיר “אדם נולד שחקן” של זוהר ארגוב, שיר שדיבר אל ליבו והוא הזדהה איתו בכל נימי נפשו.

לירון, שהיה חסיד של כנות ויושר,לא יכול היה להשלים עם צביעות. הוא האמין שמעל לכל על בני האדם להיות ישרים, הגונים, הוגנים ודוברי אמת. אמונתו זו באה לידי ביטוי בעוצמה רבה בשירים שכתב,ושנמצאו לאחר נפילתו. מתוך השירים: “המלים מבטאות את מה שבלב,/ ואיתן להגיד את מה שאתה חושב./ ואסור לבלבל מלים/ ולשחק איתן משחקים”… “לאחרים מלים אני אומר/ וגם אני כבר משקר/ עכשיו אני שמח/ אבל – עמוק בפנים – אני לאמת צורח”.

בסוף כיתה י”א חל מפנה חיובי, ולירון נרשם לקורס כושר קרבי כהכנה לצבא מטעם הגדנ”ע. הוא הכיר חבורת נערים מופלאים, חבורה תומכת, מפרגנת ומעודדת וכולם בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד לשרת בחיל קרבי. עד מהרה מצא לירון את מקומו, השתלב והתערה בחבורה והיה לאחד מהם. כך חלף כלא היה משבר הקליטה.

לירון החל לפרוח ויצא עם החבורה הנהדרת לטיול לפני הגיוס, לפריז ואמסטרדם, טיול שלירון, בדרכו האופיינית, התעקש לשלם מכספו כדי לא להכביד על הוריו. עשרה ימים אלה היו ימים מאושרים מאין כמותם עבורו.

לירון רצה בכל מאודו להתגייס ל”גולני” ולשרת בלבנון, ואף הביע את רצונו העז בשיריו. חרף ידיעתו כי הסכנה בלבנון גדולה שבעתיים, הוא טען בלהט רב; “כל אחד חייב לתת
למולדתו את הכל. אם לא אנו נעשה זאת – מי כן יעשה עבורנו?”

אולם, בבדיקות הרפואיות בלשכת הגיוס נתגלו בעיות בברכיים שבעטיין נקבע לו פרופיל 72, קרבי, אך ללא אפשרות לשרת בחי”ר. לירון היה מאוכזב מאוד. הוא ניסה בכל כוחו להעלות את הפרופיל, אך ללא הועיל.

בוקר אחד שמע על תקרית בלבנון שבמהלכה נהרג חייל מחיל-השריון, ובד בבד החלה להתגבש קבוצה של ארבעה חברים בני כיתתו שביקשו לשרת בשריון ואז גמלה ההחלטה בליבו.הוא סיפר להוריו על החלטתו לשרת בשריון, ובפיו הסבר משכנע: “גם בשריון נהרגים…”

ב-03 בנובמבר 1998 גויס לירון לצה”ל לחיל-השריון. בחופשותיו סיפר אודות החברים הנפלאים והמזל הרב שנפל בחלקו להיות בצוותא עם מחזור נפלא שכזה.

בטקס סיום הצמ”פ נבחר לירון כחייל למופת תוך הדגשה כי הבחירה היתה של כל חבריו לפלוגה, פה אחד. היה זה אך טבעי שלירון הצטיין בכל הקשור לחבריו ולא כלפי הממונים
עליו. הצטיינות שנבעה מאישיותו ומאהבת האדם שבו.

לאחר הצמ”פ, שמח לירון כי המ”פ שאותו העריך בחר בו כחייל בפלוגתו. לירון היה מאוכזב מכך שהפלוגה לא היתה מיועדת לעלות ללבנון. המחשבה שאולי “לא יזכה” לשרת בלבנון הפריעה לו עד למאוד. ערב אחד התקשר לירון הביתה כולו צוהל וזורח: “אמא,היום הייתי סוף-סוף בלבנון וגם אם זה רק ליום אחד, כי נשלחנו לעבודות ביצורים.”

בסוף התעסוקה נבחר לירון לחייל מצטיין וקיבל תעודת הוקרה ממפקד החטיבה הגזרתית. מפקדיו וחבריו מספרים, שמעבר לאופן ביצוע המשימה, בלט לירון ביחסו ההוגן והמכובד לפלשתינאים. הוא מצא את שביל הזהב וביצע את המוטל עליו תוך שמירה על כבוד האדם, באשר הוא אדם. אפילו הפלשתינאים העריכו את לירון וחיבבו אותו בשל גישתו ההוגנת והמכובדת כלפיהם.

במהלך חופשותיו המעטות והקצרות בבית בילה לירון זמן רב יותר עם משפחתו, ועמד על כך שכל בני המשפחה יבלו “זמן איכות” בצוותא. בשעותיו הפנויות אהב לבלות עם חבריו בעישון נרגילה.

בתקופה זו היה השיר של להקת “מטאליקה” Matters Else Nothing אהוב עליו במיוחד. לירון עמד על משמעות השיר, והבין כי השיר קורא לאדם “לפרוק עול”, להשתחרר ממוסכמות החברה, להיות הוא עצמו ולעשות את שליבו חפץ. בליבו של לירון גמלה ההחלטה להשתנות, להיות הוא עצמו מבלי להתחשב יתר על המידה במוסכמות, ואכן חל בו שינוי שהתבטא גם בבחירת בגדיו.

לירון הקפיד מאוד לא לאכזב את הוריו. הוא ביקש מהם חיזוק, מעין “אישור”, לשנות ולהילחם על צדקת דרכו ואמונתו. הוריו הסכימו עימו שכל אדם צריך למצוא את דרכו, אישיותו ויכולתו, תוך הקפדה שזה לא יהיה לעולם על חשבון הזולת.

חבריו לפלוגה מספרים, כי לירון היה הלב והנשמה של הפלוגה כולה. ביושרו הרב ואמות הצדק וההגינות שלו, עם מסירותו לאין קץ לחבריו ולפלוגה, היה לירון לסמל.

בעיתות משבר די היה במבט אחד בעיניו המאירות ובחיוכו שובה הלב כדי לעודד כל אחד. לדבריהם, בו בחיוך הזה, כדי לתת להם כוחות להתגבר על משבר, לשכוח ולהמשיך הלאה ביתר שאת. גם מפקדיו נעזרו בו ובמנהיגותו הטבעית. לעתים קרובות נועצו בו
ושאלו לדעתו. הם ידעו כי ממנו ישמעו רק את האמת, דעה אובייקטיבית ללא משוא פנים.

הוא היה לגורם המפשר בין המפקדים לחיילים. המג”ד ניסה לשכנעו לצאת לקורס פיקודי אך לירון סירב בכל תוקף בשל החשש שלא יחזור לפלוגה ולחבריו, וויתר על היציאה לקורס קצינים.
<!–liron.htm–>

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן