רוב הזנים הגיעו אלינו, מדרום ארצות-הברית. מועד הבשלתם של הזנים החשובים הגדלים בארץ הוא מאפריל ועד אוקטובר. פרי האפרסק נקטף בעודו מוצק והוא מתרכך במקצת ומוכן לאכילה לאחר ימים ספורים.
לטעום את הקיץ באפרסק
מוצא האפרסק בסין, שם גידלוהו לפני יותר מ-4,000 שנה ושם הוא נפוץ עד היום גם כעץ-בר. בימי קדם הועבר האפרסק לפרס, ומכאן שמו המדעי ואף השם העברי. בימי אלכסנדר מוקדון, הובא האפרסק, מפרס ליוון ומשם פשט גידולו לארצות אגן הים התיכון. הספרדים, העבירוהו ליבשת אמריקה וכיום הוא נפוץ באזור גיאוגרפי נרחב.
ארצות הגידול העיקריות של האפרסק הן; ארה”ב, איטליה, צרפת, ספרד, ארגנטינה, יפן וסין. הוא נפוץ גם בארצות הבלקן, בתורכיה, בהונגריה, במקסיקו, בצ`ילה, בדרום-אפריקה ובאוסטרליה.
חלק מיבול האפרסקים, משמש למאכל טרי וחלק לתעשיית שימורים. בארץ, היה גידול האפרסק ידוע מאות שנים לפני הספירה, הוא מופיע רבות במשנה ובתלמוד. באותה תקופה, שימש האפרסק למאכל טרי וכפרי מיובש ובגלעינים השתמשו למטרות רפואיות.
בכפרי הערבים גידלו אפרסקים, בעיקר מזנים מקומיים. עם תחילתה התיישבות היהודית ניסו לגדל אפרסקים מזנים חדשים באזורי ההר. משנות החמישים התרחבה הנטיעה, משהוכנסו זנים הזקוקים למעט מנות-קור, ולאחר שנתגלו חומרי הדברה יעילים נגד המזיק הקשה של האפרסק – זבוב הפירות הים-תיכוני.
מטעי האפרסק מצויים בעיקר במרכז שפלת החוף, בהרי הגליל ומיעוטם בהרי ירושלים, שהיו בעבר מרכז חשוב לגידול האפרסק.
האפרסק הוא עץ נשיר הזקוק למנות-קור לשם התעוררות חורף ופריחה באביב.
באזור ההר מגדלים זנים שדרוש להם קור רב, ואילו בשפלה מגדלים זנים המסתפקים מנות-קור מעטות. האפרסק פורח באביב בשפע, מופרה בהאבקה עצמית ומאחר שהואכה פורה, חייבים לדלל בקפדנות רבה את פירותיו בעודם קטנים, למען יגדלו. יש המקדימים ומדללים את הפרחים.
בעולם מגדלים מאות זנים של אפרסק, כל מקום והזנים המתאימים לתנאיו. קל ליצור זני אפרסק חדשים, לכן מתחוללים שינויים מהירים למדי בהרכב הזנים במטעי אפרסק בעולם ובארץ.
מגוון הזנים מאפשר אספקת פירות טריים של אפרסק במשך תקופה ארוכה, בהתאם לזמן הבשלת כל זן. מבדילים בין אפרסק לבין נקטרינה. האחרון הוא אפרסק “חסר שערות” – כלומר; חלק. בשני המינים מבדילים בין לבני ציפה לבין צהובי ציפה, כאשר בשנים האחרונות דוחקים הזנים לבני הציפה, המתוקים יותר, את רגלי הצהובים. יש ביניהם גם זנים המתאימים במיוחד לתעשיית השימורים.
רוב הזנים הגיעו אלינו, מדרום ארצות-הברית. מועד הבשלתם של הזנים החשובים הגדלים בארץ הוא מאפריל ועד אוקטובר. פרי האפרסק נקטף בעודו מוצק והוא מתרכך במקצת ומוכן לאכילה לאחר ימים ספורים.
הנקטרינות אינן אלא גלגול של אפרסק, ולא מכלוא של שזיף ואפרסק, כפי שמקובל לחשוב בטעות. עם השנים גדל מבחר הזנים, וגם בין הנקטרינות מעדיפים את לבנות הציפה, שפריין מתוק ועסיסי יותר.
בעונת ההבשלה קוטפים את הפרי הבשל מדי כמה ימים, כשצבע היסוד שלו הופך מירוק לצהבהב או לבנבן, לפי הזן. פרי, שנקטף בעודו בוסר, צבעו ירוק ואיכותו גרועה.
פרי האפרסק עשיר למדי בקרוטין, ההופך בגוף לוויטמין A, באשלגןובברזל ובמידת-מה גם בוויטמין C.
השימוש בפרי מגוון. הפרי נצרך בעיקר טרי, אך מוסיפים אותו לסלטים, מגישים עם דגים משומרים וגבינות, מכינים ממנו פאי, נקטר, סורבה, ריבות וקונפיטורות.
* המידע והמתכונים מובאים מתוך אתר מועצת הפירות
למתכונים של אפרסקים – לחצ/י על המתכון הנבחר נשמח גם לקבל תגובות ומתכונים
טיפים לאפרסקים
טרייפל פנטה – אפרסקים
אפרסקי מלבה
אפרסקים ממולאים בגבינה מתובלת
אפרסקים אפויים
מאפה אפרסקים ודבש
אפרסקים עם צנובר
תה אפרסקים עם: בזילקום ונענע ספרדית
Add Comment