32 אינצ’, 37 אינצ’, ולפעמים מעל מסך המחשב והסמארטפון – איך שלא נסתכל על זה, הטלוויזיה על תכניה וערוציה השונים, היא חלק כמעט בלתי נפרד מחייהם של ילדינו ◄ לקראת החופשה הגדולה שתפקוד אותנו כבר בסוף החודש, מספק ד”ר מוחמד מחאג’נה, נוירולוג ילדים ומנהל המכון להתפתחות הילד ב’מרכז הרפואי הלל יפה’ בעיר חדרה, מספק תובנות על הקופסא שיש שמכנים אותה; “הבייביסיטר”.
המכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה, חדרה: להוציא את הילד מהקופסא
קשה להתעלם מהעובדה, כי המדיום הטלוויזיוני, מהווה חלק ניכר בשגרת יומם של בתי אב רבים בישראל. בימים בהם הטכנולוגיה זמינה, מספר הערוצים כמעט בלתי נגמר, והתכנים הטלוויזיוניים הינם רציפים לאורך כל שעות היום, הרי שקשה לתאר מצב שבו נהיה אנחנו, או ילדינו מנותקים לחלוטין מהקופסא השחורה הזאת שנקראת טלוויזיה.
“ל’טלוויזיה’, יש יכולת משיכה יוצאת מן הכלל”, מציין ד”ר מוחמד מחאג’נה, נוירולוג ילדים ומנהל המכון להתפתחות הילד ב’מרכז הרפואי הלל יפה’ בעיר חדרה; “זה נכון למבוגרים ונכון בצורה משמעותית יותר לפעוטות וילדים, שנוחים במיוחד להשפעה”.
● נשאלת השאלה עד כמה גדולה ההשפעה של הטלוויזיה על המוחות הצעירים?
“ראשית”, מסביר ד”ר מחאג’נה; “לילד אין את יכולת השיפוט שיש למבוגר. כאשר מבוגר רואה סרט אלים, לדוגמא, הוא מבין שמדובר בשחקן ובמשחק. מבחינת ילד, במיוחד אם הוא מתחת לגיל 5, מדובר בעולם אמיתי לגמרי. שנית, לילד אין יכולת שליטה על תכנים. ברגע שתפתח מסך טלוויזיה, הוא מיד יתמגנט אליו ויסתכל בו, לא משנה מה התוכן הנצפה”.
ידוע, כי ילדים נמשכים יותר לטלוויזיה, ולכן, כיום, ישנן הרבה תוכניות ייעודיות לילדים, ערוצים לילדים ופרסומות ייעודיות לילדים. אצל ילדים, החוויה של התכנים שמועברים בטלוויזיה היא הרבה יותר עוצמתית מאשר אצל מבוגר. מבוגר, מטבע הדברים כבר חווה יותר חוויות ופחות מתרגש מדברים שילד חווה רק דרך הטלוויזיה. לדוגמא; מבוגר, סביר להניח שראה כבר מטוס או שניים בחייו ויודע כיצד הוא נתפש, מה גודלו, וכו’.
אצל ילד – לא בהכרח – ולכן החוויה עזה יותר ומסקרנת הרבה יותר. “אפשר לומר”, מציין ד”ר מחאג’נה; “שמדובר במכשיר ששולט בילד הרבה יותר משהילד שולט בו. לכן, גם כאן, כמו בתחומי חיים אחרים, חשובה מאוד ההכוונה ההורית.
● טלוויזיה רעה – טלוויזיה טובה
הצורך להעסיק פעוט ולספק לו פעילות במשך מספר רב של שעות הוא תובעני ביותר. ולכן, שימוש בטלוויזיה כ”בייביסיטר”, היא אופציה בה עושים שימוש הורים רבים המנסים לסגל סדר יום שלא ישאיר אותם מרוטים ועצבניים.
פעוט צופה בטלוויזיה
“כיום, ישנם תכנים בטלוויזיה, שיש להם השפעה חיובית, אבל לצידם יש גם הרבה תכנים בעלי השפעה שלילית”, מאשר ד”ר מחאג’נה.
לדוגמא; ילדים מתחת לגיל שנתיים הנחשפים לתכנים חזרתיים ומונוטוניים למשך יותר משלוש שעות ביום, הדבר עלול להשפיע על התפתחות התקשורת הבין אישית שלהם בעתיד ואף לפתח סוג של אוטיזם. מדובר בתוכניות שבהם התכנים חוזרים על עצמם שוב ושוב, כמו למשל סרטונים של תום וג’רי, תוכניות שחוזרות על אותם שירים שוב ושוב, ועוד.
אלו תכנים, שבהם הילד אינו חשוף לשום סוג של תקשורת מילולית, או עלילה כלשהי, שמחייבת אותו להיות מרוכז או קשוב. הילד בעצם מהופנט לטלוויזיה ותו לא. להבדיל, בתוכניות כמו; “דורה”, קיימת עלילה, ישנה שיחה, ישנן דמויות שמדברות זו אל זו, וזה מחייב מהילד להיות “משתתף”.
ד”ר מחאג’נה, מתאר מיקרים בהם הגיעו אליו למכון ב”הלל יפה” הורים עם ילדים שענו על כל הקריטריונים של אוטיזם. בבדיקה שעשה מולם לגבי כמות השעות שישבו הילדים מול הטלוויזיה, התשובה עלתה על 4 שעות ביום. “ההנחיה שלי הייתה ברורה – להוריד מינונים, ולשנות פעילות”, הוא אומר; “והתוצאות, כעבור מספר חודשים היו, שהסימנים לאוטיזם נעלמו כלעומת שבאו. כל עוד נעשה שינוי בהרגלי הצפייה, כמובן”.
בעיה נוספת היא התכנים האלימים. ילדים בני 4, 5, ואפילו 6, הם ילדים שכבר מבינים תכנים, אבל יכולת השיפוט של התכנים עדיין אינה שלמה. איתם צריך להיזהר בעיקר מ’תכנים אלימים’, שעלולים להשפיע על ההתנהגות שלהם ועל תפישת המציאותית שלהם.
לדוגמא; ילד בגיל כזה שרואה סרטי אנימציה בהם הגיבורים מכים זה את זה בפטיש, נחתכים לחתיכות ויוצאים שלמים, חושב שזה ניתן ליישום גם בחיים האמיתיים. זה נכן גם בסרטים שאינם אנימטורים. ילד שרואה סיטואציה בסרט שבו הגיבור מצליח להימלט אל הסוף הטוב ובדרך נהרגים 20 איש, אינו חושב על ההשלכות של המוות שהוא רואה. זה בעייתי.
מהבחינה הזאת, בכל הקשור לפעוטות וילדים, מה שחשוב הוא; להקפיד על כמות קטנה של שעות טלוויזיה ביום (שעתיים – שלוש, ולא יותר), כאשר רצוי שלפחות מחציתם יהיו בליווי מבוגר, שיוכל גם להסביר חלק מהתכנים, או לשלוט בתכנים. דבר נוסף, שניתן לעשות – שליטה בתכנים – בחירת הסרטים אותם רואה הילד לפני הצפייה, וכדומה.
Add Comment