השחקן – במאי שמואל עצמון – וירצר, מרצה כיום לפני סטודנטים בבר-אילן, ומלמד אותם על השפה והתרבות היידית. לדבריו, הערך המנחה אותו הוא זהותו היהודית, שאת מקורותיה הוא מוצא בשפת אמו; “זהותי כיהודי מתחילה ב’יידיש’, בדיוק כשם שזהותו של יהודי ספרדי, מתחילה ב’לדינו’, וזהותו של יהודי אתיופי, מתחילה ב’אמהרית’. בלעדי מורשתנו, ערש תרבותנו, איננו שונים בהרבה מהגויים”.
אוניברסיטת בר-אילן, תעניק לשחקן ובמאי התיאטרון שמוליק עצמון, תואר ד”ר לשם כבוד
השחקן, הבמאי, ומייסד ’תיאטרון היידישפיל’, מר שמואל עצמון – וירצר, המוכר כ”תיאטרון מהלך בפני עצמו” – יזכה בתואר ד”ר לשם כבוד, מטעם אוניברסיטת בר- אילן, בשבוע הבא (יום שלישי, י”ב בסיון התשע”ע, 21.5.13), בטקס חגיגי, בשעה 19:30 ב”פארק האחדות” ע”ש דהאן דהאן זאת במסגרת אירועי חבר הנאמנים ה-58 של אוניברסיטת בר-אילן.
את התואר מעניקה האוניברסיטה למר עצמון לאות הוקרה על פועלו לשימור ולהפצת שפת היידיש ולשימור נשמתה ותרבותה המפוארת של יהדות מזרח אירופה.
רונית דקל, יועצת תקשורת, מערך הדוברות, של אוניברסיטת בר אילן, מסרה לפורטל ’כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה’, כי; “חזונו ומנהיגותו בתחום זה, של עצמון, סוחפים רבים ללמוד את מקורות ’היצירה היידית’, להעמיק בה ולהעשיר כך את המורשת והתרבות הישראלית”.
שמואל עצמון – וירצר, נולד בשנת 1929 ב-פולין. שנות ילדותו של עצמון-וירצר, ובחרותו עברו עליו בנדודים ברחבי אירופה, ואסיה. כשעלה לארץ ישראל בשנת 1948, גויס לפלמ”ח, ואח”כ לצה”ל, וברוח התקופה דחק את שפת אמו , ה”יידיש”, הצידה ואימץ לעצמו את דמות ה’צבר’.
עם שחרורו, החל עצמון את דרכו כשחקן, והופיע במגוון גדול של תפקידים בתיאטרונים; “האוהל”, ו-“הבימה”. בשנות השישים, הקים את התיאטרון האוונגרדי “זווית” וניהל את “הסדנה למחזה מקורי”, שנתנה במה למחזאים צעירים.
ל’תרבות היידיש’, התוודע מחדש כשהוזמן ע”י שמעון דז’יגאן, גדול הקומיקאים בשפת היידיש, לביים הצגות בתיאטרונו. לאחר מכן, החל ללמוד ספרות יידיש, ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
◄ עצמון; “זהותי כיהודי, מתחילה ב… ’יידיש’”
יחד עם שמואל רודנסקי ז”ל, ו-שמואל סגל ז”ל, הקים עצמון-וירצר (יבדל”א), את הטריו המפורסם “שלושת השמוליקים”, והציג עמם בגרמניה את המופע; “די קליינע מענטשעלעך” על-פי יצירותיו של שלום עליכם. ואז, מעיד עצמון, התחולל הרגע המכונן בחייו; “כ’שריד שואה’, התעקשתי לדבר דווקא שם ביידיש. חשתי כאותו לץ בטרגדיה שייקספירית אשר אומר למלך את האמת בפניו. הם צחקו בהתלהבות מהמחזה ואני לא יכולתי להשתחרר מהכאב הגדול שיצא מהאדמה שלהם”.
בעקבות חוויה זו, החליט עצמון להקים בישראל תיאטרון קבע המעלה הצגות מן הרפרטואר היידי העשיר, בשפת היידיש. היום, 25 שנה לאחר הקמתו, חוגג תיאטרון היידישפיל, למעלה מ-80 הצגות ומופעים והופעות ב-28 פסטיבלים בינלאומיים. הקהל שמגיע להצגות, ש’יידיש’, אינה בהכרח שפת אמו הולך וגדל בהתמדה.
מפעל חייו זה, מותיר חותם עשיר ומשמעותי בתרבות הישראלית ובמורשתנו כעם: “בעיני, היידיש ותרבותה הם ההבטחה האולטימטיבית, כי זיכרון השואה לא יימחק לעולם. כל זמן שידברו, יקראו וישמעו יידיש, אי אפשר יהיה להכחיש את גודלה ועושרה של היהדות שהתקיימה במשך מאות שנים באירופה. תרבות לא ניתן להרוס, כל עוד היא מתקיימת ומדוברת בשפתה”.
תיאטרון היידישפיל, ופועלו של עצמון בהפצת השפה והתרבות היידית, זכו בפרסים רבים, בהם פרס שייבר לספרות ולאמנות, פרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון, פרס י.א לרנר על מפעל חיים, ועוד. אולם, לדבריו, הרגע המרגש ביותר היו דבריה של אישה אחת שניגשה אליו לאחר אחת מהופעות התיאטרון, חשפה בפניו את המספר המקועקע בזרועה ואמרה לו; “שם דיברנו יידיש, ולא עברית. תודה, שאתה זוכר אותנו”.
כיום מרצה עצמון-וירצר, לפני סטודנטים בבר-אילן, ומלמד אותם על השפה והתרבות היידית. לדבריו, הערך המנחה אותו הוא זהותו היהודית, שאת מקורותיה הוא מוצא בשפת אמו; “זהותי כיהודי מתחילה ב’יידיש’, בדיוק כשם שזהותו של יהודי ספרדי, מתחילה ב’לדינו’, וזהותו של יהודי אתיופי, מתחילה ב’אמהרית’. בלעדי מורשתנו, ערש תרבותנו, איננו שונים בהרבה מהגויים”.
Add Comment