כב’ השופט דורי ספיבק, מבית הדין האזורי לעבודה בת”א; “הנתבעת, הפרה את זכות התובעת לשבת בעבודה, שכן למרות שהמחסן מהווה חלק מהחנות, עדיין היה עליה לספק לעובדים כיסאות ליד הקופה שבה הם שוהים זמנים ארוכים, במיוחד בשעות הלחץ, ועובדה היא כי כיום ישנם כיסאות במקום…”
קרביץ, לא אפשרה לעובדת לשבת על כיסא, ותשלם פיצוי של 12,000 שקל
עובדת קרביץ ישראל בע”מ, שהתפטרה כיוון שלא קודמה, הגישה נגדה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, וכן לפיצוי בשל הפרת זכותה לשבת בעבודה, שכן נאלצה לעמוד משמרות שלמות. בית הדין האזורי לעבודה בעיר תל אביב, דחה את מרב התביעה, אך קבע, כי “קרביץ”, שלא אפשרה לעובדת לשבת, תשלם.
העובדת רויטל גבאי, שהועסקה במשך כשנה וחודשיים בחנות קרביץ, בקניון בעיר הרצליה, טענה, כי למרות שהובטח לה, כי תקודם להיות מנהלת החנות, הובא לחנות מנהל חדש, ומשכך התפטרה.
עוד טענה, כי קרביץ, הפרה את זכותה לשבת בעבודה, ולפיכך, הגישה נגדה תביעה לביה”ד האזורי לעבודה בת”א, בה ביקשה פיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאים, תשלום זכויות סוציאליות שונות, ופיצוי על הפרת חוק ישיבה בעבודה.
העובדת, טענה, כי המנהל החדש היה חסר ניסיון, לא הכיר את הספקים והסוכנים של החנות, ולא ידע להפעיל את הקופה, מה שהפיל את נטל העבודה כולו על שכמה, כך שלא הייתה לה ברירה אלא להתפטר.
עוד טענה, העובדת גבאי, כי למעט כיסא רעוע שהוצב במחסן האחורי, לא היה כיסא בחנות עצמה ובמקרה הטוב, ניתן היה לשבת על קרטונים או על הרצפה, כך שבפועל נאלצה לעמוד 7-8 שעות רצופות. לבסוף, טענה, עובדת קרביץ לשעבר, כי למרות שחברת קרביץ, התחייבה להעניק לה תוספת של 250 שקל למשכורת, החל מינואר 2009, היא קיבלה אותה רק בפברואר, והיא אף לא גולמה במסגרת השעות הנוספות, וכן ביקשה פיצויי הלנת שכר, והפרשי פנסיה.
חברת קרביץ ישראל בע”מ, טענה, כי העובדת התפטרה בו ביום שהגיע המנהל החדש. באשר ל’הפרת זכות הישיבה’, נטען, כי במחסן, שהינו חלק מהחנות, הוצב כיסא. עם זאת העיד מנהל החנות, כי כיום ישנם כיסאות גם ליד הקופה.
עוד נטען, כי העובדת התפטרה מבלי למלא את חובותיה, כאשר בין היתר לא ערכה למנהל החנות הנכנס חפיפה מסודרת, והקשתה על כניסתו לתפקיד, ועל כן, יש לשלול ממנה כל פיצוי. זכאות העובדת לאי אילו תשלומים הוכחשה, ונטען, כי לא הוכח איחור בתשלום תוספת השכר או שהיה הכרח שתגולם בגמול השעות הנוספות.
כסא, גם ליד הקופה
כב’ השופט דורי ספיבק, מבית הדין האזורי לעבודה בעיר תל אביב, קיבל את התביעה בחלקה בלבד. הוא דחה ראשית, את התביעה לפיצויי פיטורים, בקובעו, כי אי קבלת קידום לא נחשבת להרעה מוחשית בתנאים.
שנית, קבע השופט ספיבק, כי ככל הנראה, העובדת התפטרה בשל האכזבה שחשה נוכח אי-קידומה, והעובדה שהתפטרה בו-ביום שהגיע המנהל החדש מחזקת זאת, ושומטת את הקרקע תחת טענתה, כי עול העבודה נפל על כתפיה, מה גם שלנתבעת הזכות להחליט את מי לקדם”.
“זכותה של הנתבעת לנהל את עסקיה כהבנתה, ובכלל זה למנות את מי שהיא מוצאת לנכון למנהלי החנויות שלה, ובתוך כך אף לטעות לעתים בהחלטות אלה. כידוע; ’מי שלא עושה לא טועה’. מכאן ועד לטענת התובעת שמדובר היה בהחלטת חסרת תום לב, מקוממת, ומשפילה, וכיוצא באלה אמירות של התובעת, הדרך ארוכה, ארוכה מאוד…”, כתב כב’ השופט דורי ספיבק.
עם זאת, נקבע, כי הנתבעת, הפרה את זכות התובעת לשבת בעבודה, שכן למרות שהמחסן מהווה חלק מהחנות, עדיין היה עליה לספק לעובדים כיסאות ליד הקופה שבה הם שוהים זמנים ארוכים, במיוחד בשעות הלחץ, ועובדה היא כי כיום ישנם כיסאות במקום.
השופט ספיבק, הוסיף, כי למרות שאין בעובדה שהעובדת לא מילאה את חובותיה כטענת הנתבעת, כדי לשלול את הפיצוי כליל, יש בכך, כדי להפחיתו, וזאת גם בהתחשב בכך, שזכות הישיבה לא נשללה באופן גורף, שכן העובדים יכלו לשבת על הכיסא במחסן או על הקרטונים שבחזית החנות, ובכך שהעובדת מעולם לא העירה למנהליה על המחדל, ולפיכך, חייב את הנתבעת בפיצוי של 12,000 שקל בלבד, בגין רכיב זה.
לעניין הזכויות הסוציאליות, נקבע, כי הנתבעת חברת קרביץ ישראל בע”מ, לא סתרה את טענות העובדת רויטל גבאי, ככל הנוגע לתוספת העבודה ולהפרשי גמול שעות נוספות, ולפיכך, עליה לשלם לה 569 שקלים בתוספת 300 שקל בגין הלנת שכר, אך התביעה להפרשי פנסיה, נדחתה כיוון שלא הוכחה.
לבסוף נפסק, כי נוכח דחיית מרב התביעה, ולאור התנהלות התובעת, לא ישולמו לה הוצאות.
● ב”כ התובעת; עו”ד אלכסנדר ספינרד.
● ב”כ הנתבעת; עו”ד ארנון לנדה.
לפסק הדין בעניין גבאי נ’ קרביץ ישראל בע”מ
_______
● הידיעה הובאה בסיוע ובאדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
Add Comment