כבוד השופטת פנינה לוקיץ’, מבית משפט השלום בקריות, קיבלה את התביעה, וקבעה, כי על המועצה הדתית בעיר עכו, לפצות את התובעים. השופטת דחתה את טענת ההתיישנות אותה אף כינתה ’מקוממת’, וקבעה, כי בהעדר מחלוקת באשר לאחריותה המועצה הדתית לרישום וניהול בית העלמין, הרי שזו לא יכולה להיבנות מכך שהתובעים גילו את העלמות הקברים רק בחלוף שנים רבות ממועד קבורתם.
המועצה הדתית עכו, תשלם 150,000 ש”ח להורים שקברי ילדיהם נעלמו
בית משפט השלום בקריות, חייב את המועצה הדתית עכו, לפצות הורים בגין העלמות קברי ילדיהם ב-150,000 ש”ח וקבע, כי אין לייחס כל אשם תורם להורים אשר לא פקדו את קברי ילדיהם במשך שנים ארוכות.
התובעים, שכלו שניים מילדיהם לפני למעלה מ- 40 שנה, כאשר אחד הילדים נפטר בגיל שנה, והשנייה בעת היוולדה. הילדים, נקברו בבית העלמין הישן בעיר עכו. בשנת 2005, ובעקבות חשיפת מקרה דומה, התברר לתובעים, כי לא ניתן לאתר את קברי ילדיהם המנוחים, ובתביעה שהגישו אל בית המשפט, דרשו פיצוי של 1,000,000 ש”ח בגין עגמת הנפש והסבל שהם חווים מאז גילו את העלמות הקברים.
המועצה הדתית בעיר עכו, טענה, כי התביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-30 שנה מאז נקברו הילדים ועד להגשת התביעה, וכי התובעים אחראים לכך שלא ידעו על העלמות הקברים, שכן לא הקימו מצבות על קברי הילדים, וגילו חוסר עניין ואדישות בנוגע למצבם במשך שנים ארוכות בכך שנמנעו מלפקוד את קברי הילדים.
עוד נטען, כי יש לייחס לתובעים אשם תורם של 100% בגין אי הקמת מצבה והזנחת הקברים במשך שנים כה רבות.
כבוד השופטת פנינה לוקיץ’, קיבלה את התביעה, וקבעה, כי על המועצה הדתית לפצות את התובעים.
השופטת אף דחתה את טענת ההתיישנות אותה אף כינתה ’מקוממת’, וקבעה, כי בהעדר מחלוקת באשר לאחריותה המועצה הדתית לרישום וניהול בית העלמין, הרי שזו לא יכולה להיבנות מכך שהתובעים גילו את העלמות הקברים רק בחלוף שנים רבות ממועד קבורתם.
בהמשך לטענת התובעים לפיה הם הקימו מצבות על קברי ילדיהם ופקדו את הקברים במשך מספר שנים, אולם בשלב מסוים החליטו להפסיק לפקוד את הקברים בניסיון להתגבר על הסבל הכרוך בכך, כתבה כב’ השופטת לוקיץ’; “אף שבדת היהודית קיימת חשיבות לפקידת הקבר (ראה המובאות בפרשת שמעילוב), אינני סבורה, כי בחירת התובעים שלא לפקוד את קברי יקיריהם במשך שנים ארוכות יכולה להיות מוכתרת בכותרת של סטיה מהתנהגות של הורים שכולים “סבירים בחירתם של התובעים להתמודד באופן כזה עם השכול, הינה בחירה אחת מבין קשת של אפשרויות.
כל אדם, בין אם יהודי ובין אם בן דת אחרת, בין אם דתי יותר או פחות, מוצא את דרכיו האישיות להתמודד עם השכול, ואסור, כי התנהגות כזו או אחרת (כל עוד איננה פלילית או פוגעת באדם אחר) תישפט בהסתכלות אוביקטיבית, לכאורה”.
עם זאת, לעניין הפיצוי, נקבע, כי למרות הקושי שבדבר, יש מן הטעם בטענת ’המועצה’ לפיה, יש בכך שהתובעים, גילו את העלמות הקברים רק לאחר חשיפת פרשה אחרת, כדי להעיד על מידת העניין שלהם בקברים, באופן המשפיע על גובה הפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, אם כי אין בכך כדי להמעיט מעצם עגמת הנפש והסבל שגרם להם הגילוי.
לפיכך, נקבע, כי בנסיבות אלה ובהתחשב בחומרת ההתרשלות מצד המועצה הדתית, הרי שיש לפסוק לזכות התובעים פיצוי של 150,000 שקלים, בצירוף הוצאות משפט של 5,000 שקלים ושכ”ט עו”ד של 12,000 שקלים.
● לפסק הדין בעניין ש.ת ואח’ נ’ המועצה הדתית עכו והמחוז
__________
• הידיעה הובאה בסיוע אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
Add Comment