כב’ השופטת עדנה ארבל, בית המשפט העליון, קבעה בדעת רוב, כי עקרון השוויון, מחייב הענקת סיוע בקבלת רכב רפואי במקום מושבו של הזכאי בחו”ל, וזאת כיוון שזכאותו של הנכה “הולכת עימו”, למקום מושבו הקבוע.
נכה צה”ל, המתגורר בחו”ל, רוב ימות בשנה, זכאי לסיוע ברכישת רכב רפואי בחו”ל
בית המשפט העליון, קבע, כי נכה צה”ל, המתגורר בחו”ל, למעלה מ 180 יום בשנה, אינו זכאי לסיוע ברכישת רכב רפואי בארץ, אך זכאי לסיוע, כאמור, במקום בו הוא מתגורר מחוץ לארץ ישראל.
המשיב, יוסי נאמן, מוכר כנכה צה”ל, החל מיום שחרורו מהשירות הצבאי, ועקב נכותו, זכאי היה לאורך השנים, לקבל רכב רפואי. מאחר ובשנים האחרונות שוהה המשיב מרבית ימות השנה, מחוץ לארץ ישראל, הוחלט לשלול ממנו את זכאותו לקבלת רכב רפואי, וזאת בהתאם להוראת אגף השיקום, בעניין.
ראשית, נקבע, כי המדינה רשאית לשלול הטבה אשר מבחינה מעשית, הזכאי לה אינו יכול לממשה (עקב מגורים בחו”ל). לפיכך, קבוצת השוויון בהקשר זה של קבלת רכב רפואי בישראל, אינה כוללת נכים הנמצאים בישראל פחות מ-180 ימים בשנה.
יחד עם זאת, כב’ עדנה ארבל, קבעה בדעת רוב, כי עקרון השוויון, מחייב הענקת סיוע בקבלת רכב רפואי במקום מושבו של הזכאי בחו”ל, וזאת כיוון שזכאותו של הנכה “הולכת עימו”, למקום מושבו הקבוע.
כב’ השופטת ארבל, פסקה, כי מתן רכב רפואי רק לאלו השוהים בישראל לפחות 180 ימים בשנה, הינה מדיניות מפלה ובלתי סבירה, שכן אין מקום ליצור הבחנה על בסיס מגורים בישראל כשמדובר בזכאותם של נכי צה”ל לרכב רפואי. חוק הנכים, נועד להעניק לנכה ביטחון סוציאלי, אך גם לבטא את מחויבותה של המדינה ואת אחריותה כלפיו.
נקבע, כי יישום פסק הדין, יחל בעוד שנה, על מנת לאפשר למדינה להיערך לאמור בו, מבחינה תקציבית ואופרטיבית.
בדעת מיעוט קבע כבוד השופט לוי, כי סיוע בקבלת רכב רפואי במקום בו בחר הזכאי להתגורר באשר יהא, הינו עניין להחלטה שלטונית שטרם נתקבלה, ובכל מקרה, לא ניתן לדון בכך במסגרת הליך זה, כיוון שהצדדים התמקדו בשאלת הקצאת רכב רפואי בישראל לתושב חוץ.
• ב”כ המבקשים: עו”ד ה’ גרוניק
• ב”כ המשיבים: עו”ד ש’ מאירי
לפסק הדין בעניין מדינת ישראל נגד יוסי נאמן
• הובא באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
Add Comment