“ואלס עם באשיר” צפוי להיות מועמד בשתי קטגוריות – הסרט הזר הטוב ביותר וסרט האנימציה הטוב ביותר ברשימת המועמדים הסופיים בקטגוריות השונות המועמדים לפרסי האוסקר, ייחשפו ביום חמישי, ה-22 בינואר
“ואלס עם באשיר” (Waltz with Bashir) זכה בפרס גלובוס הזהב
“ואלס עם באשיר” סרט האנימציה התיעודי הישראלי של ארי פולמן, המאייר דוד פולונסקי והאנימטור הראשי יוני גודמן, זכה הלילה (א’) בפרס “הסרט הזר הטוב ביותר” בטקס הענקת פרסי “גלובוס הזהב, 2008” בלוס אנג’לס, כשהוא גובר על שלושה מתחרים פוטנציאליים ובכך עשה צעד משמעותי בדרך לזכייה בפרס האוסקר בטקס שייערך ב-22 בפברואר שנה זו.
“ואלס עם באשיר” הוא הסרט הישראלי הרביעי במספר, הזוכה בפרס היוקרתי, אחרי “פרס האוסקר”, כאשר קדמו לו: “סלאח שבתי” בשנת 1965, הסרט “השוטר אזולאי” בשנת 1972 והסרט “גן עדן עכשיו” בשנת 2006.
ארי פולמן, הודיע, בנאום התודה שלו, כי הוא מקדיש את הפרס ל-8 תינוקות שנולדו במהלך במהלך ארבע שנות הכנת הסרט; “אני מקווה שיום יבוא והם יצפו יחדיו בסרט והוא ייראה להם כמו משחק וידאו של מלחמה שכלל לא קשורה לחייהם” – אמר פולמן המאושר שזכה למחיאות כפיים סוערות.
“ואלס עם באשיר” צפוי להיות מועמד בשתי קטגוריות – הסרט הזר הטוב ביותר וסרט האנימציה הטוב ביותר ברשימת המועמדים הסופיים בקטגוריות השונות המועמדים לפרסי האוסקר, ייחשפו ביום חמישי, ה-22 בינואר.
בטקס הענקת פרסי “גלובוס הזהב” זכה, הית’ לדג’ר, ז”ל, בפרס לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב”האביר האפל” את הפרס בשמו קיבל הבמאי כריסטופר נולן.
הסרט “וול-E” של פיקסאר (Pixar) חברה העוסקת באנימציה ממוחשבת זכה בפרס לסרט האנימציה הטוב ביותר. פרס התסריט הוענק לתסריטאי: סיימון בופוי על סרטו “נער החידות ממומביי”, והשחקנית סאלי הוקינס זכתה בפרס לשחקנית הטובה ביותר בקומדיה המוזיקלית על תפקידה ב-“חופשייה ומאושרת” של מייק לי (Mike Leigh) במאי קולנוע, מחזאי, ובמאי תיאטרון בריטי עטור פרסים.
הית’ לדג’ר, במשחקו כ”הג’וקר” – פרס שחקן המשנה הטוב ביותר
בפרס לשחקן הטוב ביותר בסדרת דרמה בתחום הטלוויזיה, זכה גבריאל בירן, אשר גילם את דמות המטפל ב-“In Treatment”, הגרסה האמריקנית ל”בטיפול” הישראלית.
פרסי גלובוס הזהב הם פרסים לסרטי קולנוע ולתוכניות טלוויזיה, שניתנים בטקס שנערך בארצות הברית. הפרסים מוענקים מטעם איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד (HFPA), והטקס הוא חלק משמעותי מ”עונת הפרסים” של תעשיית הבידור האמריקאית, שמגיעה לשיאה בטקס פרסי האוסקר.
שידור הטקס מגיע בדרך כלל למידרוג השלישי בגובהו בין טקסי הפרסים, מיד אחרי פרסי האוסקר ו-הגראמי.
על ואלס עם באשיר
ואלס עם באשיר הוא סרט אנימציה, דוקו-דרמתי מלחמתי, זוכה פרס אופיר משנת 2008. הסרט נוצר על ידי במאי הקולנוע הישראלי ארי פולמן. המאייר דוד פולונסקי והאנימטור הראשי יוני גודמן שיתפו פעולה ליצירת האנימציה. הסרט הוגדר על ידי יוצריו כסרט תעודה מונפש אך יש גם הסבורים, כי נכון יותר להגדירו כעלילתי, נוכח הסצינות הסוריאליסטיות שבו.
יצירתו של “ואלס עם באשיר” נמשכה ארבע שנים והופקה בשיתוף-פעולה ישראלי-גרמני-צרפתי. הסרט מתאר את חוויותיו של פולמן כחייל צה”ל בזמן מלחמת לבנון הראשונה ועלילתו נסובה סביב טבח סברה ושתילה. הסרט זכה ב-6 פרסי אופיר, ביניהם הפרס לסרט הטוב ביותר, הועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בסרביה.
זכה בפרס הסרט התיעודי של השנה מטעם איגוד הקולנוע התיעודי הבינלאומי. בדצמבר 2008 הוכרז הסרט כמועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
מקור השם בסצינה מתוך הסרט בה חייל צה”ל “רוקד” עם מא”ג בעת קרב בתוך העיר ביירות על רקע תמונת ענק של בשיר ג’ומייל, המנהיג הנוצרי שרציחתו הביאה לטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.
העלילה
ארי פולמן היה בשנת 1982 חייל חיל רגלים בן 20. בשנת 2006 הוא נפגש עם חבר מתקופת הצבא המספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה, בהם 26 כלבים מלאי זעם, רצים ברחובות שדרות רוטשילד בתל אביב, תוך כדי שהם רומסים כל העומד בדרכם, עד אשר הם מגיעים לדירתו.
הוא מסביר, כי בזמן מלחמת לבנון היה תפקידו לירות בכלבים בכפרים אליהם נכנסה מחלקתו, מחשש שאלו יעירו את התושבים בנביחותיהם והכלבים בחלומות הם 26 הנשמות של אותם הכלבים. פולמן מופתע, שלעומת חברו, אינו זוכר דבר מאותה תקופה, אך מאוחר יותר באותו ערב מופיע בזכרונו חזיון מליל הטבח בסברה ושתילה שאינו מצליח לקבוע אם קרה באמת. בזכרונו הוא וחבריו לשירות הצבאי חוזרים לרחובות העיר מרחצה בעירום בחוף הים של ביירות, לאור פצצות תאורה.
פולמן, ממהר להפגש עם חבר אחר משירותו הצבאי וזה ממליץ לו לשוחח עם אנשים אחרים שהיו אתו בביירות כדי להבין מה קרה שם. הסרט מלווה את פולמן בשיחותיו עם חברים, פסיכולוגית והעיתונאי רון בן ישי, ששהה בעיר ביירות באותה עת, כדי להיזכר מחדש בחוויותיו במלחמה.
בסופו של הסרט הוא נזכר שירה פצצות תאורה מעל מחנות הפליטים באותו לילה, ועם סיום הטבח ראה את הנשים והילדים שיצאו מהמחנה ממררים בכי. הסרט מסתיים בקטע מצילומי טלוויזיה ששודרו לאחר הטבח ובו נראות הגופות המוטלות במחנה.
סגנון
הסרט יוצא דופן בהיותו סרט תיעודי בטכניקת ההנפשה. הסרט משלב מוזיקת רוק משנות ה-80, גרפיקה וסצינות סוריאליסטיות יחד עם איור הדומה לקומיקס. כל הסרט עשוי בטכניקת ההנפשה הנקראת Cutout (מגזרות נייר), בתוכנת פלאש, למעט קטע קצר בסיומו בו מתועדות תוצאות הטבח בצילומי ארכיון של צוותי חדשות שהיו במקום.
ביולי 2008, הועמד הסרט לזכייה ב”פרס אופיר” בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר, תוך מחלוקת בתעשיית הקולנוע על הכללתו בקטגוריה. זאת על רקע הגדרתו המקובלת כסרט תיעודי מונפש. אחת הטענות שהועלו היא שסרט תיעודי באנימציה אינו זכאי להתמודד בקטגוריית פרס אוסקר לסרט הזר, אף על פי שאין שום מניעה בתקנון האקדמיה האמריקאית לבחירת סרט כזה כמועמד.
בנוסף לקטגוריית הסרט הטוב, הועמד “ואלס עם באשיר” לזכייה ב”פרס אופיר” גם בקטגוריות הבמאי, התסריט, הצילום, העריכה, עיצוב פס קול, ועיצוב אומנותי. הוא זכה בסך הכל ב-6 פרסים.
ביקורות
בישראל, התקבלה התייחסותו של הסרט לנושא סברה ושתילה בתגובות מעורבות, אך כמעט כל המבקרים שיבחו את חדשניותו של פורמט הסרט ואת עיצובו. שמוליק דובדבני שיבח את הסרט וטען שהוא מנסה לעסוק בצורה חזיתית בשאלת האשמה הישראלית, שסרטים ישראליים משנות השמונים, כמו “שתי אצבעות מצידון”, לא העזו לגעת בה.
מאידך, המבקר מאיר שניצר כינה את הסרט “חמקמק” וטען שכמו סרטים רבים העוסקים בלחימה בלבנון, הוא מציג רק את דמות “הקורבן הצה”לי”.
ולבסוף הלילה (א’) הסרט “ואלס עם באשיר” זכה בפרס “גלובוס הזהב”. על הסרט מתוך ויקיפדיה
Add Comment