כל מי שמכיר אותי קצת שנים, יודע שאני ממעט להעריץ אנשים! זו מין תכונה כזו שהולכת איתי שנים רבות. אני חושב שאפילו כילד לא תליתי מעולם תמונות של שחקני כדורגל או קולנוע שהיו אהובים עלי במיוחד. העניין שלי עם איבגי הוא בעיניי שונה באופן קיצוני.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
עכשיו, תעצמו עיניים ותחשבו על ילד קטן שגדל – אתם יודעים בעיר שאי אפשר היה להתהדר בה במיוחד. “עיירת עולים” שהגיעו מכל קצוות העולם, במיוחד “עולים חדשים” מארץ מרוקו ומהסביבה הקרובה.
משה ובני משפחתו, התגוררו כשנה ב”מעברת שומרות“. לאחר מכן, עברה להתגורר ב-מגדל העמק. הוא גדל כנראה במשפחה חמה ואוהבת, אבל בוודאי לא כזו שסבלה מכסף מיותר.
מדובר היה במשפחת עולים, די נפוצה שהאב הטוב של משה עבד בה מהבוקר עד הערב, רק בכדי “להביא פרנסה” למשפחה המורחבת.
תיאטרון וקולנוע לא היו ב”ילקוט השאיפות של ילדי השכונה” שאותם יעד ה”ממסד הלבן” להוביל להיות מסגרים או מכונאים במקרה הטוב.
ודווקא מתוך עיירת הפיתוח הזו (איך אני מתעב את המושג; “עיירת פיתוח“), מנצנץ אור גנוז אחד. ילד חולמני בעל שאיפות אפיקורסיות מוחלטות במושגים של אז, שמחליט שהוא רוצה להיות ‘שחקן‘.
משה, מסיים את שירותו הצבאי ונוחת באופן מידי בעיר הגדולה, הלא היא תל אביב. שם הוא מאמין שקורים הדברים האלה שיכולים להוביל אותו להגשמת חלומו הכמעט בלתי אפשרי.
“משה הקטן” ממגדל העמק, דופק על כל דלת אפשרית שיכולה לפתוח לו ולו רק סדק, שדרכו הוא יכול להיכנס לעולם הזוהר הנכסף.
משהו ב”אותנטיות” של הבחור הצעיר ומלא התשוקה לקולנוע ולתיאטרון, לפתע “תופס את עיניהם” של כמה במאים ומפיקים שמאסו כנראה, בכל השחקנים האלה שנראים, כאילו יצאו ממכונה זהה אחת.
תפקיד קטן ועוד אחד, והוא משה לפתע פורץ אל מרכז הבמה. יציאת הסרט “מתחת לאף” הופכת את איבגי המוכשר לסופרסטאר!
אפשר לומר שמאז יציאת הסרט, איבגי לא ידע רגע דל בחייו המקצועיים. ההצעות, זרמו ואיתן גם ההצלחות המזהירות. סרטים, כמו; “שורו“, “סיפורי תל אביב“, “חולה אהבה משיכון ג’“.
בהמשך סדרות רבות שהפכו לאייקון תרבותי הופקו בכיכובו הבלתי מעורער (“הבורר“, “זגורי אימפריה” שהפכה לבדיחה הפקתית בהיעדרו, “השוטר הטוב” ועוד רבים רבים).
מה לעשות, ו”הילד הקטן” ממגדל העמק, קוטף בזה אחר זה את רוב הפרסים הנחשבים בתיאטרון ובקולנוע.
זו מין תופעה כזו שהפכה עם הזמן למעין תסריט כמעט ברור בכל טקס של הגוורדיה הנחשבת.
ברור הוא שההצלחה המטורפת של משה הייתה לצנינים בעיני רבים ולא כל כך טובים במיליה התל אביבי המסואב וצר העין. (מִילְיֶה, קבוצה או סביבה חברתית בעלת רקע משותף).
ה”פרשה המצחיקה” שבה משה מואשם הגיעה לכל “אוהביו” בתזמון מדויק. הם עטים עליו מכל עבר, ומצליחים “להכניס” את משה למספר חודשים לכלא, ובעצם בזאת להשבית אותו הלכה למעשה מכל פעילות תרבותית והפקתית.
ברור לי, ברור שמשה, עשה כמה טעויות אנושיות וטיפשיות במיוחד, אבל “יש כאן אבל אחד גדול“; כל מי שקורא את כתב האישום והסעיפים שבהם משה איבגי, נאשם, מיד “תופס את הראש” ולא מאמין שעל כאלה עדויות אומללות נאשם משה איבגי.
הרי אין אדם בתעשייה שלא מכיר לפחות שלושה או ארבעה בני אדם בסביבתו הקרובה שהיו יכולים להיות נאשמים באותן אשמות, ואולי יותר, שבהן הורשע השחקן משה איבגי.
ועכשיו מה??? זהו? ככה אנחנו מוותרים על “גאון קולנועי – חד פעמי” ונותנים לפאר היצירה הזו לְהֵעָלֵם, כאילו הוא רצח מאה נשים ואנס עוד מאה נוספות?
האם לא די בשנים האלה שבהן פירקו לאיש הזה את הנפש ל”חתיכות קטנות” וטחנו אותן עד דק??? חָלָאס!!!
אנחנו מעריציו (כן, “מעריציו הגדולים“) ממש דורשים להחזיר את משה איבגי אל מרכז הבמה. לא רק עבורו, אלא עבור מאות אלפים של צופים שרוצים לחזור ולראות את הפלא האנושי הזה ממגדל העמק חוזר ועושה את מה שהוא עושה הכי טוב.
הלוואי, הלוואי שאלה האמונים על ההפקות בתעשייה, יעשו מעשה, יקבלו מנת אומץ וקולגיאליות (עמיתנות) ראויה ויתנו לקהל המשווע לראות את משה שוב מככב בקולנוע ובתיאטרון ששם הוא מקומו הטבעי!
