חיים גורי, היוצר וגדול משוררי דור תש”ח הלך לעולמו

חיים גורי, המשורר, סופר, פזמונאי, עיתונאי ויוצר קולנוע ישראלי, הלך הלילה לעולמו (רביעי ט”ו בשבט, ה-31 בינואר 2018) לעולמו והוא בן 94. גורי נפטר בביתו בעיר ירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות שישה נכדים.

■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.

משנת 1949, גר חיים גורי בעיר ירושלים. ב-1952, נשא לאישה את עליזה, חברתו לנשק מימי הפלמ”ח, התגורר בשכונת טלביה. הוא לחם בארגון הפלמ”ח ואף לחם ב-3 מלחמות ישראל בתפקידים שונים בצבא הגנה לישראל. הוא נמנה עם משוררי דור תש”ח. ‘חתן פרס ביאליק לספרות‘ לשנת 1975 ‘פרס ישראל לשירה‘ לשנת 1988, ‘פרס סוקולוב‘ ו’פרס ניומן‘.

כבוד נשיא מדינת ישראל מר ראובן ריבלין, פרסם את דבר ההספד שלו;

“בור נפער בלב. 
נחמה ואני מבכים הבוקר את לכתו של חיים גורי, המשורר הלאומי בן ימינו. 
איש שהיה לסמל. משורר העצמאות, משורר הרעות, לוחם ואיש רוח. 
מורה של חיים ומורה דרך. 
בן דור המייסדים שהיה למייסד של פרקי השירה והיצירה הגדולים שלנו, ודרכם חיזק את המסדים הערכיים והמהותיים של קיומנו כאן כעם, כאומה. 
גורי היה גאוותנו. 
רוח שנשבה בגוף, בקיום היומיומי, והשמיעה מילים של תבונה. של עוצמה. של מוסר.
אהבנו אותו מאד. את חוכמתו ואת ישראליותו. 
אליקה אחותנו, אנו מחבקים באהבה אותך, את הבנות, את הנכדים.
נישא את מילותיו תמיד“.

משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב, פרסם הבוקר הודעה מיוחדת בה נאמר, כי הוא מרכין ראשו עם לכתו של המשורר, הסופר ואיש הרוח, חתן פרס ישראל לשירה, חיים גורי, זכרו לברכה.השרה רגב;

“נעצב ליבי לשמע הידיעה המרה על פטירתו של חיים גורי. חיים גורי ז”ל היה מגדולי משוררי דור תש”ח וליווה את תקומת עמנו בארצו. השורה האלמותית משירו ‘הרעות’ – “מה רבים שאינם כבר בינינו” מהדהדת בי, עת אנו נפרדים מרבים מאותם יפי הבלורית והתואר, אשר טביעות אצבעותיהן חקוקות בקרקע וברוח של עמנו.

גורי ז”ל, היה וישאר לעד מ’פרחי האש’ של תקומתנו הלאומית במדינת ישראל. יהי זכרו ברוך”.

█ ביוגרפיה חיים גורי;

גורי, נולד בעיר תל אביב בשם חיים גורפינקל לגילה ולישראל גורי. הוא התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי ב-גבעת השלושה וסיים את הלימודים ב’בית הספר החקלאי כדורי’ למרגלות הר תבור.

בשנת 1941, הצטרף גורי לארגון פלמ”ח. בהמשך יצא לקורס מ”כים ולקורס מ”מים (קורס הקצינים של הפלמ”ח). בשנת 1946, השתתף בפיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס. בשנת 1947, שהה בשליחות “ההגנה” במחנות העקורים ב-הונגריה ופעל שם בקרב שרידי תנועות הנוער הציוניות, על מנת לארגן את ניצולי השואה לקראת העלייה לארץ ישראל.

משם עבר לצ’כוסלובקיה ושימש כמפקד קורס הצנחנים הראשון של צה”ל שהתקיים בתוך הצבא הצ’כי. במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום.

במבצע האחרון של מלחמת העצמאות − ‘מבצע עובדה’ היה סגנו של אברהם אדן (ברן) − מפקד פלוגת אנשי גח”ל. ב-מלחמת ששת הימים, השתתף בקרב על ירושלים כמפקד פלוגה. בשנת 1968, הועבר לתפקיד קצין חינוך. וב-מלחמת יום הכיפורים, היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.

ספרו הראשון, “פרחי אש“, אותו הוציא בשנת 1949, התקבל בהתלהבות הן בקרב קהל הקוראים והן בקרב הממסד הספרותי והפך אותו לאחד ממייצגיה הבולטים של הלוחמים ממלחמת העצמאות.

בשנים 1950−1952, למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 למד בסורבון. משנת 1954 פרסם טור ב”עיתון למרחב“, ולאחר מכן ב”עיתון דבר” לצד יצירתו הספרותית.

משנת 1949, גר גורי בעיר ירושלים. ב-1952, נשא לאישה את עליזה, חברתו לנשק מימי הפלמ”ח. אב לשלוש בנות, וסבא לשישה נכדים, חמש בנות ובן. גורי, גר בשכונת טלביה.

גורי, פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות. הוא דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית בירושלים, אזרח כבוד של העיר תל אביב ו”יקיר ירושלים“.

עד לאחרונה, גורי, המשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית, כתבות שלו התפרסמו ב”הארץ” ובעיתונים אחרים. הספר “עיבל” יצא לאור ב-2009. פרופסור ניסים קלדרון מאוניברסיטת בן-גוריון, כותב על הספר; “חיים גורי כתב ספר שירים נוקב ובלתי נשכח”.

באוקטובר 2007, מסר את ארכיון כתביו העשיר אל ‘בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי’.

בשנת 2015, הוכרז חיים גורי, כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו “אף שרציתי עוד קצת עוד“, אך סירב לקבל את הפרס, לדבריו; “זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם”.

█ יצירתו של חיים גורי

ראובן שהם, פרופסור באוניברסיטת חיפה, כותב בספר “בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי” על יצירתו של חיים גורי; יצירתו היא חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול ‘הצופה לבית ישראל‘, שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה התשע עשרה) והמשכו בשירת יל”ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ורבים אחרים…

נושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית; מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ’צופה לבית ישראל‘ וכ’צליין חילוני‘.

█ השפעת מלחמת העצמאות בשיריו של חיים גורי;

שירים של גורי מהווים חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי. אחד משיריו הידועים ביותר, “הנה מוטלות גופותינו“, נכתב בתקופת מלחמת השחרור לזכרם של חבריו ממחלקת הל”ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור.

השיר מעלה על נס את התפיסה המקדשת את ההקרבה למען הכלל. את השיר כתב גורי כשעוד היה בהונגריה והוא פורסם בעיתונות ולאחר מכן בספר הראשון “פרחי אש“.

כתב גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם; “הרעות” ו”באב אל וואד” הפכו לסמל המלחמה על הקמת המדינה. פזמונים שלו ושל חיים חפר מאותה התקופה מופעים בספר “משפחת הפלמ”ח“.

“הרעות” (המלחין סשה ארגוב) שבוצע במקור על ידי ‘להקת הצ’יזבטרון’ שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, נהפך לשיר זיכרון ידוע לזכר הנופלים, והשורה מתוכו “ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר” נהפכה לביטוי שגור לתיאור לוחמי תש”ח. השיר ידוע גם בביצוע להקת הנח”ל, שושנה דמארי, יהורם גאון ובעז שרעבי.

“באב אל וואד” (המלחין שמואל פרשקו) נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו ב’שיירות האספקה לירושלים’ באותה המלחמה. השיר ידוע בביצוע יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון, יזהר כהן, בעז שרעבי, ושלמה גרוניך.

█ השפעת השואה בסרטיו ובכתיבתו של חיים גורי;

השפעת השואה, ניכרת היטב בשיריו ובסרטיו של גורי, אף שלא חווה אותה על בשרו. הוא ספג את השפעתו ממנה עוד כשהיה שליח במחנות העקורים, כששוחח ארוכות עם ניצולי השואה שוכני המחנות. מצבם העגום של הניצולים וסיפוריהם על השואה חדרו עמוק לליבו, דבר שהתבטא בהמשך ביצירותיו.

אירוע שהשפיע עליו מאוד היה ‘משפט אייכמן‘. הוא סקר את המשפט בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון “למרחב“. הרשימות, בהם הביא את מבטו האישי בהתייחסותו לעדויותיהם הנוראות של ניצולי השואה, כונסו בספר “מול תא הזכוכית“.

בשנת 1972, הזמינו אותו חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות ליצור סרט עבור מוזיאון השואה שבקיבוץ. אף שלא היה לו ניסיון קודם בתחום, קיבל על עצמו גורי את המשימה, ובעזרת ז’קו ארליך ו-דוד ברגמן, הוא יצר במשך 13 שנים טרילוגיה תיעודית-היסטורית בנושא.

הסרט הראשון, שראה אור ב-1974, נקרא “המכה ה-81“. הסרט מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של אחד מניצולי הגטו, שהולקה על ידי הנאצים שמונים מכות שוט, אך המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ ישראל לסיפורי הניצולים.

הסרט השני, שראה אור ב-1979, נקרא “הים האחרון“. הסרט מתאר את מסעם של ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפלי”ם, בעלייה בלתי ליגאלית (העפלה).

הסרט השלישי שיצא בשנת 1985, נקרא “פני המרד“. הוא עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק.

הסרטים, תורגמו ל-5 שפות והוצגו בכל העולם ואף זכו בפרסים רבים. הסרט הראשון היה אף מועמד ל-פרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, והשני זכה בפרס “נשר הכסף” בצרפת.

█ הפעילות הציבורית והפוליטית של חיים גורי;

גורי נמנה עם תומכי מפלגת “אחדות העבודה” וכתב בעיתון התנועה “למרחב“. הוא השתתף גם בפעילות ציבורית ופוליטית. בשנת 1967, השתתף גורי, בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה. בשנת 1975, שימש בתור מתווך לא רשמי בין מנהיגי שלטון המערך לבין המתנחלים ב’פרשת קדומים‘.

בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, היה גורי חלק מקבוצת אינטלקטואלים שקראו להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית הישראלית, גם כדי לאפשר לה לעבור את אחוז החסימה ולהכניס לכנסת את ראש הרשימה משה סנה וגם כדי לחזקה למען תוכל לשמש משקל נגד לרק”ח בתנועה הקומוניסטית העולמית.

בשנות התשעים היה ממקימי “הדרך השלישית” כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה. הוא המשיך לתמוך ב’מפלגת העבודה’ גם לאחר פרישת חבריו ל”דרך השלישית” והקמת המפלגה באותו שם. גורי, ממשיך להחזיק בעמדות שבהן החזיקה מפלגת “אחדות העבודה” שבראשות יצחק טבנקין.

בקיץ 2010, הצטרף לתקופה קצרה למשמרות המחאה השבועיות בשייח ג’ראח.

בשנת 2017, העניק המרכז האקדמי שלם בירושלים אות כבוד לחיים גורי. במסגרת האירוע בו הוענק לגורי האות, הוקרן סרטון המסכם את קורות חייו של גורי.

█ מספריו של חיים גורי;

• ספרי שירים
• פרחי אש
• שירי חותם
• שושנת הרוחות
• תנועה למגע
• מראות גיחזי
• עד קו נשר
• משפחת הפלמח (פזמונים עם חיים חפר)
• איומה
• מחברות אלול
• הבא אחרי
• חשבון עובר (שירים 1945–1987)
• השירים (שני כרכים)
• מאוחרים
• אני מלחמת אזרחים
• עיבל (2009)
• השירים, כרך ג’ (2012)
• אף שרציתי עוד קצת עוד (2015)
• אודיסס.

▼ספרי פרוזה;

• עד עלות השחר
• מול תא הזכוכית
• עסקת השוקולד
• דפים ירושלמיים
• מי מכיר את יוסף ג’י
• “הספר המשוגע”
• החקירה: סיפור רעואל
• רשימות מבית היין
• עם השירה והזמן, דפים מאוטוביוגרפיה ספרותית, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד.

▼תפילה;

• בשורות ארוכות, סיפורים ורשמים, א-ב, הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד (2013)
• חותם הזיכרון, א-ב, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2015).

▼מהספרים שערך;

קו הקץ, (אלבום מהכיבוש הנאצי ברומניה), העורכים – חיים באר, חיים גורי, אברהם יבין, רישומים – מרסל ינקו, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1981.

▼פרסים ואותות כבוד;

• פרס אוסישקין לשירה על הספר “פרחי אש” (1961)
• פרס סוקולוב על הספר “מול תא הזכוכית” (1962)
• פרס ביאליק על הספר “מראות גיחזי” (1974)
• פרס ישראל לשירה (1988)
• פרס ניומן על הספר “הבא אחרי” (1994)
• פרס על שם אורי צבי גרינברג על שני כרכי שירה “השירים”, הכוללים את השירים שפורסמו בין השנים 1945–1997 (1998).
• פרס היצירה לסופרים ומשוררים (2004).

▼סרטים דוקומנטריים;

• פרס יצחק שדה לספרות צבאית על הסרט “הים האחרון” (1980)
• פרס קצטניק על הטרילוגיה התעודית-קולנועית בנושא השואה.
• מועמדות לאוסקר, סרט “המכה ה-81” (1975)
• פרס “נשר הכסף”, סרט “הים האחרון” (צרפת).

▼אותות כבוד;

• חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית
• יקיר ירושלים (2002)
• דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים (2003)
• אזרח כבוד של העיר תל אביב (2006)
• עיטור טדי קולק מטעם הקרן לירושלים (2010)
• אות כבוד של המרכז האקדמי שלם.

המידע הובא באדיבות ויקיפדיה | חיים גורי.

■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! לחצו כאן ספרו לנו ונתקן.

• Issue: *
  הפרת זכויות יוצרים תוכן לא ראוי לינקים שבורים מאמר שגוי תוכן מעליב כללי
• Your Name: *
  
• Your Email: *
  

• Details: *
  

שלח