מדא גייס את מירי בוהדנה למאמצים של מדא בנושא הקורונה

"מזה כשנתיים מגן דוד אדום הוא משפחה עבורי ומקום שבמסגרתו אני זוכה לתת מעצמי למען אחרים" - סיפרה מירי בוהדנה; "נגיף הקורונה, יצר בהלה רבה בעולם וגם בארץ והרבה דברים בנושא אינם ברורים, מה שיכול להלחיץ עוד יותר. לכן, שמחתי מאוד לשתף פעולה עם מדא, גם בנושא הזה, וליצור סרטון ביחד עם דר' סטרוגו, שמטרתו להעלות מודעות לפעולות שונות שחשוב לעשות, כדי למנוע הדבקה, לתת תשובות ולהרגיע את הציבור" .

אורלי לוי לא ידעה | מהצד השני עם גיא זהר

כאן 11 | אומנם עמיר פרץ הצהיר שוב ושוב שהוא רוצה ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, אבל אורלי לוי אבקסיס פשוט לא ידעה | להשוות קורונה לשפעת זה אולי מרגיע - אבל לא נכון.

פורום כאן נעים

יחד ננצח את הגיף קורונה

היגיינה מרבית למניעת הידבקות, כמה צעדים לשטיפת ידיים. שומרים על הכללים מצילים חיים. (משרד הבריאות).

לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

מה לקנות; אבקת חלב רגילה 150 גר'. ביצים; 4. אבקת אפיה; כפית ותקבלו; לחמניות טעימות בלי קמח ברבע שעה!

Whitney Houston – “I Will Always Love You”

Whitney Houston - performing "I Will Always Love You" (HD) com legenda. "אני חולה עליה", תתרווחו והאזינו לקול ולביצועים המדהימים האלה.

קלמן וסג”ל | 11.03.20: סיוע למשק בעקבות משבר קורונה

כאן חדשות | מדי ערב נפגשים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל לשעה של אקטואליה קצבית, בועטת ולא מתנצלת. דיווחים, ראיונות, פרשנויות וכל הקולות שצריך לשמוע כדי להבין טוב יותר מה שקורה היום בחדשות – לפני הקלעים ומאחוריהם.

צליית בשר: כך תעשו את זה נכון

השף דן עמיר, ממסעדת BP בחיפה מסביר לנו בכמה טיפים פשוטים כיצד לצלות את הבשר ולהשאיר אותו רך ועסיסי, וגם – מה הנתח שהישראלים הכי אוהבים?

מפעל הפיס

המדים החדשים של מג”ב

הכירו את המדים החדשים של לוחמות ולוחמי משמר הגבול.

נעים לעקוב אחרי

יום הכיפורים | Yom Kippur

חתלתול לכפרות טור אישי של שמואל נהון

נדמה לי, שלהפסיק להאמין הפך להיות לחלק טבעי מחיינו, כי יש מי שדואג לי כאדם, כיהודי, כאזרח במדינת ישראל להפסיק להאמין בתוך כל טירוף המערכות, הכאוס החברתי והמדיני פוליטי המתרחש במדינתנו.
חתלתול לכפרות טור אישי של שמואל נהון
חתלתול לכפרות טור של שמואל נהון

לבד, בגשם, על חומת בטון נמוכה עמד גור חתולים. אין לו שם וגם לא אם שתיניק אותו, תטפל בו ותגן עליו מאותם בני אדם – כמו אותו ילד על אופניים שחלף על פניו וניסה לבעוט בו תוך כדי נסיעה.

היה זה ערב יום שני, בעודי יורד מן המונית בדרך להוריי. מחשבות כנות ומעיקות של בין כסה לעשור וטרום יום הכיפורים טורדות את מוחי, ופתאום נגלה הוא אלי. חתול הכפרות היקר שלי.

מעולם לא אספתי חתול מן הרחוב, אבל באופן ציורי משהו, נפגשו מבטנו והבנתי שמכאן אין דרך חזרה.

שעתיים הוא הסתובב איתי. מקיף אותי מכל עבר, כשלנגד עיני ניצבת כל אותה העת תמונתה של אמו, חתולת רחוב אפורה שרועה על הכביש ללא רוח חיים, מתה בלא לדעת מה יעלה בגורל גור החתולים לו דאגה כל כך.

במהלך הטיפול בו, הניסיונות להאכילו והדאגה לשלומו, לא יכולתי שלא לחשוב על המקרה האנושי המקביל שאירע יממה לפני. א’, שוהה בלתי חוקית מאוקראינה ואם לתינוק בן חודשיים וחצי, נפטרה לאחר שגססה למוות בדירתה בחיפה במשך יותר מעשרים שעות, כשתינוקה הקטן רוכן מעליה וצווח בקול. היא חששה שתגורש מן הארץ, ולכן לא פנתה לטיפול רפואי. שתיהן מתו, אם התינוק ואם החתלתול.

א-לוהים מזמן לכל אחד מאיתנו הזדמנויות מעין אלה במהלך החיים. פעם מדובר בגור חתולים ופעם בעולל בן יומו שגורלו הביא אותו לסף מוות. לא נוכל לדעת לעולם האם הגורל יזמן לנו להיות אותו השכן שבשיחת טלפון אחת וחשוב מכך, תשומת לב, הציל את חייו של התינוק הרך.

יום הכיפורים עבורי, מעבר לתחינות ופורקן רוחני, הוא ניסיון לבנות את עצמי מחדש. מדי שנה, בדרך כלל בימים החמים יותר של חודש אוגוסט, אני נוטה לאבד תקווה, להפסיק להאמין שביכולתי לשנות את עצמי ואת סביבתי.

בכלל נדמה לי, שלהפסיק להאמין הפך להיות לחלק טבעי מחיינו, כי יש מי שדואג לי כאדם, כיהודי, כאזרח במדינת ישראל להפסיק להאמין בתוך כל טירוף המערכות, הכאוס החברתי והמדיני פוליטי המתרחש במדינתנו.

דווקא חתלתול קטן, רועד מקור וזלעפות הגשם הראשון, עורר בי את המחשבה שמישהו שם טורח לשים לב אלי, האיש הקטן. אולי נאיבי מצידי, אבל עודני מאמין בתוך תוכי, שבני אדם טובים, למרות הכול, אינם מצרך כה נדיר.

בעודי מלטף את החתלתול, עברו בראשי מראות חודש אוגוסט. לצערי, חודש אוגוסט השנה היה מריר מתמיד. לא הספיקו ימי השרב הקשים מנשוא, נוספה עליהם גם תחושת הכישלון המדינית, הצבאית והאזרחית שאופפת אותנו מאז מבצע/מערכת/מלחמת לבנון הארורה.

“עד מתי רשעים יעלוזו” נכתב בספר תהילים, עד מתי ישלטו במדינתנו חסרי מצפון, חסרי בושה ומלחכי פנכה. החיים מג’וב לג’וב, מקומבינה לקומבינה, אני מוצא אותם בכל אשר אני הולך, גם במקומות הפחות צפויים – שם צערי מכה בי בחוזקה, שם אני מצליח להבין את המתחרדים למיניהם, מכל סוג ומכל דת או מין, המנסים בכל דרך להתנתק מן הציוויליזציה ולנסות לחיות, תוך שמירה על כבוד הדדי והגינות אנושית.

גור החתולים היקר, שבינתיים התברר כגורת חתולים פעלתנית וסקרנית, הובא אחר כבוד לביתם של ריטה ושאול, בעלי הדירה בה אני מתגורר. שם בחצר, בעודי נאבק בשורטת הקטנה, נגלו אלי רחמי הטבע: הגורה הקטנה הונחה אחר כבוד על הארץ.

מיד, ללא היסוס כמעט, ניגשה אליה חתולת הבית של בעלי הדירה, רחרחה אותה, ליקקה אותה וקרבה אותה אל צלחת האוכל. הגורה הקטנה שלי, הרימה את עיניה, הביטה בי במבט עמוק שאמר “אני בסדר” והצטרפה אל גוריה האחרים של חתולת הבית.

זהו יום הכיפורים שלי. יום של אמונה מתחדשת, כפירה וחזרה בתשובה, רחמים וכבוד, תחינה וקבלת האדם. יום בו אני מייחל, כי לא אכעס עוד, אנהג בכבוד ברעייתי ובהוריי ואדע להיות אדם טוב יותר.




אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן