זכה בפרס ישראל לספרות ב-1953 ■ הסיפור הראשון שכתב הוא “אפרים חוזר לאספסת” (1938) ■ הפרוזה העברית שלו הינה בין ההישגים הגדולים ביותר של כתיבת פרוזה עברית חדשה.
הסופר ס. יזהר (יזהר סמילנסקי) הלך לעולמו
עולם הספרות איבד היום (שני) את אחד מגדולי כותבי הספרות הישראלית; הסופר יזהר סמילנסקי, בן 89 היה במותו. הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.
ס. יזהר, נולד ב-27 בספטמבר 1916 – 21 באוגוסט 2006), נחשב סופר עברי ומחדש גדול בספרות העברית החדשה, וחבר כנסת. שם העט; ס. יזהר, ניתן לו על ידי המשורר והעורך יצחק למדן, כשפירסם בכתב העת שלו “גליונות”, את סיפורו הראשון של יזהר, “אפרים חוזר לאספסת”, 1938. מאז חתם יזהר על יצירותיו בשם העט הזה.
יזהר נולד למשפחה של סופרים. דוד אביו הוא הסופר המפורסם משה סמילנסקי. אביו, זאב ז”ס סמילנסקי, גם הוא סופר, וכן נמנים על משפחת הסופרים סמילנסקי גם מאיר-סיקו, ודוד.
יזהר סיים לימודי הוראה בירושלים והיה מורה ביבנאל, בן שמן, חולדה ורחובות. לימים המשיך את לימודיו באוניברסיטה עד לתואר השלישי, ושימש כפרופסור לחינוך בהר הצופים עד פרישתו.
בצד כתיבתו הספרותית הוא כתב כתיבה פובליציסטית עשירה ומאמריו עשו להם שם בעיקר בעת מלחמת לבנון ואחריה. בשנת 1982 מונה לפרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.
היה חבר כנסת מטעם מפא”י. הוא נבחר כסופר צעיר ומבטיח, כנגד הסופרים הצעירים של מפ”ם ושל “אחדות העבודה – פועלי ציון”. לימים עבר לסיעת רפ”י והתפרסם בעיקר בפעילותו למען חוקי שמירת הטבע בארץ.
רבים מעריכים, כי הפרוזה העברית שלו הינה בין ההישגים הגדולים ביותר של כתיבת פרוזה עברית חדשה. הוא שאב גם מיצירתו של אורי ניסן גנסין, והשפעתו של גנסין על יצירתו המוקדמת היא בולטת.
שאב גם ממקורות אחרים, וביניהם גם מן המדעים הקשורים בארץ ישראל, כמו הגאולוגיה של הארץ, הגאומורפולוגיה שלה, אקלימה, ובעיקר עולם הצומח שלה. יש האומרים שהיחס בין האדם למרחב, בין איש הארץ לארץ ישראל, בין האמן והנוף, הוא הלוז של יצירתו הספרותית.
כתיבתו מתאפיינת בלשון מיוחדת במינה. בניסוחיו הארוכים הוא גורר את הקורא אל תוך זרם התודעה של גיבוריו, ומשמשים אצלו בעירבוביה גבהות לשון וציטוטי רחוב.
מסוף שנות השלושים ועד סוף שנות החמישים פרסם יזהר כמה נובלות קצרות ובהן; “אפרים חוזר לאספסת”, “בפאתי נגב”, “החורשה בגבעה”, “לילה בלי יריות”, “מסע אל גדות הערב”, “שיירה של חצות”, “השבוי”, “חרבת חיזעה”, וכן כמה קובצי סיפורים קצרים.
הסופר ס. יזהר זכה בפרס ישראל, 1959, על ספרו “ימי צקלג”.
כתיבתו עוררה לעיתים התנגדויות רבות בציבור הישראלי, שכן, הציבו סימני שאלה בנוגע למיתוס הציוני ולמידת המוסריות של חיילי צה”ל. במיוחד עורר וויכוחים הסיפור חרבת חיזעה ומאמרים רבים נכתבו בעדו ובמיוחד נגדו. בעקבות זה קובצו יחדיו מאמרים אלו לספר.
בסוף שנות החמישים הופיעה יצירת הענק שלו “ימי צקלג”, ובה שני כרכים ולמעלה מאלף עמודים. יצירה זו שינתה לחלוטין את נוף הפרוזה העברית מצד אחד, ואת “ספרות המלחמה” העברית, מצד שני. יצירתו זו העניקה לו את פרס ישראל, והוא בן 43 בלבד, מצעירי הזוכים בפרס.
יזהר כתב גם כמה סיפורי ילדים, ובהם התמודד עם נושאי ילדותו המובהקים, כגון; “תפו ופוזה” על הפרדסנות הארצישראלית, “הכרכרה של הדוד משה”, מעין זכרון ילדות על דמותו של דודו המפורסם משה סמילנסקי, ועוד.
יזהר, נפטר ב-21 באוגוסט 2006, חודש לפני יום הולדתו ה-90.
פרסים שזכה בהם על כתיבתו;
• פרס ישראל, 1959, על ספרו “ימי צקלג”.
• פרס ברנר.
• פרס ביאליק.
• פרס א.מ.ת, 2002.
ספריו המאוחרים של יזהר;
• אצל הים, שלושה סיפורים, זמורה ביתן, תל אביב, 1996.
• גילוי אליהו, סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1999.
• מַלְקוֹמִיָה יפהפיה, סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1998.
• מיקדמות, סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1992.
• צדדיים, סיפורים, זמורה ביתן, תל אביב, 1996.
• צַלְהַבים, סיפור, זמורה ביתן, תל אביב, 1993.
על כתיבתו זכה בפרסים רבים ובתארי דוקטור לשם כבוד.
לכתבה זו נסתייענו בויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית.
Add Comment