האם למר אולמרט, למרות שהוא הציע נסיגה חד צדדית עוד לפני שרון, תהיה המהימנות לכפות צעד שכזה? לעת עתה אין לאף אחד מיריביו המיידים להציע יותר מכך.
האם יש “מרכז” ישראלי חדש ש”קדימה” טוענת לו ואם כן מהו המצע הפוליטי של מפלגה זו?
בעקבות הסתלקותו של ראש הממשלה אריאל שרון מן הזירה הפוליטית, לפי שעה (שאנו מאחלים לו בריאות שלמה והחלמה מהירה), החליט עיתון האקונומיסט המופץ ברחבי העולם, לערוך משאל בקרב גורמים מוסמכים ומהימנים כדי להבין את המצב הפוליטי שאליו נקלעה מדינת ישראל במפתיע. אחד הגופים שבחר עיתון האקונומיסט לפנות אליו הוא פורטל כאן נעים ואל עורכו משה נעים.
לדברי נציג האקונומיסט, הרקע שהביא את העיתון הידוע ביותר בעולם לפנות לאתר כאן נעים ואל עורכו, הוא שמצאו את כאן נעים כבלתי משוחד פוליטית.
כאן נעים הוא אתר הנותן במה חופשית לכל הפלגים והזרמים מכל קצוות הקשת הפולטית, להביע את עצמם ואת דעותיהם הן במסגרת טורים אישיים והן במסגרת הכתבות ובכך הוא משקף את הלך הרוחות האמיתי הקיים בישראל.
הכתבה התפרסמה בעיתון האקונומיסט ב-12.01.06, וכותרתה היא; למה הבוחרים, תומכים באריאל שרון ולמה למרות מצבו הקריטי, אותם בוחרים יתכן שימשיכו לתמוך במפלגה שלו.
שמן, מתנדנד, יהיר וחסר כושר ביטוי, בעל עבר צבאי מפואר שחלק יחשיבו כפשעי מלחמה, וחוסר אמינות שהלכה וגדל ככל שהשנים חלפו. המסתכלים מהצד לעולם לא יבינו מה מצאו הישראלים באריאל שרון. כך פותח האקונומיסט את הכתבה.
אבל מאז שלקה באירוע המוחי ששם לאל את כל תוכניותיו לעתיד ואלו נשארו נעולים בנבכי מוחו בלתי ניתנות להשגה, התעוררה סוגיה חדשה: האם כל אלו שמצאו משהו בראש הממשלה רואים משהוא אחר חוץ מזה?
האם הסקרים שהעמידו את “קדימה” מפלגתו של שרון, ביתרון ברור מעל יריבותיה הליכוד והעבודה משקפות אמונה עיוורת גרידא ביכולתו של אריאל שרון לעשות את הדבר הנכון ועתה כל תומכיו יחזרו לתמוך במפלגת האם שלהם?
או שמא יש “מרכז” ישראלי חדש ש”קדימה” טוענת לו ואם כן מהו המצע הפוליטי של מפלגה זו ובמה היא מאמינה?
אחרי ההלם הראשוני “קדימה” מסתמכת היום על אהוד אולמרט שהוא ממלא מקום ראש הממשלה ועל שמעון פרס, מוותיקי מפלגת העבודה, ש”שוכנע” להישאר בקדימה.
אולמרט נראה נחוש להוביל את המפלגה לבחירות שיערכו ב-28 במרץ 2006, סקר שנערך לאחרונה מראה, כי לקדימה יש סיכוי לקבל 44 מנדטים מתוך 120, שניים יותר מאשר בסקר שנערך כשהמפלגה הייתה בראשות שרון…
למעשה, מר שרון, ייצג שני היבטים שורשיים במנטליות הישראלית, גורס מר משה נעים, עורך פורטל כאן נעים, עיתון המתמקד בחדשות אזוריות וללא נטיות פוליטיות; “הוא לא יתן לאף אחד ובוודאי שלא לערבים לחשוב שהוא “פראייר”, זו ההשפלה הגדולה ביותר עבור הישראלי. שרון גם ניחן ביכולת לתת הרגשה של שווה בין שווים גם ל”עמך”, הישראלי הממוצע.
גם הליכוד וגם מפלגת העבודה שניהם למדו לשים דגש על נושא ה”עמך” במסע הפרסום שלהם לבחירות, אומר מר נעים, אבל, ב”קדימה” קיימת עדיין תחושה לא נוחה של סנוביזם המונצח היטב על ידי האיש עם הסיגר מר אולמרט.
האקונומיסט פנה בין היתר למר אפרים יער הכותב לשעבר של “סקר מדד השלום” החודשי של אוניברסיטת תל אביב, אל אייל ארד יועץ של אריאל שרון ואל עותניאל שנלר מתיישב לשעבר שהצטרף לאחרונה למפלגת קדימה, שהביעו כל אחד את דעתו על המצב שנוצר באופן בלתי צפוי כל כך והשאיר את ישראל ואת העם בישראל ללא מנהיג ומנהיגות חד משמעיים.
“הנעלם הגדול עכשיו, הוא מה היה עושה מר שרון לנוכח תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית, במידה והחאמס ינצח ואז לא יהיה לישראל פרטנר מתאים לשאת ולתת עימו.
רבים סבורים, כי שרון היה מפרק את ההתיישבויות בגדה המערבית גם. אבל הסקרים של מר יער, מורים שרק חלק קטן בישראל, הוא בעד נקיטת צעדים באופן חד צדדי, אפילו אם האלטרנטיבה היא הקפאת תהליך השלום.
אם הדעות ישתנו, כפי שזה יכול לקרות השאלה האוטומטית הראשונה שעולה היא האם “קדימה” תוכל להשלים עם המדיניות הזו. והשאלה השנייה היא האם למר אולמרט, למרות שהוא הציע נסיגה חד צדדית עוד לפני שרון, תהיה המהימנות לכפות צעד שכזה? לעת עתה אין לאף אחד מיריביו המיידים להציע יותר מכך. מסכם האקונומיסט.
לכתבה המלאה באתר-The Economist
האקונומיסט-The Economist -; שבועון חדשות שמרכזו בלונדון, מקפיד לקרוא לעצמו עיתון ולא שבועון או מגזין.
הגליון הראשון יצא לאור בספטמבר 1843 במטרה ליטול חלק “בתחרות הקשה בין החוכמה, השואפת להתקדם, לבין הבורות הפחדנית והבלתי ראויה החוסמת את קדמתנו”.
לשבועון משרדי מערכת בקרוב ל-20 ערים ברחבי העולם, והוא נחשב לאחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם. בשנת 2004 הגיעה תפוצתו למיליון עותקים בשבוע, כמחציתם נמכרו בצפון אמריקה.
המאפיין הייחודי של האקונומיסט הוא העובדה שהמאמרים אינם חתומים. כל הכתיבה היא מערכתית (להוציא מאמרי אורח מאת מדינאים, מדענים וכד’), ומייצגת את עמדת העיתון ולא את עמדת הכותב. העיתון נמנע לחלוטין מראיונות וכתבות “צבע” ומתמקד כמעט אך ורק בפרשנות ואנליזה.
למרות שמו, האקונומיסט אינו שבועון כלכלי, אלא שבועון חדשות, אם כי יש בו עיסוק נרחב בנושאי כלכלה. הוא עוסק בהרחבה בחדשות חוץ, וכן יש בו גם מדורים בענייני מדע וטכנולוגיה, ספרות ואמנות. סגנון הכתיבה שלו מצטיין באנגלית קולחת ובהירה וברמה אינטלקטואלית גבוהה. כמו כן הוא ידוע בשימוש מדוד בהומור בריטי יבש. מדריך הסגנון של האקונומיסט הוא אחד הפופולריים בעולם.
לאתר The Economist- המידע אודות האקונומיסט מובא מאתר ויקיפדיה.
Add Comment