ראשי הערים שנכחו בישיבה ממש לא אוהבים את נוהל החיוב האישי. מה הפלא? מי אוהב שקיים חרב מעל הצוואר, המחייב את ראש הרשות לחשוב פעמים לפני שהוא רוכש רכב מפואר או מעסיק מקורבים למיניהם ללא מכרז?
AdirBinyamini_t180X123k-n_15-9-05_01.jpg
לאחרונה, קיימה ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת דיון בסוגיית “החיוב האישי” ברשויות המקומיות; הדיון התקיים בהשתתפות פעילה של מספר ראשי ערים מטעם “מרכז השלטון המקומי”. במהלך הישיבה העלו ראשי הרשויות זעקה מרה על עניין החיוב האישי הפוגע בעיקר בהם.
רק בתחילת החודש הזה, פורסם, כי בעקבות ההחלטה של הועדה לחיוב אישי במשרד הפנים, יאלץ ראש מועצת אלעד לשעבר, צוריאל קריספל, להחזיר לקופת המועצה כחצי מיליון שקלים מכספו הפרטי. דמי חיוב נתנו בגין העסקת עובד ללא מכרז שביצע בעת תפקודו כראש המועצה.
סעיפי החוק בפקודת העיריות המאפשרים חיוב אישי של בכירים בשלטון המקומי לא נאכפו במשך שנים עד אשר קמה הוועדה לחיוב אישי במשרד הפנים בשנת 2001. מאז הקמת הועדה הוטלו חיובים אישיים על מספר ראשי ערים; אלברט ארז, ראש עיריית קריית גת לשעבר, חויב להחזיר 34 אלף שקל, כיוון שרכש מכונית בעלות גבוהה מהמותר בעת שכיהן בתפקידו.
יצחק אוחיון ראש עיריית פתח-תקווה ומנכ”ל העירייה משה ספקטור, חויבו לשלם במשותף לקופת העירייה סכום כולל של 17,662 ₪, בגין העסקתו ללא מכרז לתפקיד “מתאם בין הסוחרים לעירייה” בשנת 1998. אלה רק שלוש דוגמאות, אך הוועדה כבר הספיקה לחייב עוד מספר ראשי ערים נוספים בגין מהלכים שנקטו שלא בהתאם לנוהליים.
להוציא את הממחטה ולנגב את הדמעות:
מהקולות שעלו בישיבת ועדת הפנים עלה, כי ראשי הערים שנכחו בישיבה ממש לא אוהבים את נוהל החיוב האישי. מה הפלא? מי אוהב שקיים חרב מעל הצוואר, המחייב את ראש הרשות לחשוב פעמים לפני שהוא רוכש רכב מפואר או מעסיק מקורבים למיניהם ללא מכרז?
קריספל; יחזיר לקופת המועצה כחצי מיליון שקלים מכספו.
אני מודה שבמהלך הצפייה בדיון, הייתי קרוב להוציא את מטפחתי מכיסי על מנת למחות דמעה, לאור מר גורלם של ראשי הערים האומללים הנאלצים לשלם מכסם עבור החלטות שביצעו ללא הסמכה בחוק… ממש לרחם עליהם… מסכנים כאלה…
אם נחדל לרגע מהצינות המתבקשת, אומר, כי ההחלטה לחייב אישית את ראשי הערים היא מההחלטות הטובות ביותר שהתקבלו בשנים האחרונות במשרד הפנים. תורמת לכך שראשי רשויות פוחדים היום יותר מבעבר מליצור גירעונות תקציביים מחשש לחיוב אישי היא הועדה לחיוב אישי .
תגובת מרכז השלטון המקומי לחיוב האישי הגבוה וחסר התקדים שהוטל על ראש מועצת אלעד היוצא לא איחרה לבוא; ראשי השלטון המקומי שקדו על הצעת חוק לחיוב אישי גם של נושאי משרות נוספות בשירות הציבורי ובהם שרים, עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות ומוצעות דתיות וכן עובדי המוסדות הלאומיים השונים.
לטענת השלטון המקומי; “לנוכח הפרסומים על פעילותם של ח”כים, שרים וסגני שרים על חשבון הציבור והשימושים שהם עושים בכספי משלם המסים, קיים צורך מיידי בחוק שיגן על הציבור מפני השררה של השרים והפקידות הבכירה במשרדי הממשלה ויטיל עליהם חיוב אישי בגין מעשים הפוגעים בקופת המדינה”.
בשלטון המרכזי הפיקוח הדוק יותר:
אין לי כל כוונה ללמד סנגוריה על משרדי הממשלה, אך בהקשר זה חשוב להדגיש, כי קשה לערוך השוואה בין הנעשה במשרדי הממשלה, עליהם יש פיקוח הדוק וצמוד יותר, לנעשה בשלטון המקומי.
רק לפני כשנה, אמר היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד מני מזוז, כי; “השחיתות השלטונית ברשויות המקומיות קשה יותר לטיפול מאשר במשרדי הממשלה”.
מזוז; לשום שר או ראש ממשלה אין כהוא זה מהסמכויות של ראש עיר
הדברים נאמרו במהלך הרצאה בכנס השנתי של “העמותה למשפט ציבורי”, שהתקיים במלון דן בקיסריה. עוד הוסיף מזוז באותו הכנס, כי; “בשלטון המקומי, המערכת מפורזת מאוד, מאות רשויות מקומיות, מנגנוני פיקוח יותר רופפים. לשום שר או ראש ממשלה אין כהוא זה מהסמכויות של ראש עיר בתחומים הרלוונטיים להפעלת שחיתות”.
יצוין, כי בכל משרדי הממשלה, יושב חשב מטעם משרד האוצר, הכפוף לשר האוצר ולא לשר הממונה; ללא חתימת החשב מטעם האוצר לא ניתן לאשר כמעט כל הוצאה ותפקידו לפקח באופן מתמיד על הפעילות התקציביות של השר.
סוגיית המעורבות ההדוקה של “נערי האוצר” בכל משרדי הממשלה, באמצעות זרועות התמנון שהמשרד הצליח להשחיל כמעט לכל מקום היא בעייתית בפני עצמה, אך לעניינו היא יוצרת הבחנה ברורה בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי שאינו מבוקר דיו על ידי משרד הפנים.
קיימת עוד הבחנה חשובה וזוהי ההשפעה של התקשורת הארצית שהינה חזקה ובעלת כלים אפקטיביים יותר לפיקוח על השלטון המרכזי. לעומתה העיתונות המקומית הינה בעלת אמצעים דלים יותר, ואינה מסוגלת לפקח באופן מספק על השלטון המקומי. הדבר בולט במיוחד ביישובים הקטנים, שם לעיתים קרובות העיתונות המקומית תלויה במודעות המתפרסמות מטעם הרשות המקומית.
ענייני האחוזה הפרטית:
לראשי הערים, יש לומר, כי בבכיינות לא בונים מנהיגות מקומית; ראש רשות הנוהג לפי החוק אין מה לחשוש מחיוב אישי. מי שיש להם מה לחשוש מחיוב אישי הם אותם ראשי ערים, שיו”ר השדולה למען מנהל תקין ברשויות המקומיות, ח”כ חמי דורון, הגדיר ככאלה ש”נוהגים בעירם כאילו הייתה אחוזתם הפרטית”.
___________
הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת ישראל.
Add Comment