עיתונות | תקשורת המונים

עברתם כל גבול

0
0

אמנון דנקנר ודן מרגלית קצו באוקיינוס השחיתות של הג’ודיות, הסילבנים והכצים ובמסמך המסעיר את הביצה העיתונאית ואת שירות המדינה; “רעיית שר החוץ, אישה וולגרית, בעלת פה מופקר, הליכות חסרות תרבות ותאווה בלתי מרוסנת להכניס את ראשה לענייני המדינה
עברתם כל גבול
ציטוט ממאמר המערכת שפורסם באופן יוצא דופן ככותרת ראשית בעיתון מעריב. המאמר הציני, חריף ותוקפני חתום על ידי עורך העיתון, אמנון דנקנר, והעיתונאי הוותיק, דן מרגלית – לא נגענו;

אמנון דנקנר. צילום; שוש מימון

עיתונאי דן מרגלית

הגיע הזמן לדפוק על השולחן ולומר די. כך אי אפשר להמשיך, וכך אי אפשר לחיות. החיים הציבוריים הפוליטיים שלנו הפכו למדמנה מעלת צחנה של שקר ושחיתות, פחד וחיים טובים על חשבון כספי הציבור. ואת כל זה מלווה תחושה מתהוללת וחצופה של חוסר בושה וחוסר מורא. אין מורא מפני החוק. אין מורא מפני מבקר המדינה. אין מורא מפני דין הבוחר. אין מורא מפני חמת הזעם הלוחשת בבטנו של כל אדם הגון בישראל מול חזיון העוועים של מה שמתרחש במסדרונות השלטון, בהיכלי הכוח, במרכז הידוע לשמצה של מפלגת השלטון ובעיקר בתודעה של כל המצטרפים בששון לחגיגה מטעמים אנוכיים.

די. עד מתי נתבייש בושה עמוקה במי שבחרנו לכהן בתפקידים רשמיים, עד מתי נסתובב עם תחושות של בחילה ומיאוס מול מה שמתפרסם באחרונה בעיתונים, על שערורייה הרודפת שערורייה. עד מתי נשפשף את עינינו ולא נאמין למה שאנחנו רואים.

תחשבו על זה: אם הגענו למצב שבו שגריר ישראל בוושינגטון, התפקיד הדיפלומטי הבכיר ביותר והחשוב ביותר של המדינה, מוצא את עצמו במצב שבו כדי לגונן על עצמו מפני שקרים הוא נאלץ להקליט את הממונים עליו. אם הגענו למצב שבו מנהל רשות הדואר נאלץ להקליט את שרת התקשורת המאיימת עליו כדי לשכנעו לעזוב את התפקיד. אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ”ל רשות שידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת. אם הגענו למצב שבו רעיית שר החוץ, אישה וולגרית, בעלת פה מופקר, הליכות חסרות תרבות ותאווה בלתי מרוסנת להכניס את ראשה לענייני מדינה, למינויים בשירות החוץ, לתככים ולמזימות פוליטיות, הפכה לאחד האנשים המשפיעים במדינה – איזו יריקה בפרצוף זאת לכל אזרח הגון ועמל שמנסה לנהל כאן חיים של יושר.

אם הגענו למצב שבו ריקא ציני בעל תפישה מושחתת של הכוח הפוליטי כמו עוזי כהן נהפך לאייקון מפלגתי וציבורי, לאיש רב כוח והשפעה ולאדם שמשחרים לפתחו. אם הגענו למצב שבו רק הלמות לב מפרידה בין מישהי כמו פנינה רוזנבלום לבין מקום בכנסת, שממנו היא תשמיע בוודאי את דברי ההבל הנחותים שבהם היא ממלאת את חלל האוויר בתוכניות טלוויזיה ורדיו למיניהן. אם הגענו למצב שבו שר פעלתני בממשלת ישראל כמו ישראל כץ מודיע בציבור, בלי הנד עפעף של בושה, כי את המינויים הפוליטיים במשרדו על חשבון הציבור משלם המסים לא הוא עשה אלא עוזריו בלא שיגלו לו, אכן אשרי הפתי המאמין. אם הגענו למצב כזה בלי שמישהו יזעק די! די! די! – באמת הגענו לשפל המדרגה.

יכול להיות שגם התקשורת אשמה. יש בלבול ערכים משולב בתקינות פוליטית מזויפת ומיופייפת שבה לא נעים לכתוב ולומר את האמת. לא נעים לקרוא לרעיית שר החוץ ולמי שאו-טו-טו תהיה חברת כנסת בשם הראוי להן, למרות שאי אפשר כמעט להתאפק כשרואים אותן ושומעים אותן. לא רק שלא נעים, אלא שנותנים להן תוכניות בטלוויזיה וברדיו ומראיינים אותן בלי סוף כי זה משעשע מאוד ואפשר להסתלבט על זה מצד אחד, וחוץ מזה, זה גם מביא רייטינג.

“רימיתי למה מה קרה?”

גם עוזי כהן הוא אייטם נהדר. הוא הרי מוכן להעניק את חסדיו לכל רדיו מקומי ולכל מקומון נידח. לא נעים לבוא חשבון עם שלושת אלה על הטיפשות, הציניות, חוסר התרבות, רדיפת הכוח העיוורת והיומרה הפנטסטית. אז קצת צוחקים איתם, קצת מלטפים, עוברים לאייטם הבא והמפלצת גדלה וגדלה בחיקנו החמים.

רעיית שר החוץ (אז האוצר) ג’ודי ניר-מוזס-שלום שיגרה מכתב רמייה לבתיה כרמון במשרד הפנים. היא ביקשה ממנה דבר שעמד בניגוד למדיניות המוצהרת של בעלה. אחר כך, בבית המשפט, הודתה, כי רימתה.

כך בדיוק אמרה, בפשטות, בנונשלנטיות. “רימיתי, למה מה קרה”. בכל מדינה מתוקנת זו הייתה תחילתה של חקירה פלילית במשטרה. בישראל זו נקודת סיום בכתבה בעיתון. מסקנות פליליות? מסקנות ציבוריות? בושה? הסתגרות בוכייה בבית? הצחקתם אותה.

מדוע? הרי היא רימתה במתכוון, בשיקול דעת, בנחת ובלי דוחק זמן את הממשלה. ומה מבינים ה”בוזגלו” וה”הרשקוביץ” לא רק מכך שהיא ניסתה להונות, אלא גם מכך שלא ננקטים נגדה צעדים? ומי יאמין עכשיו לשאר דברי ההבל שהיא מפזרת כמעט ללא הכרה? מי יאמין להכחשות שלה, לטענות שהיא לא הייתה מעורבת במינויים במשרד החוץ?

אוקיינוס של שחיתות

הזוג הזה פשוט אינו מבין, כי המדינה הזאת אינה שלהם, היא של כל אזרחיה.

עכשיו ג’ודי מכחישה שהייתה לה יד בשערוריית השגרירות בוושינגטון. מאמינים לה? לזו ששיגרה מכתב רמייה חתום לממשלה ולא חזרה בה עד שנחקרה בבית המשפט? או אולי להאמין דווקא לדני איילון ולירן פטרזיל?<!–dan_17_01.htm–>_____________

אמנון דנקנר, הוא עורך “מעריב” משנת 2002, סופר, בעל טור ופובליציסט. דן מרגלית הוא בעל טור ב”מעריב”, לשעבר חבר הנהלת “הארץ”. מנחה תכניות הטלוויזיה “פוליטיקה” ו”ערב חדש”.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן