בחיי העם היהודי לאורך כל הדורות בהיסטוריה היהודית תמיד היו חילוקי דעות, כך נהוג בחברה דמוקרטית. ביחד בוודאי – נוכל להתגבר על כל המכשולים ולראות זריחה של שלום ובטחון, שאנו כה מייחלים וכמהים.
נשיא המדינה מר משה קצב, ערב יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה תשס”ה; משפחות שַכולות, אזְרחי ישראל, הלילה אנו מעלים את זכר גיבורי ישראל אשר מסרו את נפשם למען תקומת ישראל ברוח האידֵיאלים של נביאנו. הלילה כל בית ישראל עומדים דום מולְכן משפָחות שַכולות. כולנו יחד, עם דגל המדינה, מַרְכִינים ראש לזכר הנופלים, ומִתְעטפים בַכְאב וְיגון לזכר הבנים שנפלו.
לא, אנו לא ששים אֶלֵי קרב, אנו לא כמוהם, אנו לא צמאי דם.
הלֶהבה הבוערת בַאבוקה כמוה כמו באש הקרב. הלֶהבה לזכר הנופלים כמוה כְאש-התמיד בְבית המקדש אשר לא כבתה מֵעולם. הלֶהבה מְאירה לנו את דַרְכינו מתוך הָאמונה בֶעתיד.
אנו מתיְיחַדים עם זכר הנופלים, כאן מול אַבְני הגזית, שְרִידי בית-המקדש. אַבְני הכותל המערבי ספגו את דִמְעות היגון ממָפלות, ואת דִמְעות הגיל מֵניצחונות, שמעו קול תקיעה, תרועה ושְברים של שופר, שמעו שפתיים נעות של תפילה חרישית ושמעו זַעקות תפילה. הן שמעו את נְבואות הזעם ואת נבואות הנֶחמה. אבְני הכותל קושרות אותנו אל אלפי שְנות היסטוריה יהודית מאז ימי מלכות ישראל ובנין בית המקדש ועד יְמי הַחורבן וְאובדן העצמאות, ימי הַייסורים והגֵירושים, ועד יָמֵינו יְמי התקומה, הָעצמאות וְהָריבונות.
בכל תַהְפוכות הגורל היהודי, הכותל ליווה את הָעם היהודי. נשאנו את נפשנו אל אַבָנָיו, התרפקנו עליהן והתפללנו אַליהן, חלמנו לָגַעת בהן. ביקשנו לחיות לצדן. שָאַבנו מהן את הכוח להמשיך. טמננו ביניהן את משְאַלות-הלב הַכְמוסות ביותר.
כאן אנו בוחֲרים להתייחד עם זכרם של הנופלים אשר בִזְכותם מדינת ישראל קיימת.
אנו יודעים שהלילה הזה הוא בַעֲבורְכֶן המשפָחות השַכולות, לילה נוסף של נדודי שינה, לילה נוסף של כאב וְייסורים. אנו מַביטים בְעיניכן הדומעות וכְתֵפינו שמוטות. אנו מַביטים בִידֵיכן הרועדות, בְבִרכיים כושלות וְלִיבנו נשבר.
האמונה והמאבק לְעצמאות ולְריבונות גבו מֵאיתנו מחיר דמים כבד. בְדם וביזע המשכנו בִקְליטת העלייה, בַהקמת ערים וכפרים, בהישגים מַדָעיים וטכנולוגיים – ובאותה שעה נאלצנו לֶאֱחוז בַנשק לַהגנתנו. כדי להגן על חיי אזרָחינו ועל בִטְחון המדינה.
המחיר ששילמנו, כדי לשמור על הבית, יקר מאוד. אֶל משפַחת השְכול השנה נוספו עוד שֵמות, שנֶחקקו על-פני האַנְדַרְטָאות. עוד דְמָעות שאין להן ניחומים. עוד מילות הספד על חיים צעירים שֶנִגְדעו.
ביום הזה, כאשר לַהֶבֶת הזיכרון מְרַצדת על-פני האבנים האֵלה… כאשר זֵרי הפרחים הטריים מונחים על הַמצֵבות וְהָאַנְדַרְטָאות… והמשפחות אומרות את מילות התפילה, … בַיום הזה אין שום מחלוקות בינינו. אנו מבקשים לשכוח את הוויכוחים הפנימיים וְזוכרים שעם אֶחד אנו; עָבָר אחד לנו, לְכולנו מטרה אַחַת, יַעַד אֶחד על-אף הבדלי הגישות וההשקפות.
בחיי העם היהודי לאורך כל הדורות בהיסטוריה היהודית תמיד היו חילוקי דעות, כך נהוג בחברה דמוקרטית. ביחד בוודאי – נוכל להתגבר על כל המכשולים ולראות זריחה של שלום ובטחון, שאנו כה מייחלים וכמהים.
הדרך לא קלה. שוב נדרשות מאתנו החלטות קשות ואמיצות, כך היה תמיד, מאז הוקמה תנועת התחייה הלאומית נאלצנו לקבל החלטות קשות ומורכבות. המהמורות בדרך אל השלום והביטחון הן רבות, ועלינו ללכת לעבר המטרה המשותפת בתבונה, ברגישות ובחדות
-חושים, באמונה ובנחישות, שכם אחת מול המציאות המשתנה, מול מבקשי נפשנו. לדון, להתווכח, בכובד ראש לחלוק וכאשר יוחלט, נמשיך יחד.
הנחישות והאמונה הובילו לעצמאות, ובמעלה ההר אל המנוחה והנחלה אנחנו זקוקים זה לַיד זה, לתמיכה הדדית ולשיתוף פעולה תמידי. כי זה כוחנו לגבור על הסכנות הרובצות, ולראות ביחד ובגאווה, את המשאלות מתגשמות.
לא, אנו לא ששים אֶלֵי קרב, אנו לא כמוהם, אנו לא צמאי דם. אין בנו תאוות נקם ודחף למלחמה. המלחמה היא זרה לרוח ישראל ולמורשתו. אך בהיגזר המלחמה, עמדו לנו העוז ומסירות הנפש של לוחמינו. במעשי גבורתם הם שברו את כל שיאי ההיסטוריה.
הושטנו יד לשלום, אבל המלחמות נכפו עלינו בזו אחרי זו. לא גאה לבנו מהניצחונות. ביקשנו ביטחון ושלום – ואותם נשיג.
לא חתמנו על הסכמי השלום עם מצרים והממלכה ההאשמית מתוך חולשה או תבוסה במלחמות, אלא מתוך הכרה ואמונה.
היום אנו מעלים את זכרם של הנופלים, את התעוזה ואת האומץ שאפיינו את המפקדים והחיילים בשדה הקרב – החלטות של רגע, של נחישות ותבונה המשולבות בערכי מוסר כאשר הורו לכיתת חיילים לצאת אל מול הסכנה, רק כדי להציל ולהגן. העם נתן את היקר מכל, כדי לשמור על היקר מכל.
בין חיילי מחלקה שנקלעו למארב אנו מוצאים את עם ישראל כולו – מן העיר ומן הכפר והספר; חובשי כיפות וחילונים; בני הארץ ועולים חדשים; יוצאי מערב ומזרח, יהודים ולא יהודים. אחוות הלוחמים שנוצרת בתוך סערת הקרב ממחישה לנו את העובדה, כי גורל אחד לנו גם בוויכוחים הנוקבים ביותר.
עלינו להבטיח, כי האחווה והרעות שגילו הנופלים בשדה-הקרב מכוונים אותנו במערכות הקשות שעוד נכונו לנו. הערכים בהם האמינו הנופלים, ממשיכים להיות ערכי יסוד משותפים לכל חלקי העם וימשיכו ללוות אותנו.
הנופלים ינקו מכן המשפחות השכולות, את הערכים הנשגבים, את אהבת האדם, את אהבת העם והארץ, את המסירות והנכונות להקרבה, את האמונה בצדק ובשוויון בין בני האדם, את הרצון בחיים את הכמיהה לשלום.
משפחות שכולות, היקום כולו לא יוכל למלא את החלל שנוצר. לכל נופל מקום של כבוד בהיכל הגבורה הלאומי, ובהיכל גיבורי ישראל לאורך כל ההיסטוריה.
זכר הנופלים במערכות ישראל עבורנו הוא נדר לשמור על ביטחון המדינה: נדר להכרית את המלחמה ולהצמיח שלום, נדר לאחות את הקרעים בתוכנו ולהשכין אחווה ואחדות, נדר לתקן את הטעון תיקון באורחותנו ולהשליט צדק ושוויון בחברתנו, להמיר את הייסורים בארצנו בפריחה ותקווה, את המר במתוק. נדר להיות ראויים לזכרם.
אנו מייחלים ועושים כל מאמץ כדי שהדור הבא יוכל להניח את הנשק ולהתפנות רק לחיי פיתוח ובנייה, לחיי יצירה, תרבות ורוח, למצוא פתרונות למחלות חשוכות מרפא, להיאבק במצוקות, למצוא מזור לאנושות ולעמי האזור. אולם אויבנו אינם מרפים.
אין עוד מדינה בעולם שחוותה מלחמות כה רבות, טרור ושפיכות דמים. מלחמות ישראל הן מלחמות צודקות, מלחמות אין ברירה.
מוסר לוחמי צה”ל הוא מן הגבוהים והנאורים בעולם. רבים מבין חיילי צה”ל נפלו משום מוסר הלחימה מטוהר הנשק.
פרקי הגבורה והתעוזה המלוּוים בדִמעות הצער והכאב יישזרו מחר, בעת שקיעת החמה, עם רגשי הגאווה של דברי ימי ההתחדשות והתקומה, ובין שקיעה לִשקיעה נתייחד עם זכרם של חללי מערכות ישראל, שמסרו את נפשם וחייהם כדי שנזכה לעצמאותנו ונשמור עליה.
אסיים בדברי דוד בן גוריון, שאמר: “בלב העם היהודי בלב כל בני-ישראל בדורנו אנו, ועד סוף הדורות יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים, אשר העזו ויכלו”.
יהי זכרם של הנופלים ברוך.
Add Comment