גם זריז, גם בריא וגם בלי דו”חות חניה. לעומת זאת, מגיעים קצת פרועים…
אחד המראות הראשונים הנגלים לעיני המבקר באמסטרדם הוא המוני זוגות האופניים, המסודרים בחניה תלת-קומתית עצומה ליד תחנת הרכבת. עמותת תל-אביב בשביל אופניים מזכירה לנו את בירת האופניים המפורסמת ביום שישי האחרון בכל חודש, המועד הקבוע של אירוע “עושים אמסטרדם בתל-אביב”.
רוכבי האופניים המסורים מתאספים ורוכבים יחד מכיכר רבין עד גינת שינקין, דרך אבן גבירול, באזל ודיזנגוף, כדי להמחיש את הצורך בשבילי אופניים נוספים בעיר וכדי להגביר את המודעות לנושא.
בתקופת בחירות מצטרפים לאירוע מועמדים לראשות העירייה, או שאר פונקציונרים שרוצים להראות שהנושא נמצא על סדר היום שלהם. ובצדק. האופניים הם כבר מזמן אמירה תחבורתית עם אג’נדה, אידיאולוגיה ודוברים נמרצים, שיסבירו לכל מי שמתעניין את הרציונל שמאחורי הדו-גלגל.
רוכבים רבים משתמשים באופניהם בעיקר כדי לצאת ולטייל בטבע, כפי שמעיד האתר ה-RIM, המציע מסלולי טיול וכתבות על טיולי אופניים בארץ ובעולם. באתר איגוד האופניים תמצאו בעיקר מידע על תחרויות, ובפורומי האופניים של YNET ושל תפוז מתקבצים חובבים נלהבים המחליפים מידע על טיולים, תחרויות וציוד משוכלל. אך בשנים האחרונות התחולל גידול משמעותי במספר הרוכבים שבשבילם האופניים הם כלי רכב עירוני לכל דבר.
בעקבות כמה מהערים הגדולות באירופה, גם אלינו מגיעה הבשורה. המודעות ליתרונות השיטה כבר קיימת ומתרחבת מרגע לרגע, וכעת נדרשים עוד הסברה ויחסי ציבור, שיקדמו את בניית התשתית והחלת הסדרי התנועה הנדרשים. בסופו של דבר אולי יגיע היום שבו ניראה כמו אמסטרדם שבהולנד או, חזון רחוק יותר, כמו רוונה שבאיטליה.
תרבות האופניים ברוונה, עיר נמל קטנה לחוף הים האדריאטי באיטליה, לא זכתה משום מה ליחסי ציבור משובחים כזו של אמסטרדם. בניגוד לאמסטרדם, שבה האופניים וכלי הרכב הממונעים חיים בשלום אלה לצד אלה, מרכז העיר רוונה חסום כמעט לחלוטין לכניסת רכב ממונע.
תושבי העיר נוסעים בעיקר באופניים, בכל מזג אוויר, בכל לבוש ובכל גיל. נשים מטופחות בדרכן לעבודה, גברים בחליפה ובעניבה, ילדים וקשישים – כולם רכובים על שני גלגלים. בחורף מספר הרוכבים אמנם מצטמצם מעט, אך התופעה עדיין בולטת.
בניגוד להולנד, שבעריה יש שבילי אופניים לצד הכבישים, במרכז רוונה יש כבישים מסביב לשטח שבו נוסעים רק באופניים. בניגוד לאמסטרדם, שבה שוכרים אופניים, ברוונה אפשר לקחת זוג אופניים ליום בחינם, כל עוד משאירים מסמכים מזהים.
בישראל שואפים להגיע, אם לא למצב הקיים ברוונה, לפחות לזה שבאמסטרדם. לא רק בתל-אביב, אלא גם בערים אחרות כבר מבינים את חשיבות הנושא; ובכל זאת, עיריית תל-אביב היא הידידותית ביותר לרוכבי אופניים עד כה.
בעורקי תנועה ראשיים, כמו רחוב אבן גבירול, למשל, יש סימון של מסלול לאופניים על המדרכה. בשדרות נורדאו, בן-גוריון, בן-ציון ורוטשילד יש שבילי אופניים, וזה עוד לפני שציינו את הדרכים שחודשו בפארק הירקון. גם במקומות שבהם אין כל סימון כבר מקובל להתייחס בסלחנות לרוכבים על המדרכה, וכאמור, הם מתרבים כל הזמן.
מה מביא לפריחה הזאת בישראל דווקא עכשיו? מלבד החיבה להעתקת אופנות זרות, תמיד באיחור של כשני עשורים, אפשר להאשים, שוב, את המצב הכלכלי.
האופניים אינם דורשים השקעה ראשונית משמעותית – מחיר זוג אופניים הוא בין 500 שקל לזוג חובבני ל-7,000 לזוג מקצועי – ומכאן והלאה אין כמעט השקעות נוספות. מדי פעם יש צורך בהחלפת פנימית, לעתים רחוקות יותר מחליפים צמיג, המשקיענים מוסיפים סל ושאר אביזרי נוי ונוחות, אבל העיקרון נשמר – אין כלי רכב זול מהאופניים.
אבל זו, כמובן, אינה הסיבה היחידה. הרי אופניים אינם יכולים לשמש תחליף למכונית בכל מצב, ורוכבים רבים הם אנשים בעלי אמצעים שהאופניים הם כלי הרכב העירוני שלהם, ולא יותר מזה. לעניין הכלכלי נוסף הממד האידיאולוגי, המורכב ממודעות לפגעי זיהום האוויר, מרצון להימלט מבעיות החניה והפקקים ומשאיפה לחסוך זמן.
על עניין זיהום האוויר אין צורך להרחיב. ברור שככל שאנשים ייסעו פחות בכלי רכב ממונעים, כך תקטן כמות הזיהום. גם בעיות החניה מוכרות לכל. אך לא כולם יודעים שבגלל הפקקים, זמן הנסיעה בתוך העיר באופניים יכול להיות קצר בהרבה מזמן הנסיעה במכונית. המתחרה היחיד לאופניים הוא כלי הרכב הדו-גלגלי הממונע, אלא שבמרחקים עירוניים הפרשי הזמנים ביניהם יכולים להגיע לחמש עד עשר דקות לטובת הממונע, ולא יותר.
וכאן אנו מגיעים ליתרון הבריאותי. הקטנוע אמנם מהיר יותר, אבל האופניים לוקחים אותו בסיבוב בתחום הכושר והבריאות. כשהחיים העירוניים הקדחתניים, העבודה המלחיצה והמשפחה המתרחבת אינם מותירים זמן רב לפעילות גופנית, זמן הנסיעה לעבודה הוא מצוין בתור חצי שעת כושר יומית. גם רכיבה לא-מהירה ולא לשם ספורט שורפת קלוריות, וחשוב מזה, מחלצת את העצמות, בעיקר של מי שכל היום כבול למשרד, מול המחשב.
אבל לא תמיד האופניים יפים לבריאות. רוצחים בכלי רכב בעלי ארבעה גלגלים אורבים לרוכבים בכל מקום. תאונות בין שתי מכוניות בשטח עירוני מסתיימות על פי רוב בשריטה קלה יותר או פחות למכונית. רוכב אופניים, לעומת זאת, יכול להיפגע קשות, פגיעות העלולות להיגמר במוות.
ילדים הרוכבים על אופניים הם פגיעים במיוחד; רבים מהם אינם בקיאים בחוקי התנועה, ולכן הם משתלבים בכביש בצורה שגויה ומועדים לתאונות. ואם לא די בתאונות הנובעות מחוסר תשומת לב, באים אנשים טובי לב ומנסים להפיל אותנו בכוונה. כן, ממש בכוונה. קשה לתאר את ההלם אחרי אירוע כזה. לכן, לכל רכיבה חייבים לצאת עם קסדה, וזה לא נתון לשיקול אף אחד בכלל.
ולבסוף, נשארו עוד שתי בעיות שאי-אפשר לגלגל על הרשויות המקומיות. ראשית, הבעיה הטופוגרפית. הולנד היא מדינה שטוחה. ישראל לא. אני אמנם מתלוננת על ההרים והגבעות שאני צריכה לעבור כדי להגיע לרמת-אביב או לרמת-גן, אבל לא התנסיתי ברכיבה בירושלים או בחיפה, וטוב לי עם זה. ואם לא די בכך, הרי לנו הבעיה השנייה: הקיץ הישראלי הוא לא הקיץ האירופי (אם לא מביאים בחשבון את הקיץ האירופי האחרון, כמובן).
גם רבע שעה בחוץ, ביום תל-אביבי מהביל, בפעילות גופנית אינטנסיבית, בעלייה, יכולה להפיק מהגוף כמות נוזלים שהייתה מעלה את מפלס הכנרת בעוד סנטימטר לפחות. לא נעים להגיע ככה לעבודה, בעיקר אם אינכם מצוידים בדאודורנט מוצלח או, לחלופין, במקלחות במקום העבודה.
ואכן, זהו עוד נושא הנמצא על סדר היום במאבק. אם אי-אפשר להילחם במזג האוויר, אפשר להילחם בתוצאותיו. מקלחות במקום העבודה. נשמע מגוחך? כלל וכלל לא ועיריית תל-אביב כבר מעודדת מקומות עבודה לעשות זאת. ואם עדיין אין מקלחת במקום העבודה, אפשר להיות פרימיטיביים מעט ולהשתמש בכיור. וכאמור, להצטייד בדאודורנט שיעשה את העבודה נאמנה, עצה שכוחה יפה כל ימות השנה, עם אופניים ובלעדיהם.
אירועי “עושים אמסטרדם בתל-אביב” אינם הפעילות היחידה של “תל-אביב בשביל אופניים”. גם אחרי שנים של צעדות בפארק הירקון לא הצלחתי להבחין במכשול שעל גשר בבלי, עד שהתחלתי לרכוב על אופניים בעיר ובפארק. עד לא מזמן עוד היה על הגשר מחסום שמנע מעבר חופשי של אופניים.
רוכב לא-מיומן היה צריך לרדת מהאופניים ולהעביר אותם בקושי בין פיתולי המחסום. רוכבים מיומנים יותר היו מאטים ומשתחלים איכשהו בין הברזלים, לא ברור לי איך, אבל ראיתי את זה כמה וכמה פעמים במו עיניי. העמותה, הפועלת בהתמדה להסרת מחסומים פיזיים וקונספטואליים מדרכם של המדוושים, הצליחה לסלק גם את המחסום הזה. בימים אלה, מתכננים חברי “תל-אביב בשביל אופניים” להרחיב את פעילותם גם לערים אחרות, בתקווה שיום יבוא וצלצולי פעמוני האופניים יחליפו במקומותינו את צפירות המכוניות.
Add Comment