ראש השנה

ה”אלף-בית” של ראש השנה

0
0

רשימה שימושית לכל המושגים הקשורים בראש השנה: ההכנות לחג, סעודת החג, סימני ראש השנה, תפילות ראש השנה, השופר ומנהגים נוספים. אחד המרכיבים היסודיים בהכנות לקראת ראש השנה, הוא בקשת סליחה מכל מי שיתכן ופגענו בו במהלך השנה החולפת.
ה
ההכנות לחג

praying_t180k-n_2004_01.jpg

אחד המרכיבים היסודיים בהכנות לקראת ראש השנה, הוא בקשת סליחה מכל מי שיתכן ופגענו בו במהלך השנה החולפת. אנחנו רוצים בכל ליבנו להתחיל את השנה עם “לוח חלק” ומבלי שאף אחד ייטור לנו טינה. בדיוק כמו שאנו מצפים שיסלחו לנו בקלות, כך גם מצופה מאתנו להיות נוחים ומהירים לסלוח.

אנשים רבים נוהגים לטבול במקווה בערב ראש השנה לאחר חצות היום. למקווה יש את הכוח לטהר את האדם מטומאה רוחנית, ולטבילה במקווה ישנה חשיבות כחלק מתהליך התשובה.

יש הנוהגים לבקר בבית הקברות בבוקר שלפני ראש השנה, ולהתפלל בקברות הצדיקים. מובן שאסור להתפלל אל הצדיקים, אלא רק אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש שישמע לתפילותינו בזכותם.

בבוקר שלפני ראש השנה עורכים “התרת נדרים” – ביטול השבועות שנשבענו במהלך השנה. היהדות מייחסת חשיבות רבה לכל מילה היוצאת מפינו, ולכן אמירה פשוטה כגון: “יותר לא אוכל ממתקים” עלולה להיתפש כנדר. עקב כך, בערב ראש השנה אנחנו מתירים את הנדרים, בין אם נאמרו במודע, ובין אם נאמרו מבלי לשים לב. התרת הנדרים נעשית בפני שלושה גברים בוגרים (אם אפשר עדיף מניין של עשרה). הנוסח השלם נמצא במחזורים – הסידורים של ראש השנה.

סעודת החג

holiday_table_t180k-n_01.jpg

בתקופת החגים של ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, נוהגים לאכול חלות עגולות, המסמלות שלמות והשלמה. בסעודת החג, לאחר ברכת “המוציא לחם מן הארץ”, טובלים את החלה בדבש כסמל לתפילתנו לשנה מתוקה.

לאחר שנאכלה מרבית הפרוסה, טובלים תפוח בדבש, מברכים ברכת “בורא פרי העץ” (ברכת ה”מוציא” אינה פוטרת אכילת פירות חיים) ואוכלים ממנו חתיכה. לאחר מכן, אומרים “יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה”. בני עדות המזרח נוהגים לברך על תמר, ואת התפוח בדבש שומרים להמשך.

מדוע אנחנו מבקשים שנה “טובה” ו”מתוקה”? האם המלה “טובה” אינה כוללת כבר את המלה “מתוקה”?

על פי המסורת היהודית, כל מה שקורה לאדם הוא בעצם לטובה – הכול נובע מרצונה של ההשגחה העליונה. גם דברים שנראים לכאורה “רעים”, הם בעצם “טובים”. לכן אנחנו מבקשים שהשנה תהיה “טובה” אבל גם “מתוקה” – כלומר, שהשנה תהיה טובה מבחינה אלוקית, אך גם נעימה לנו.

לברכת המזון של ראש השנה, מוסיפים את הפסקה, המיוחדת לחגים ולראשי חודשים, שמתחילה במלים: “יעלה ויבוא”.

סימני ראש השנה

בראש השנה אנחנו אוכלים מאכלים שונים אשר מסמלים עבורנו תקווה לדברים הטובים שיאפיינו את השנה הבאה. הבקשות אותן אנו מצרפים לאכילת ה”סימנים”, נוגעות בשורשיהם של הדברים הטובים לנו ולעם ישראל.

הרעיון הוא לבקש דברים אשר קשורים לשמו של המאכל – ה”סימן” אותו אוכלים. כל בקשה מתחילה במלים: “יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו…” וממשיכים בבקשה הרצויה. להלן רשימת ה”יהי רצון” כפי שהם מופיעים בגמרא.

rimonim_215_001.jpg

לאחר אכילת “כרישא” – כרתי אומרים: “יהי רצון … שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.”

לאחר אכילת “סלקא” – סלק או עלי סלק, אומרים: יהי רצון … שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.”

לאחר אכילת תמר אומרים: “יהי רצון … שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו.”

לאחר אכילת קרא או קרע (דלעת): “יהי רצון … שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו.”

לאחר אכילת רימון: “יהי רצון … שנהיה מלאים מצוות כרימון.”

לאחר אכילת ראש של איל או של דג: “יהי רצון … שנהיה לראש ולא לזנב (ואם אוכלים ראש של איל מוסיפים – ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו ע”ה. בן אברהם אבינו ע”ה)”

תמיד תוכלו להוסיף “יהי רצון” משלכם. למשל – לאכול צימוקים ולבקש “יהי רצון שיצטמק האוברדראפט בבנק…”

תפילות ראש השנה

מכיוון שבראש השנה יש מספר רב של תפילות מיוחדות, אנחנו משתמשים בספר תפילות מיוחד שנקרא “מחזור”.

praying_100k-n_01.jpg

בתפילת העמידה ובקידוש של ראש השנה, אנחנו משתמשים במושג “יום תרועה”. אולם, אם ראש השנה נופל בשבת, אנו אומרים, במקום זאת, “יום זכרון תרועה” (אם טועים ואומרים יום תרועה, אין צורך לחזור על התפילה).

יש לומר את תפילת “אבינו מלכנו”. אולם בראש השנה שחל בשבת, אין אומרים תפילה זו, משום שלא אומרים “תחנון” בשבת. אם יומו השני של החג יוצא ביום ששי, אין אומרים את תפילת “אבינו מלכנו” בתפילת המנחה המתקרבת בזמנה ליום השבת.

בימי החג, נוהגים להחליף את הפרוכת שמכסה את ארון הקודש בבית הכנסת, לפרוכת לבנה, כסמל לכך שחטאינו “כשלג ילבינו”.

החזן, שליח הציבור בתפילה, לא ייבחר על פי כישוריו המוסיקליים בלבד. רצוי שגילו של החזן יהיה מעל ל-30 שנה, שהוא יהיה ירא שמיים וצנוע, תלמיד חכם (מלומד בתורה) ונשוי. גם אם מדובר בתלמיד חכם, בעל שאר התכונות המבוקשות, שגילו אינו עולה על 30, הוא יכול לשמש כחזן. על אף כל האמור לעיל, עדיף לתת ליהודי לשמש כחזן גם אם אינו עונה על הקריטריונים האידיאליים מאשר לגרום למריבות וסכסוכים בבית הכנסת.

מכיוון שיש ספק אם צריך לחזור ולומר את ברכת “שהחיינו” גם בלילה השני של ראש השנה, נוהגים לאכול פרי חדש, או ללבוש בגד חדש, ולהתכוון אליו כשמברכים “שהחיינו”.

השופר

המצווה הבסיסית של ראש השנה – שמיעת קול שופר. מהתורה אנו מצווים לשמוע 9 קולות תקיעה. אולם, איננו יודעים בוודאות כיצד צריכים קולות השופר להישמע – האם כבכי עצור (שברים), כבכי מתגלגל (תרועה), או כשילוב של שניהם (שברים-תרועה). לכן אנו מבצעים את שלושת סוגי התקיעות, כשכל אחת מהן מתחילה ומסתיימת בתקיעה רציפה (תקיעה). שלוש תקיעות מכל סדרה, עולות ל-30 קולות בסך הכול, והן המינימום ההכרחי, על מנת לקיים את מצוות התורה ללא ספק.

shofar_t180k-n_2004_01.jpg

נהוג לתקוע בשופר באותו המקום בו קוראים בתורה, כדי שזכות התורה תעמוד לנו. בשופר תוקעים ביום ולא בלילה כזכר לתקיעות השופר בתקופת השלטון הרומאי. באותם ימים, כאשר נגזרו גזרות על עם ישראל, תקנו חכמינו לתקוע בשופר לפני תפילת מוסף, וזאת משום שבשעות הבוקר המוקדמות היו שליחי השלטון משגיחים שלא ייתקעו בשופר.

“בעל התוקע” (האדם שתוקע בשופר) חייב לעמוד. עליו להתכוון לזַכּוֹת בקיום המצווה את כל מי שמקשיב לו. במקביל, צריכים כל המאזינים להתכוון, שבשמיעתם הם מקיימים את מצוות התורה.

לפני התקיעות מברכים שתי ברכות: “לשמוע קול שופר” ו”שהחיינו”. אסור להפסיק בדיבור בין הברכות לתקיעת השופר.

גם נשים חייבות לשמוע תקיעת שופר ביום ראש השנה, ואף ילדים שהגיע לגיל שבו מחנכים אותם למצוות, צריכים לשמוע תקיעת שופר.

לא תוקעים בשופר בשבת.

השופר שבו תוקעים בראש השנה, צריך להיות מקרן איל (כבש זכר) מעוקלת, שאורכה עולה על 10 ס”מ. קרן האיל מזכירה לקב”ה את מסירות הנפש של אברהם אבינו ב”ניסיון העקידה”, (בה העלה אברהם איל כקרבן במקום יצחק) ומרבה את זכויותינו.

בתפילת המוסף, מופיעות 3 ברכות מיוחדות: “מלכויות” (שבח והלל לקב”ה, מלך מלכי המלכים), “זיכרונות” (בקשה מהקב”ה לזכור לנו את זכות האבות), ו”שופרות” (הזכרת השופר). בזמן חזרת החזן, תוקעים 30 תקיעות נוספות, לפי הצירופים שהזכרנו קודם. המנהג הוא לתקוע עוד 40 קולות נוספים בסוף התפילה, כשכל התקיעות יחד מצטרפות ל-100 קולות. את התקיעה האחרונה מושכים יותר מן האחרות והיא מכונה “תקיעה גדולה”.

תשליך

tashlich_t180k-n_2004_01.jpg

תפילת ה”תשליך” נאמרת ביום הראשון של ראש השנה בשעות אחר-הצהריים ליד מקווה מים (רצוי עם דגים בתוכו). בתפילה זו אנו “משליכים” באופן סמלי את חטאינו. מובן שאדם רציני לא יעלה על דעתו שאפשר להשליך מעלינו את החטאים, תוך ניעור הכיסים. מטרת ה”תשליך” היא לעורר את האדם, על ידי מעשה חיצוני, להגיע להתבוננות פנימית, ולהתחייבות עצמית לתקן ולשפר את מעשיו.

אם יומו הראשון של ראש השנה הוא בשבת – נדחה ה”תשליך” ליום השני. מי שלא עשה “תשליך” בראש השנה, יוכל לעשות זאת בכל אחד מעשרת ימי התשובה.

גם המים וגם הדגים, הם סמליים. בספרות התלמודית משווים את התורה למים, וכמו שדגים אינם יכולים לחיות ללא מים, כך עם ישראל אינו יכול להתקיים ללא תורה. בנוסף – עיני הדג אשר אינן נעצמות, באות להזכיר לנו באופן סמלי את “עיניו” של הקב”ה ה”פקוחות תמיד”, ומשגיחות על כל מעשינו.

* מובא באדיבות אתר aish של “אש התורה” שהיא רשת בינלאומית וא-פוליטית של מרכזים לחינוך יהודי.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן