כל איש שמאל, אינו יכול לאורך זמן לחמוק מן השאלה – מדוע אנחנו מתנשאים על הערבים? מנין לקחנו לעצמנו סמכות לקבוע שרחוב אבן גבירול בעיר תל-אביב אינו כבוש על חורבות סוּמֵייל? ושיכון בבלי על ג’אמוסין? ורמת-אביב על שייח’-מוניס? ואלה רק דוגמאות.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
ואם אנחנו מכירים בעובדות אלו ולא יכול להיות ויכוח על כך – מה אנחנו עושים במקומות האלה? מה אנחנו מייללים; חמס, דווקא משם? יעני לטובת הערבים. עם קישוטי “למען הצדק והיושר והאמת והאנושיות”. בינינו, זה הרי בעיקר לטובת היהודים.
אז במסווה של ללמד סנגוריה על הפלסטינים, מותר לסמא עיניים ולגזול נתחים עיקריים מאדמות פלסטין? לכל אורך חוף הים? עם הַשְׁפֵלָה הברוכה באדמה טובה? עם העמקים הפוריים? הרי הכל כבוש! לא רק ההתנחלויות ביהודה ובשומרון!
ערבים מכבדים את אלה שמוכנים להילחם על צדקת דרכם. לא יוכלו להם ברמייה. יש אפילו יהודים הקובלים על הצביעוּת הזאת ורואים בה בגידה בעם היהודי.
אבל אנשי השמאל אינם רואים במעשיהם בגידה, יש להם השקפת עולם משלהם ובה לא יבגדו לעולם. הם יוצאים נגד השקפות עולם אחרות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפת עולמם וזו זכותם המלאה במדינה דמוקרטית.
הם בוודאי אינם רואים עצמם בוגדים במדינה, כי לִמדינה, כמסגרת שלטונית משתנה, אין השקפת עולם. השקפות עולם שונות של אנשים שונים מעמידות דמוקרטיה של מדינה שיש בה אינספור חירויות.
בין החירויות יש את חופש הביטוי לצאת חוצץ בשם הדמוקרטיה נגד הדמוקרטיה של המדינה ונגד השקפות עולם אחרות שבה.
גם אם זה מאיים על הדמוקרטיה עצמה. אם הדמוקרטיה תוגבל בדרך זו או אחרת – היא כבר לא תהיה דמוקרטיה. זו טיבה ורעתה של דמוקרטיה – היא מאפשרת חופש מסוכן.
______
* הכותב הוא דודו אלהרר, הזמר המעולה, מוזיקאי מחונן, מפיק מוזיקלי של אלבומים ומופעים לאמנים, שחקן, שדרן רדיו, מנחה טלוויזיה, בראשית שנות ה-70 הוא הגיש את תוכנית הטלוויזיה לילדים “טלפלא”, ומספר סיפורים ישראלי.
☚ אל דף הפייסבוק של דודו אלהרר.
Add Comment