חזרת ההכרה, המקדימה את חזרת הוסת, עשויה להצביע על כך, כי קיימת היררכיה בסדר ההתאוששות של מערכת העצבים המרכזית, אשר נגזרת מהתהליך הטבעי של הפתופיזיולוגיה (pathophysiology) של חבלת הראש ◄ שאלה מרתקת העולה מתוך ניתוח הנתונים היא, האם הציר ’היפותלמי – היפופיזרי – שחלתי’ זקוק לעצם קיומה של ההכרה על מנת להתאושש ולהתחיל לתפקד?
יש קשר בין עיתוי חזרת ה’ווסת’ לבין החזרה להכרה במטופלות לאחר חבלת ראש קשה
מחקר רטרוספקטיבי, שנערך ב’מחלקה לטיפול נמרץ ושיקום ההכרה’ ב-בית החולים השיקומי לוינשטיין, בעיר רעננה, בראשותו של ד”ר בן ציון קרימצ’נסקי, מצא, כי קיים קשר בין עיתוי החזרה של ה’ווסת’ לבין החזרה להכרה, בקרב מטופלות במצב וגטטיבי או במצב הכרה מינימלית, לאחר חבלת ראש קשה.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן נעים’ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
’חבלת ראש’ היא אחת הסיבות העיקריות ל-מוות ולנכות בקרב צעירים. יש לה השלכות, הנעות ממגבלות פיזיות ועד לפגיעות ארוכות טווח – קוגניטיביות התנהגותיות, פסיכולוגיות וחברתיות. הסיבות העיקריות לפגיעה זו; תאונות דרכים, נפילות, אלימות, פציעות ספורט ועוד.
המחקר שבוצע בהובלתם של ד”ר בן ציון קרימצ’נסקי, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ושיקום ההכרה בביה”ח לוינשטיין, השייך ל’שירותי הבריאות הכללית’ ושל אחיות המחלקה; נלי דורני, גילה רגב, נורית בן ארויה ו-דפנה נוריאל, בדק את הקשר בין עיתוי החזרה של ה’ווסת’ לבין החזרה להכרה אצל נשים ב-גיל הפוריות, המצויות במצב וגטטיבי או מצב הכרה מינימלית, לאחר חבלת ראש קשה.
דוברת בית החולים לוינשטיין, הגב’ דנית שכטר, מסרה לפורטל ’כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה’ | סקירת חדשות ואירועים ב’רשויות מקומיות’ כי; במחקר שנערך ב’מחלקה לטיפול נמרץ ושיקום ההכרה’ בבית החולים לוינשטיין, נסקרו הרשומות הרפואיות של 44 מטופלות בנות 45-15, שהתקבלו למחלקה עם הפגיעות שצוינו, בין השנים; 2012-2002.
◄ תוצאות המחקר;
● ב-43 מתוך 44 המטופלות שנכללו במחקר, ה-וסת הופיעה לאחר החזרה להכרה.
● לנשים במצב וגטטיבי, לקח יותר זמן לחזור להכרה ממועד הפגיעה, בהשוואה לנשים שאובחנו במצב הכרה מינימלית (52 ימים לעומת 34 ימים בהתאמה).
● לא נמצא הבדל במשך הזמן שחלף בין החזרה להכרה ועד למועד חזרת הווסת, בין קבוצות הנשים במצב הוגטטיבי לבין הנשים במצב ההכרה המינימלית.
▼ המסקנות העיקריות מהמחקר;
● לרוב, החזרה להכרה קודמת לחזרה של הווסת אצל נשים ב’גיל הפוריות’, המצויות במצב וגטטיבי או בהכרה מינימלית, על רקע חבלת ראש קשה.
● חלק מהנשים במחקר היו במצב וגטטיבי וחלק במצב הכרה מינימלית. על אף שלכל קבוצה יש את המאפיינים שלה ועל אף השוני בין שתי הקבוצות בחומרת הנזק והתמונה הקלינית, ההיררכיה של ההחלמה הייתה דומה בשתי הקבוצות, קודם חזרה ההכרה ולאחר מכן, חזרה הווסת.
● אף על פי שהיה הבדל בין שתי הקבוצות בזמן ההתאוששות הממוצע מהחבלה ועד החזרה להכרה, הבדל זה בזמנים מרגע החזרה להכרה ועד לחזרת הווסת, התבטל והושווה.
החוקרים, משערים, כי עצם החזרה להכרה מלמדת על התאוששות של מערכת העצבים המרכזית. חזרת ה’ווסת’ מלמדת על התאוששות הציר ההיפותלמי – היפופיזרי – שחלתי, כביטוי להתאוששות מערכת העצבים המרכזית.
חזרת ההכרה, המקדימה את חזרת הווסת, עשויה להצביע על כך, כי קיימת היררכיה בסדר ההתאוששות של מערכת העצבים המרכזית, אשר נגזרת מהתהליך הטבעי של הפתופיזיולוגיה (pathophysiology) של חבלת הראש.
שאלה מרתקת העולה מתוך ניתוח הנתונים היא, האם הציר ’היפותלמי – היפופיזרי – שחלתי’ זקוק לעצם קיומה של ההכרה על מנת להתאושש ולהתחיל לתפקד?
▼ נתונים נוספים שעלו מן המחקר, מעלים, כי;
● הגיל הממוצע של הנשים שעבורן נאספו נתונים הוא 26.7 שנים עם סטיית תקן 7.8.
● כשליש היו בקבוצת גיל 21-16, כ- 40% בקבוצת גיל 30-22 ו- 27% בקבוצת גיל 45-31.
● 21 נשים (48%) אובחנו במצב וגטטיביו – 23 נשים (52%) אובחנו במצב הכרה מינימלית.
● הזמן הממוצע שחלף מהפגיעה עד לחזרה להכרה היה 58 ימים.
● מספר הימים הקטן ביותר עד חזרה להכרה ממועד הפגיעה הוא 16 ימים והארוך ביותר הוא 307 ימים.
● הזמן הממוצע שחלף מהחזרה להכרה ועד להופעת הווסת היה 63 ימים.
● הזמן הארוך ביותר עד קבלת הווסת מחזרה להכרה הינו 207 ימים.
● הזמן הממוצע של משך האמנוראה (היעדר וסת) היה 121 ימים.
■ מצאתם טעות בכתבה, זה לא נעים! תלחצו כאן ספרו לנו ונתקן.
Add Comment