חברי וועדת “פרס ישראל – תש”ע”, ציינו, כי פרופ’ קולודני, זוכה להערכה רבה על תרומתו למחקר על השיטות שפיתח ועל יישומן ברחבי העולם וכן, על פעילותו בחינוך ובהכשרת דור של תלמידים, שחלקם נמצא במוסדות אקדמיים ומוסדות מחקר מובילים בארץ.
פרופ’ יהושע קולודני, זוכה פרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ
שר החינוך, גדעון סער, הודיע היום, יום ה’, לפרופ’ יהושע קולודני על זכייתו בפרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ לשנת תש”ע וברך אותו על כך.
ועדת הפרס מצאה, כי פרופ’ יהושע קולודני, ראוי לפרס בשל מחקריו המטפלים במגוון רחב של תחומי הגיאו-כימיה ובשל הישגיו הרבים ברמה הבין-לאומית. פרופ’ קולודני, מוכר בארץ ובעולם כחדשן ומוביל ב-מדעי כדור הארץ.
חברי וועדת “פרס ישראל – תש”ע”, ציינו, כי פרופ’ קולודני, זוכה להערכה רבה על תרומתו למחקר על השיטות שפיתח ועל יישומן ברחבי העולם וכן, על פעילותו בחינוך ובהכשרת דור של תלמידים, שחלקם נמצא במוסדות אקדמיים ומוסדות מחקר מובילים בארץ.
עוד ציינו, חברי הוועדה, כי פרופ’ קולודני, תורם בסיוע ובעצה לקהילה המקצועית הישראלית.
יו”ר הוועדה של הפרס היה פרופ’ יהודה אייל, כאשר פרופ’ ליזה הלר-קלאי ופרופ’ אורי שמיר, שימשו לצידו כחברי הוועדה.
פרופ’ יהושע קולודני – קורות חיים
יהושע קולודני נולד בעיר פינסק, כיום בלארוסיה ב-28 לספטמבר 1936, למחרת יום כיפור. באותה תקופה הייתה פינסק חלק מפולין ושפת הדיבור במשפחה היה פולנית. בשנת 1939 נכבשה העיר ע”י הרוסים (או בלשונם “שוחררה”) יחד עם יתר חלקי מערב אוקראינה ובלארוס. שנתיים מאוחר יותר בחודש יולי 1941 נכבשה העיר על ידי הנאצים, יהודיה רוכזו בגטו ועד 29 לאוקטובר 1942 נרצחו כולם. מתוך כמעט ארבעים אלף יהודים נשארו בחיים ששה עשר. משפחתו של יהושע, הוריו והוא נשארו בחיים כי גורשו מן העיר על ידי הרוסים עוד לפני כניסת הגרמנים.
הקולודנים היו שבט גדול ונקראו על שם העיירה ממנה באו – קולודנו או קולודנויה, כ-50 ק”מ דרומית מזרחית לפינסק. הבית בו גרה המשפחה בפינסק נקרא “בית קולודני”, אותו בנו בני המשפחה בסביבות שנת 1850. הבית נמצא במה שקרוי כיום רחוב לנין. בשנים האחרונות הוא עבר דרך רחוב בולשאי, קוסצ’וסקו, ספסקי ועוד בהתאם לשליטים בעיר.
יהושע קולודני הוא צאצא מצד אביו לחסידות קארלין – סטולין. סבא רבא שלו נחמיה היה מחשובי החסידים. סבו, יהושע היה סוחר אמיד שעסק במה שקוראים כיום “חמרי בנין”. הוא כבר לא ראה עוד בדת את עיקר חייו ואשתו, סבתו של יהושע אף לא חבשה פאה נכרית. אביו של יהושע, נחמיה (חמה) למד מעט בחדר אך כפי שהתבטא מאוחר יותר, מאז הבר מצווה לא בקר עוד בבית כנסת. בשנת 1923 נסע נחמיה קולודני ללמד הנדסה בעיר שטייגליץ שבגרמניה. אלה היו שנות ההיפר אינפלציה בגרמניה וככר לחם עלתה באותם ימים 80 מיליארד מרק.
אמו של יהושע, רחל (לולה), באה ממשפחה אדוקה מאוד. אביה היה חסיד לובביץ ולמד בישיבה עם ה”רבי הזקן”. היא באה ממשפחת פליסקין שמקורה בעיירה פליסה בליטא. האם לולה נולדה וגדלה בעיר סמולנסק שבמערב רוסיה.
היא נולדה בסוף שנת 1909, כך שאת חינוכה הראשוני קבלה בשנותיה הראשונות של רוסיה הסובייטית. נעוריה היו נעורי הספרות הרוסית המהפכנית החדשה. עם זאת לא הייתה אשת ספרות מקצועית ותחום אהבתה היה המתמטיקה, מקצוע שגם למדה ברבות הימים. ב-1928, התירו השלטונות ל”רבי הזקן” של חב”ד ר’ יצחק שניאורסון ולקבוצה מחסידיו לעזוב את ברית המועצות לפולין וכך עזבה גם משפחת פליסקין לפולין, לליטא ואח”כ לפינסק, שם פגשה לולה את חמה קולודני ושם התחתנו בקיץ 1935.
בני הזוג הצעיר, היו אנשי שמאל, משהו שבין הבונד לצעירי ציון שמאל. הם חיו ברוסיה אבל האידיש הייתה האידיאולוגיה שלהם. בשנים שהיו בפינסק ניהל אבא – חמה חנות ואמא לולה עבדה בחינוך, בעקר לילדי הגן. עם כניסת הרוסים הוכרזה המשפחה כ”בורגנית” והם גורשו מן העיר, תחילה לעיירה סמוכה ושנים אחר כך לברית המועצות, מה שהציל את חייהם. באחד מלילות יוני 1941, הודיעו אנשי הנ.ק.ו.ד למשפחה שעל פי צו הסובייט העליון עליהם לעבור מאזור הגבול לעומקה של ברית המועצות. המשפחה הועלתה על רכבת ועם עוד רבים מה”אלמנט הלא מהימן” הוסעו מזרחה. את הנוסעים ברכבת הורידו בעיירה טופולנויה, בהרי אלטאי, שם הועסקו בעיקר בעבודות חקלאיות.
כאשר פרצה המלחמה בין גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1942 השתנה היחס למגורשים ומסיבות שהיו נוחות לרוסים הוענקה להם מחדש האזרחות הפולנית והם עברו למקום מגורים חדש – סמיפלטינסק שבקזחסטן עיר בת כ-100 אלף תושבים. באזור זה התגוררו עד 1946.
בהתחשב בתנאים היו כאן החיים יחסית טובים ושקטים. ההורים עבדו, האב כ”כלכלן” והאם כמורה, ויהושע למד בבית הספר. האקלים באזור סמיפלטינסק הוא יבשתי קיצוני. העיר רחוקה כ-2000 ק”מ מן האוקיאנוס, כך שלעומת החורף הקר מאוד (עד מינוס 50 מעלות), הקיץ חם מאוד (עד 40 + מעלות). עם שיפור המצב בחזית התחיל גם להשתפר המצב הכלכלי. ב-14 ביולי 1944 שוחררה פינסק ע”י הרוסים ואז התבררו מימדי הטרגדיה של היהודים – שכל יהודי העיר נרצחו. ב- 1945 עם סיום המלחמה היה ברור שהמשפחה איננה חוזרת לפינסק. האפשרויות היו ארה”ב, אוסטרליה או פלשתינה.
באפריל 1946 החל המסע חזרה מערבה. בפולין, קבלת הפנים של האוכלוסייה הייתה בדרך כלל מכוערת אבל המשפחה מתיישבת זמנית לפחות בעיר לודז’. בלודז’ הוקם “קיבוץ ילדים” בו רוכזו ילדים יהודים שנאספו ממנזרים או מבתים של נוצרים ששמרו עליהם בימי המלחמה. בסתיו 1946 הועברו הילדים באמצעות שליחים מהארץ, דרך צ’כיה ואיטליה לארץ. משפחת קולודני שינתה כוון ונדדה מערבה לגרמניה, לעיר מינכן. העיר הייתה אז תל חרבות אבל כנראה שליהודים לא היה כל כך איכפת.
המצב הכלכלי היה בכי רע והיהודים שחזרו לגרמניה הוחזקו במה שקראו אז “מחנות העקורים”. מי שדאג לפרנסתם היו אז ארגוני הג’וינט וההיאס היהודים או אונר”א של האומות המאוחדות. עם הזמן התארגנה המשפחה, נמצאה עבודה ודירה בת 2 חדרים והמצב הכלכלי נעשה סביר. יהושע התחיל ללמד בבית הספר העברי במינכן. זה היה בית ספר של הקהילה. אם כי היה נקרא בי”ס עברי לא היה אף תלמיד שידע את השפה העברית. דברו שם פולנית, רוסית, אידיש, הונגרית ורומנית. השפה המשותפת הייתה אידיש. עד כאן הייתה כבר ליהושע שליטה ברוסית ופולנית ודבור באידיש וגרמנית. היה ברור לילדים שהלימודים כאן הם על זמן שאול עד שיחליטו המשפחות לאן לנסוע.
אחרי הרבה מחשבה החליטה המשפחה לעלות ארצה. לקראת סוף 1948, אחרי קום המדינה, העמידו האמריקאים רשת הסעה ליהודים מגרמניה לארץ. משפחת קולודני המריאה במטוס הצבאי האמריקאי הראשון שטס ממינכן ללוד. ב-12 בדצמבר 1948 נחתה המשפחה ביום אפור וקר בשדה התעופה לוד. הנוסעים הועברו למחנה מעבר בחדרה, לאהלים טבולים בבוץ. לאחר חודש נמצאה דירה מתאימה בשכונת בת גלים בחיפה ויהושע החל ללמוד בבית הספר העממי שבמקום. לראשונה היה חשוב לו להיקלט בחברת הילדים. לא הייתה זו עוד מסגרת זמנית ממנה ייפרד כמו משאר בתי הספר שבהם למד עד כה. באותה תקופה הצטרף לקן ה”השומר הצעיר” שהוקם בשכונה. כמי ששלט ברוסית היה אחראי על הכנת צילומים וציורים שייצגו באותו זמן באופן חיובי כמובן את ברית המועצות. אחד המבחנים שצריך היה לעבור כדי להתקבל לחברת התלמידים, להיות אחד מהחברה, היה מבחן השחייה. היות וזה לא היה חלק ממה שלמד בעבר היה יהושע צריך להתמודד עם הקושי הזה, כי מי שלא קפץ מהקומה השלישית בבריכת בת גלים, בעצם לא נחשב. לא הייתה לו ברירה והוא “נחשב”.
עם סיום בית הספר העממי עבר את בחינות הקבלה לבית ספר הריאלי, שהיה (וגם היום) נחשב למוסד חינוכי יוקרתי. המשטר בבית הספר היה נוקשה, כל עבירה נרשמה ביומן כ”עבירה”, ומשגדל מספרן הן הופכות לנזיפה, ושלש כאלה משאירות אותך בבית לשלשה ימים.
בינתיים הסתבכו יחסיו של יהושע עם השומר הצעיר. אלה היו ימי משפטי פראג. בעקבות ויכוח על דגל ודרך נטש את התנועה ועבר אל תנועת ה”מחנות העולים” שבמסגרתה התגייס מאוחר יותר לנח”ל המוצנח. במחנות העולים נערכו כבכל תנועות הנוער מחנות עבודה, טיולים (מצדה, אילת, כרמל, גליל) ואז הגיע זמן היציאה להכשרה, לחולתא. באוגוסט 1955, התגייס עם גרעין “מרחבים” לנח”ל.
טירונות במחנה 80, מסעות, סדרות ואמון כתה. מטעם הגרעין יצא להדרכה בקריות (מוצקין וביאליק) ומכאן חזר לגרעין שיצא להקמת היאחזות אשלים. לאחר מבצע קדש חזר הגרעין לאימון מתקדם במסגרת גדוד נח”ל מוצנח ואחרי גמר השרות הצטרף הגרעין אל קיבוץ מחניים. לאחר שבקשתו ללימודים נדחתה עזב יהושע את הקיבוץ ועלה ירושלימה ללימודי הגיאולוגיה.
כבר בסמסטר ראשון התאהב
Add Comment