פעם חשבתי (בצחוק) כי כדאי לי להחליף את שם משפחתי ל”בסדר” ואז היו כולם אומרים “מוני בסדר” אך כלום זה הופך אותי באמת להיות “בסדר” – ברור שלא. בהשוואה לכך ועל מנת להראות את האבסורד שבחוק הפולני, הכנסת הפולנית, החליטה לאמץ חוק שאוסר על אזכור מעורבותה של פולין בפשעי השואה וכן שימוש במונחים, כמו; “מחנה השמדה פולני” ו/או מחנות המוות הפולניים, כדי להציג תמונה אחרת לגביהם בקשר לתקופה השחורה של השואה. החוק, אינו יכול למנוע את העובדה ההיסטורית, כי בוצעו פשעים נגד האנושות וכנגד היהודים בשטחי פולין – ברור שלא!
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
נכון, כי מחנות ההשמדה בשטחי פולין, היו של הגרמנים, אך אסור לשכוח, כי גם חלק מהעם הפולני, היה שותף ברציחת יהודים ו/או פעל בשיתוף פעולה להסגרת יהודים לידי נאצים.
נכון, כי הפולנים צודקים בחלק מטענותיהם אך אסור למנוע בחקיקה מאיימת את גילוי האמת לגבי השואה, אפילו עלול אדם לטעות בכך.
לשון חקיקה שיש בחובה קנס או מאסר בנושא כה רגיש וכה סובייקטיבי, היא חקיקה לא ראויה ולא נכונה ודי בכך שנחשוב על אותו מדריך הניצב בטיולי התיכון בפני תלמידיו ואומר על אדמת פולין עובדה היסטורית מוטעית, לגישת הפולנים, כי אז הוא עלול למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח.
ונאמר – אין מקום לתקן עוול היסטורי (מי נושא באחריות על השואה בשטחה של פולין) בעוול היסטורי אחר (החוק הפולני) ואם כבר רוצים בכך, הרי ראוי הוא להתחשב בדעתה של מדינת ישראל בכך.
מבחינה משפטית ולמען ההגינות, נבהיר ונשלים, כי החוק הפולני וליתר נכון תיקון סעיף 55 א’ לחוק מכון הזיכרון הלאומי (פורסם בעיתון הארץ) אינו תלוש מן המציאות והוא רוצה להביא לתיקון העוול של השמצת העם הפולני בכל הקשור לשואה ללא תיחום ההשמצות, כאשר לטעמם העם הפולני היה הראשון לסבול מידם של הנאצים וביניהם ישנם רבים שמוכרים כחסידי אומות העולם.
החוק, קובע, כי; “מי שמייחס לעם הפולני או למדינה הפולנית בפומבי ובניגוד לעובדות, אחריות או שותפות באחריות, ל‘פשעי הנאצים’ שבוצעו על ידי הרייך השלישי…
█║ המשורר יהודה עמיחי, כאשר הציע בשירו “עשרת הדברות” כי הדיבר ה-11, יהיה; “לא תשתנה”.
או לפשעים אחרים נגד השלום, נגד האנושות או פשעי מלחמה, או מקטין באופן בוטה את אחריותם של המבצעים האמיתיים של פשעים אלה, צפוי לקנס או למאסר עד 3 שנים. פסק הדין, יובא לידיעת הציבור. ”
פרשת יִתְרוֹ היא פרשת השבוע החמישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י”ח, פסוק א’ ומסתיימת בפרק כ’, פסוק כ”ב. הפרשה פותחת בסיפור על יתרו חותנו של משה, אך בהמשך רוב הפרשה עוסק בסיפור מעמד הר סיני.
בפרשת השבוע, נזכרים עשרת הדיברות ושם נאמר; 1. לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.2. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה…לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם 3 . לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא 4. זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ 5. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ 6. לֹא תִרְצָח, 7. לֹא תִנְאָף; 8. לֹא תִגְנֹב, 9. לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. 10. לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;
עשרת הדברות היא מאושיות החיים ואכן עמים רבים כיבדו ומכבדים בחקיקה שלהם את עיקרי לוחות הברית, אך תמיד עולה השאלה המרתקת? האם לא ראוי להוסיף עוד דיבר אחד לאחר חלוף כל כך הרבה שנים.
אני אומר, כי אם היה ניתן להוסיף על עשרת הדברות, לטעמי, היה חובה להוסיף את הדיבר 11, שהוא; “לא תשכח ולא תסלח“, שמשמעותו היא ברורה; אסור לשכוח את השואה ואסור לסלוח לאותם אלו שהיו שותפים לשואה, ולא משנה אם המדובר בנאצים או פולנים או אחרים.
נושא הדיבר ה-11, הוא נושא מרתק והרבה דיו נשפך על רעיון זה, ועד כי נערכו אף תחרויות לבחירת הדיבר ה-11, כאילו המדובר במציאת הפלא השמיני בנוסף לשבעת פלאי עולם.
בחינת ההצעות לדיבר ה-11, מעוררת חיוך וראינו, כי הכנסייה המתודיסטית, למשל, עשתה תחרות לבחירת הדיבר ה-11 ושם הוצעו הצעות כמו הדיבר ה-11, הוא; “נא לא להפריע” ו/או “לעולם אל תמסור את סיסמתך” ויש שהיו בעלי רעיונות חברתיים, כמו; “לא תעשה עוולה בשמו של אדם עם צרכים מיוחדים” והגדיל לעשות, המשורר יהודה עמיחי, כאשר הציע בשירו “עשרת הדברות” כי הדיבר ה-11, יהיה; “לא תשתנה“.
ואין לי אלא להפנות לשירו המקסים “עשרת הדברות” של יהודה עמיחי הלקוח מתוך; “מלון הורי“, פתוח סגור פתוח;
אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף “אָנָּא” וְהוֹסִיף “בְּבַקָּשָׁה”. וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, “לא תִּשְׁתַּנֶּה”
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, “הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה”
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
שבת שלום.
Add Comment