בחפירה ארכיאולוגית ב’גן הלאומי חלוצה’ שבנגב, התגלתה, אבן בת כ-1700 שנים, שעליה כתובת ביוונית הנושאת את שם העיר חלוצה (Eλούσα | Elusa). החפירה הארכיאולוגית מתנהלת במסגרת ‘פרויקט העיר חלוצה’ שמובילה משלחת של אוניברסיטת קלן הגרמנית, בניהולו של הפרופ’ מייקל היינזלמן וצוות סטודנטים מאוניברסיטת קלן ואוניברסיטת בון, ובשיתוף פעולה עם רשות העתיקות, בהובלת דר’ טלי גיני.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו ל’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
פרופ’ לאה די-סגני מן האוניברסיטה העברית בירושלים אליה נשלחה הכתובת לפענוח, אומרת, כי; “מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו היא שייכת, היא דבר נדיר בתחום הארכאולוגיה.
השם ‘חלוצה’ או אלוסה שהייתה עיר נבטית, כ-20 קילומטרים דרומית-מערבית לעיר באר שבע, מוזכר רבות במקורות היסטוריים כמפת מידבא, הפפירוסים של ניצנה ומקורות נוספים, אולם זו, הפעם הראשונה שבה נמצא ממצא עם שם העיר חלוצה באתר עצמו.
דוברת רשות העתיקות הגב’ יולי שוורץ, מסרה לפורטל כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות של כל המדינה, כי; בנוסף נחשפו במקום כנסיה ובית מרחץ; מהכנסייה הקדומה, נחשפו גומחת התפילה הפונה למזרח (אפסיס) וחדר הסמוך לה שרוצף לוחות אבן.
מ‘בית המרחץ העירוני הגדול’ שפעל במקום, התגלו החדר חם ו-חדר ההסקה. מתחת לחדר החם, התגלתה מערכת הולכת החום התת קרקעית, שחיממה את הרצפה והקירות דרך צינורות חרס.
חלוצה, הוקמה לקראת סוף המאה ה-4 לפני הספירה, כתחנה חשובה על דרך הבשמים – הדרך שהובילה מ-פטרה אל עזה.
העיר חלוצה, המשיכה להתפתח והגיעה לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), אז חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים – ולמעשה, היא הייתה העיר היחידה במרחב הנגב בתקופה זו.
המיזם, הממומן על ידי קרן גרמניה-ישראל, החל לפני כ-5 שנים בסקר רגלי ואיסוף ממצאים, בשילוב שימוש באמצעים טכנולוגיים וצילומי לוויין, על מנת למפות את העיר וסביבתה.
ב-5 שנות המיזם, הצליחו החוקרים לשחזר את תכנית העיר, לזהות את הרחובות הראשיים (רוחבם של הרחובות הגדולים מגיע עד 8 מטרים) ורחובות נוספים וכן את סגנון בניית העיר, המשלב תכנית מערבית, כזו של רשת רחובות מצטלבים, ואלמנטים של בניית עיר מהמזרח.
הסקר, העלה, גם כי בחלוצה, ישנן לפחות 9 כנסיות ושלושה בתי יוצר לכלי חרס, ושטחה הכולל הוא כ-850 דונם. בעקבות הסקר הנרחב, החלה המשלחת הגרמנית בחפירות ממוקדות בחלקים נבחרים בעיר.
לדברי הארכאולוגית דר’ טלי גיני, השותפה לפרויקט מטעם רשות העתיקות, “ייצוא היין המשובח שייצרו בהר הנגב בתקופה הביזנטית הביא לשגשוג כלכלי שהשפיע על האזור כולו.
חלוצה הפכה גם לתחנה חשובה בדרך הצליינים הנוצרים בדרכם למנזר סנטה קתרינה שבדרום חצי האי סיני, וכך הגיעו אליה מבקרים רבים מאתרים רחוקים.
האתר הפסיק להתקיים בסוף המאה ה-7 לספירה, אולם שם המקום השתמר גם בשם הערבי שניתן לחורבות; “אל-חלס’ה“. עד לתקופה המנדטורית, נלקחו אבני המבנים באתר כחומרי בניה לבניית עזה ובאר שבע התורכיות, ולכן, כיום באתר כמעט ולא נראים מבנים על פני השטח והאתר נסתר מתחת לחולות.
