המימונה היא אחת המסורות המיוחדות והאהובות בתרבות היהודית‑מרוקאית, והיא מסמלת את סיומו של חג הפסח ואת תחילת עונת האביב, עונה של פריחה ושישוג, של ברכה, מזל טוב ושפע.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ’כאן ישראל | כאן נעים | אתר החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה‘ ב’פייסבוק’ או ב’טוויטר’.
החג נחוג במוצאי שביעי של פסח, בליל כ״ב בניסן, וממשיך גם ביום שאחריו. המסורת הקהילתית של יהודי מרוקו במרוקו, הפך בישראל לחג לאומי של ממש, המשלב מסורת, משפחתיות, הכנסת אורחים ומסר של אחדות ואהבת האדם.
שורשי החג עמוקים ומגוונים. יש המייחסים את שמו למילה הערבית מיימון – מזל וברכה, אחרים קושרים אותו לרבי מימון, אביו של הרמב״ם, שנפטר לפי המסורת ביום זה.
יש גם מי שרואים בו ביטוי לאמונה בגאולה העתידית, על פי האמירה התלמודית: “בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל”.
כך או כך, המימונה היא חג של תקווה, של אמונה בטוב ושל פתיחת דלת לשנה מבורכת.
אחד הסמלים הבולטים של החג הוא שולחן המימונה – שולחן עשיר, צבעוני ומלא מתוקים, המייצג שפע, פריון וברכה.
על השולחן ניתן למצוא דבש, תמרים, חמאה, קמח, חלב, פירות, אגוזים ומיני מתיקה מסורתיים. אך מעל כולם ניצבת המופלטה.
זו אותה פיתה דקה, רכה וחמימה, הנמרחת בחמאה ודבש ומוגשת לאורחים בליווי כוס תה עם נענע.
לצד המופלטה מופיעים גם מאכלים מסורתיים נוספים, ובהם ה’ז׳אבן‘ מעדן מרוקאי אהוב ומיוחד. הוא עשוי מחלבוני ביצה וסוכר המוקצפים בעדינות על אש קטנה עד לקבלת מרקם אוורירי.
לאחר מכן מוסיפים לו שברי אגוזים. התוצאה היא מעדן מתוק שמופיע כמעט בכל בית בשולחן המימונה.
המימונה היא הרבה יותר ממאכלים וממתקים מיוחדים. היא חג של “פתיחת דלתות” תרתי משמע.
בלילה זה נוהגים להשאיר את הבית פתוח לכל מי שרוצה להיכנס.
זוהי מסורת של הכנסת אורחים, אחווה ושכנות טובה, שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה היהודית במרוקו.
גם שכניהם המוסלמים נהגו להשתתף בחגיגות ולהביא ליהודים את מנחת הקמח הראשונה לאחר הפסח – מחווה של ידידות וכבוד הדדי.
בישראל, המימונה הפכה לאירוע רחב היקף. החל משנות השישים התקיימו חגיגות ציבוריות גדולות, וכיום פארקים ברחבי הארץ מתמלאים באוהלים, מוזיקה, ריקודים, מופלטות ומנגלים.
החג הפך לסמל של גאווה תרבותית ושל מורשת מרוקאית מפוארת, אך גם לחג של כלל החברה הישראלית – חג שמחבר בין עדות, בין שכנים ובין לבבות.
מעבר לשמחה ולצבע, המימונה נושאת מסר עמוק: אחדות, נדיבות ואמונה בטוב. היא מזכירה לנו שהחירות אינה מסתיימת ביציאה מעבדות, אלא ממשיכה ביכולת לחלוק, לשמוח ולפתוח את הלב לאחרים.
בסיום החג, הברכה המסורתית מהדהדת בכל בית; “תרבחו ותסעדו” שתצליחו ותיהנו, שתהיה שנה מלאה אור, מתיקות וברכה.
