תגלית ראשונה מסוגה בעיר ירושלים ואחת הבודדות בעולם, נחשפה ביסודות של מבנה המתוארך לתקופה הרומית, לאחר חורבן בית המקדש השני (סוף המאה ה-1′ לספירת הנוצרים מחצית ראשונה של המאה ה-2′ לספירת הנוצרים); נר ברונזה “למזל” נדיר, מעוצב, המציג ‘חצי פרצוף גְּרוֹטֶסְקִי’ בחפירות רשות העתיקות ב’גן לאומי עיר דוד’ בדרך עולי הרגל בעיר ירושלים.
הנר המיוחד, הוטמן במכוון ביסודות המבנה ושימש, לדעתם של חוקרי האתר, מנחת יסוד.
“מנחות יסוד, שרווחו בעולם העתיק, נועדו ל’מזל‘ ולהבטיח את המשך קיומו של המבנה והיושבים בו והן הוטמנו בדרך כלל מתחת לרצפות של מבנים או ביסודות” – מסבירים דר’ יובל ברוך ועמיתו ארי לוי, מנהלי החפירה מטעם ‘רשות העתיקות‘.
מדובר למעשה בחציו של נר, שנִיצֹק לתוך תבנית מפוסלת בצורת חצי פרצוף של דמות גבר מזוּקן בעל חזות גְּרוֹטֶסְקִית.
פיית הנר מעוצבת כמעיין חצי סהר והידית, המשוכה מעלה, מעוצבת בצורה של צמח ה-אקנתוס (‘קוציץ סורי‘). צמח אקנתוס בישראל, הוא אורח חריג בנוף ארצנו, ישראלי יחיד מבין כ-45 מיני קוציצים הידועים בעולם.
העיטור המופיע על גבי הנר, מזכיר מוטיב אומנותי רומי שכיח, כשל מסיכת התיאטרון.
לדברי הארכיאולוגים; “נר זה הוא ממצא ייחוּדי ביותר וככל הידוע הוא הראשון מסוגו שהתגלה בארץ ישראל.
יחודו של החפץ הנוכחי, הינו בכך שמדובר ב’חצי פרצוף גְּרוֹטֶסְקִי‘ (פרצוף מעוות לשם הַגְחָכָתוֹ) במיתולוגיה, הוא מוכר תחת השם; “שד מערות“.
החוקרים בישראל, עדיין מתלבטים לגבי משמעות הדבר.
ייתכן, כי מדובר בעניין פרקטי, של חיבור הנר אל חפץ בעל דופן שטוחה או לקיר כמעין מנורת קיר, אולם גם אין לשלול את האפשרות, כי מדובר בחפץ ששימש ב’רִיטוּאָל טקסי‘ (טקס פולחני קבוע, החוזר על עצמו) כלשהו.
מנהל החפירות בשטח מטעם רשות העתיקות, מר ארי לוי; “המבנה שביסודותיו נחשף הנר, נבנה על גבי דרך עולי הרגל משלהי ימי הבית השני.
בנייתו של מבנה מסיבי שכזה בתקופה שלאחר חורבן ירושלים היהודית, מלמדת על עוצמת ההתיישבות בגבעת עיר דוד וחשיבותה של הגבעה גם לאחר חורבן הבית.
עיר דוד היא אתר ארכיאולוגי שבו שכנה ירושלים הקדומה, החל מראשית ימיה, בתקופת הברונזה התיכונה, ועד אמצע ימי הביניים.
█ גן לאומי עיר דוד, בבדיקה מתחת למיקרוסקופ, זיהתה הדר’ סוקניק, כי מדובר בפתילה עשויה פשתן.
בשלהי התקופה העות’מאנית חוּדש היישוב במקום, וכיום האתר הוא חלק משכונת ואדי חילווה שבסילואן, או שכונת “עיר דוד“, כפי שהיא מכונה בעברית, החל משנות ה-90 של המאה ה-20.
ייתכן שחשיבות המבנה, והצורך לברך את פעילותו במזל על ידי הטמנת מנחת יסוד, נבעה מהקרבה אל בריכת השילוח, אשר שימשה גם בתקופה הרומית מקור מרכזי ויחיד של מים חיים בתוך העיר“.
לאחר שנמצא הנר, הוא נמסר לידיו האמונות של איליה רזניצקי (Ilia Reznitsky) ל“ניקוי” ולשימור ב‘מעבדת המתכת של רשות העתיקות’.
במהלך הטיפול בנר הנדיר, התגלתה תגלית מרגשת נוספת. בתוך חלל הנר, נמצאה פתילת הנר, שנשתמרה באופן נדיר.
דוברת רשות העתיקות הגב’ יולי שוורץ, הוסיפה ומסרה לפורטל ‘כאן נעים | kan-naim | אתר האינטרנט של כל המדינה‘ כי; הפתילה, שהיא כאמוּר, ממצא נדיר ביותר, נמסרה לבדיקה של הדר’ נעמה סוקניק, אוצרת ‘ממצאים אורגניים‘ ב’רשות העתיקות‘.
בבדיקה מתחת למיקרוסקופ, זיהתה הדר’ סוקניק, כי מדובר בפתילה עשויה פשתן.
בהמשך המחקר, יבקשו החוקרים לגלות האם נותרו על הפתיל שרידי שמן ומכאן ללמוד האם הנר, היה בשימוש ואם כן, באיזה שמן, השתמשו כדי להדליקו ולהאיר את סביבתו.
מטעם רשות העתיקות, הוסיף דר’ יובל ברוך, כי; “נרות ברונזה מעוטרים התגלו בכל רחבי האימפריה הרומית.
על פי רוב, נרות שכאלה, ניצבו על גבי פמוטים מסוגננים או שנתלו בשרשרת.
באוספים מוּכרים אלפי פריטים של נרות ברונזה, רבים מהם מיוצרים בדמויות מורכבות, המלמדות על החופש האומנותי שאומני המתכת הרומיים לקחו לעצמם.
בתוך כך, חצי הנר ולמעשה “חצי הפרצוף” שהתגלה בעיר דוד, הוא חפץ נדיר ביותר, שכמותו מוּכרים בודדים בלבד בעולם כולו והוא הראשון מסוגו שהתגלה ב-ירושלים“.
החפירות באתר מנוהלות על ידי רשות העתיקות הגוף האחראי על החפירות הארכאולוגיות ועל אתרי העתיקות במדינת ישראל, במימון עמותת אלעד (ראשי תיבות של “אל עיר דוד“) משרד התיירות, משרד ירושלים ומורשת והרשות לפיתוח ירושלים.