אין צורך להוסיף שאחד השיקולים שקיבעו את תאונות הדרכים בישראל הייתה העובדה שכל מיליוני השקלים שנגבו מדוחו”ת נגד נהגים עבריינים “טבעו” בקופת האוצר המושחתת ולמטרות זרות לחלוטין.
נהג ג’יפ עבר באדום וקרע משפחה שלמה מעל פני האדמה. הטור של נסים גבאי
נהג הג’יפ ישב בכלי הרכב המודרני והדאוויני כאילו “אני ואפסי עוד”. לא הייתה לו בעיה לעבור את הצומת המרומזר באדום, ואת התוצאה הנוראה אפילו הוד אידיוטוטו לא יכול היה לצפות: זוג הורים מרוטשים למוות, וילדים קטנים פצועים קשה גופנית ויותר מכך נפשית. תמה ונשלמה עוד משפחה נורמטיבית בישראל. היו לו סיבות מצוינות להרגיש כך.
בישראל, לכל מי שיש כסף, מותר לקנות ג’יפ. גם עו”ד קלגסבלד קנה ג’יפ. אני מכיר עוד כמה חבר’ה שיש להם ג’יפים. השאלה הגדולה היא: האם מותר לכל בעלי רכבי היוקרה הללו להזיז את הג’יפ מנקודה א’ לב’?!
לכאורה, התשובה היא כן. לכל מי שיש רישיון נהיגה, מותר להזיז את רכבו – ואפילו זה ג’יפ. מעשית התשובה הרבה יותר מורכבת.
יש לי שתי שאלות “קטנות” בנדון:
1. האם לכל מי שיש רישיון נהיגה – יש גם את הידע להזזת כלי הרכב באופן נכון ובטוח?!
2. האם נהיגה בג’יפ להבדיל מרכב “רגיל” מהווה גורם מסוכן יותר לנוהג ו/או סביבתו?!
התשובה לשאלה 1 היא לא, ול-2, היא כן.
למה לא?! בישראל אין מורים לנהיגה המכשירים נכון את תלמידיהם. מעבר לכך אין עליהם כל פיקוח פדגוגי ומקצועני תעבורתי – דבר המנציח את הנורמה הפסולה של: “תן לי כסף ל-28 שיעורי נהיגה – ואתה מגיע לטסט”. בנתונים אלה אין רבים העולים על הכביש עם יידע בנהיגה נכונה.
למה כן?! כי נהיגה בג’יפ מהווה סטאטוס גבוה תרתי משמע מעל פני הכביש וגובה המכוניות הסטנדרטיות האחרות. לא תמיד יש מאחורי הגה הג’יפ נהג/ת מיומנים, ורבים המקרים שילדי עשירים שאך זה עתה יצאו מביצתם – הם אלה שנוהגים ברכבים אלה.
גם אם יש לנהגי הג’יפים יידע בנהיגה – הרי שהשתן העולה להם לראש כתוצאה מהמתנה היוקרתית שנמצאת בידיהם, גורמת להם לא פעם להיות מנותקים מסביבתם. את המעבר לקרקע המציאות עוברים נהגי הג’יפים לא פעם אחרי ההתהפכות או כתוצאה מהמכה הנוראה של ההתנגשות עם הרכבים “הנחותים” שמסביבם.
אבל לא רק נהגי ג’יפים הם הגורמים לתאונות הדרכים בישראל. למעשה כל נהג ו/או כל כלי רכב יש להם את הסממנים הסובייקטיביים לגרם התאונה. יש את נהגי המשאיות שכלי הרכב שבידם אינו מתנהג לפי אותם כללי פיסיקה של הרכבים המשפחתיים. גם בין נהגי המשאיות יש את הוותיקים והמנוסים, ומנגד את הצעירים שאך לפני חודשים הוציאו רישיון “מעל 15 טון”. לאלה ניתן להוסיף את נהגי המוניות, רוכבי האופנועים, רוכבי האופניים – ואפילו את הולכי הרגל.
לאן רציתי לעבור מניתוח פשוט זה של ערבוביית הנהגים וסוגי כלי הרכב בכבישי ארצנו? לאחראים על מערך התחבורה והתעבורה בישראל.
כאן כבר מתחילים לגלוש לענייני אחריות ישירה, שילוחית, ואפילו נגיע לנבחרי הציבור על מרכיביהם הפוליטיים ודרגות האחריות שלהם ו/או משרדיהם לנושאי התחבורה בישראל.
במרכז המטרה והאחריות ניצב לו ראש הפירמידה – ראש הממשלה. כלל ידוע וברור הוא שאם ראש הממשלה אינו מעוניין שנושא מסוים יתפקד נכון ויעיל – אף אחד לא יוכל לחתור תחתיו ולנהל את הנושא באופן רציני ומקצועי. כך הוא עניין התחבורה בישראל, תאונות הדרכים, והמלחמה להפחתת הקטל בדרכים.
זכור לי שלפני שנים רבות עתרתי לבג”צ נגד ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, על שאינו עושה די להפחתת הקטל בדרכים. רבין טען בזמנו שאין למדינה כסף להשקיע די בנושא… כמובן שלא ניסו להיכנס לטיעוניי שאין צורך באגורה שחוקה למימוש הדרכים הנכונות ולפעולות מיידיות להקטנה משמעותית של כמות תאונות הדרכים…
אבל בג”צ לא זרק אותי מכל המדרגות, גם אם לא נתן לי סעד – שהייתי שמח להעבירו לכל עם ישראל. בג”צ הבין מצוין את בקשתי אבל מדיניות כובלת של יחסי ממשל ומשפט… מנעו זאת ממנו. כאזרח – הרגשתי רע עם ההימנעות מעשייה אופרטיבית.
כעת נעבור לאמת הפשוטה. כל ראש ממשלה והאג’נדה שלו. מתברר שעד שלא יעלה לראשות הפירמידה “משוגע לעניין תאונות הדרכים” – לעולם לא נתחיל להתמודד עם המכה הנוראית הזו.
אבל יש לנו בעיה חמורה מזו: האקטואליה!
הטור של נסים גבאי מהעיר נתניה
יקום הפרופסור הפסיכולוג, הסוציולוג ו/או הפילוסוף ירום הודו והגדול מכולם – ויסביר לי שראש ממשלה עם כל כך הרבה חקירות וחשדות מכל עבריו – יכול ליזום משהו סביר בעניין כלשהו לרווחת התושבים…
אפילו סופרמן לא יכול לנטרל את בעיותיו האישיות הרובצות עליו – כדי לתפקד במלוא המרץ לטובת החלשים המשוועים לעזרתו. אז ראש ממשלה בשר ודם – עם אינסוף טרדות אישיות קשות ביותר – הוא זה שיוכל להזיז אבן אחת… ולא חשוב באיזה עניין?! הדבר היחיד שהוא מסוגל להחליט עליו הוא: האם לקבל היום את העו”ד האישי לתכנון התגובה לעניין האחד מיני רבים – או לא.
ראש ממשלה כזה הנתון בצבת בעיות אישיות קשות כמו אולמרט, הוא אסון גדול למדינה יותר מסתם ראש ממשלה גרוע. כאשר אתה נוהג ומדבר בו זמנית בטלפון – אינך יודע ומבין את הדרך שלפניך. כאשר ראש ממשלה כזה “נוהג” במדינה – רק נס יוכל להשאיר אותה על כנה!
לסיום, נחזור במהירות לעניין בו התחלנו – תאונות הדרכים.
גם אם היה לנו ראש ממשלה מתפקד ואכפתי, עדיין לא היה מובטח לנו הפיתרון והדרך הנכונה להילחם בתאונות הדרכים.
אשלח לכם טלגרמה באשר למצרכים הנכונים לאפיית העוגה להבראת נושא התחבורה בישראל – לגזור ולשמור:
1. ביטול מוחלט של כל הרשויות הרבות והשונות הנוברות בנושאי התחבורה.
2. חוק המסדיר את הגוף האחד שיהיה אחראי לנושאי התחבורה בישראל: משרד התחבורה.
3. מינוי שר תחבורה מקצוען בתחום.
4. התוויית תוכנית אופרטיבית להסדרת התנועה בישראל. לשם כך יידרשו דיונים דחופים עם עשרות הגופים הקיימים בנדון בישראל.
5. הקמת סמינר מורים לתחבורה שילמדו את כל רמות החינוך בישראל: הגנים, וכל בתי הספר בישראל. שיעור התחבורה יהיה חובה לכל ילד בגן ותלמיד בי”ס, וכמובן ייכלל כמקצוע חובה בתעודות הבגרות.
6. הקמת משטרת תנועה בישראל. לצורך כך יגויסו 3,000 שוטרים חדשים אשר יוכשרו אך ורק לנושאי התחבורה. טרפוד הנושא לאורך השנים היה ממניעים זרים, שהרי גלוי וידוע הוא שהשוטרים הללו מהווים מקור הכנסה גדול הרבה יותר מעלות תפעולם. אין צורך להוסיף שאחד השיקולים שקיבעו את תאונות הדרכים בישראל הייתה העובדה שכל מיליוני השקלים שנגבו מדוחו”ת נגד נהגים עבריינים “טבעו” בקופת האוצר המושחתת ולמטרות זרות לחלוטין.
7. שדרוג בתי המשפט. נהגים אשר יעברו עבירות תנועה למרות כל מעבר הפאזה של המדינה ממחדלים לעשייה – יגיעו לשיפוט מהיר בתוך ימים… ולא כפי שהיום זה מתבצע רק לאחר כשנה… אם בכלל.
8. ביטוח. חייב יהיה להתנהל מעין “פול” של רישום עבירות תנועה של נהגים – ובהתאם למספר העבירות – כך יהיה הביטוח שהם משלמים גבוה יותר.
9. פיקוח תקינות רכבים. מעבר לפיקוח על מכוני הרישוי שלמעשה כמעט ואיננו קיים כיום, יהיה צורך בעיבוי ניידות הפיקוח בדרכים – כדי להוריד מהכביש כל רכב שאינו ראוי להימצא עליו מבחינה בטיחותית.
10. בדיקות רפואיות לנהגים. המצב כיום הוא שאין למעשה כל פיקוח על מצבם הבריאותי המשתנה (לרעה בד”כ) של הנהגים. יהיה צורך בהקמת מערך בדיקה ארצי שיוריד מהכביש נהגים בלתי כשרים לנהיגה.
11. פיקוח על נהגים בשלילה. מאחר ומשטרת התנועה תהייה גדולה מספיק כדי לאתר כל נהג וחובותיו, תידרש הכנסת לחוקק חוק שמחייב את ביהמ”ש להכניס לכלא נהגים הנוהגים ללא רישיון נהיגה או רכב – למינימום של 5 שנים.
כפי שראינו על קצה המזלג (מזלג לא קטן…) הבעיה של תאונות הדרכים משולבת עם הבעיה המרכזית של התאונות הפוליטיות של נבחרנו הלא כשירים לנהל מדינה או ציבור קטן כגדול.
על הכול חייבים לתת את הדעת, וטוב נעש
Add Comment