אין אנו רוצים לשמוע ולחוות רגעים קשים של קריסת בריאותו של אדם זה או אחר, בטח לא במותו. יחד עם זאת רצוי היה ברגעים נוחים יותר של בריאות אופטימאלית – לערוך חשבון נפש נוקב, והתוצאות שייווצרו ללא הטראומה והשכול מסביב – יכולות רק להועיל
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
התמוטטותו של ראש מפלגת “שינוי” היא למעשה האירוע הפוליטי החם ביותר שיכול לקרות במדינה בה גאוות הדמוקרטיה היא מהפה אל החוץ, והשכחה בכל עניין – היא הנושא החם האמיתי.
התבלבלתם?
מיד יובהר הכול, אבל לפני כן, הערה קטנה: אני מאחל לטומי לפיד בריאות ואריכות ימים, כי גם אם אינני מסכים עם רוב התנהלותו הפוליטית והציבורית, כמו עם מראהו שאינו מותיר ספק באשר לתאוותו לאוכל, אסור שתהיה לנו חו”ח טינה כלפי האיש כאדם, כי כולנו נתונים לחסדי מערכות גופנו לטוב או לרע, בכל רגע נתון.
בואו נודה כולנו בפה מלא: כאשר הופיעה הידיעה על התמוטטותו של לפיד, מיד התחלנו נוברים במוחנו כדי לברר מה עלול לקרות במפלגתו אם חו”ח… האם יש לו יורש?… מה עלול לקרות בנוף המפה הפוליטית?… ועוד כהנה שאלות לא רלוונטיות, לא מנומסות, לא מוסריות, אבל… מדרך הטבע – אפשריות.
השאלה שעוברת במוחי היא אחרת לגמרי: האם קרות אירוע בריאותי חמור למנהיג זה או אחר במפה הבכירה של הפוליטיקה בישראל – רק הוא העניין שמעיד על רעידת אדמה המחייב שינוי מיידי של דירוג מנהיגים, דרך והכרזות למיניהן?
מיד עולות בעיני רוחי תמונות הערב הנורא בו נרצח יצחק רבין ז”ל. האם הטראומה הלאומית הגדולה הזו, לא הייתה רעידת אדמה פוליטית שעד היום אין אנו מסוגלים לעכל ולחשב מה היה קורה אילו לא…
ראש הממשלה הנרצח יצחק רבין ז”ל. מתוך אתר ההנצחה
יקומו הציניקנים ויטענו בהינף יד: מה אתה נכנס לעניינים קשים ואנושיים כאלה, שהרי לא בידינו גורל בני האדם?
נכון, אומר להם, זו בדיוק הנקודה: מדוע רק אירועים חמורים כאלה משנים סדרי בראשית ומחשבה בלב כולנו, כאשר אירועים ונושאים חשובים ממדרגה ראשונה – ללא טראומות של אסונות אישיים, אינם זוכים אפילו למחשבה שנייה שלא לדבר על ליבון, דיון וכדומה?
יש לנו כמובן את מערכות הבחירות הכלליות לכנסת ולממשלה והמוניציפאליות. יש לנו את הממשלה, הכנסת, בתי משפט… והרבה אירועי ביניים שבהם מעורבים הפוליטיקאים.
האם הצלחנו אי פעם לשנות רוע גזירה חמורה של הממסד – ברגע קרות האירוע? בוודאי שלא.
הסיבה?
עוצמתו הבלתי מעורערת של השלטון אינה מאפשרת זאת. התירוץ לאי ההצלחה, בלשון המסנגרים: חכו לבחירות ואז תחליפו אותו/ם.
ובינתיים…
כותרות… מאמרים… הצעות אי אמון… כאשר התוצאה ידועה מראש: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. תיק תק, תיק תק… עובר הזמן… והנה הגיעו הבחירות. האם כעת נוכל לתגמל את הטובים, ולהעניש את הרעים?
תיאורטית: כן.
מעשית: לעולם לא.
למה? הייתכן? שומו שמים!
כאן מצטרפת לה השיכחה.
השיכחה, זו שלדעתי מהווה את האסון הגדול ביותר של כולנו, משמשת למעשה מנוף בלעדי להישרדותו של הפוליטיקאי הישראלי.
לפיד; בריאות ואריכות ימים
כי טווח הזיכרון של האזרח הישראלי, דווקא לעניינים שאמורים להטריד אותו באופן אישי – מתקצר בדיוק ברגעים בהם מתחילים תשדירי הבחירות בטלוויזיה.
בדיוק ברגעים שהמועמדים מתחילים לחייך בעווית מזוויעה – עד כלות. בדיוק בעת שמישהו לחש לך באוזן, כי סקר “קובע” שהמפלגה היריבה מתחזקת… ואז אין מי שיעצור “הפטריוטיות” שלך למפלגת האם שלך.
זהו בדיוק הרגע שנשים נוהגות לומר בסיטואציה אחרת על הגברים: כשהעניין קורה… השכל נמצא במקום אחר…
אז בריאות ואריכות ימים לטומי לפיד, ולכל הפוליטיקאים המותשים… כאילו למעננו.
בריאות ואריכות ימים, גם לבוחר הישראלי – אבל שיעבור גם את תקופת הבחירות ללא כל אלצהיימר רגעי.
כי בסופו של דבר אין אנו רוצים לשמוע ולחוות רגעים קשים של קריסת בריאותו של אדם זה או אחר, בטח לא במותו. יחד עם זאת רצוי היה ברגעים נוחים יותר של בריאות אופטימאלית – לערוך חשבון נפש נוקב והתוצאות שייווצרו ללא הטראומה והשכול מסביב – יכולות רק להועיל לביצוע נכון ורצוי יותר.
שנה טובה ובריאה לכולם.
Add Comment