על “ארבע אמהות” בתוכניתה של בילי מוסקונה לרנר
צפיתי בתוכניתה של בילי מוסקונה לרנר וחימה אמיתית תקפה אותי: איך היא מעזה להביא לאולפן ארבע נשים, אמהות כולן, המדברות על עזבן את מקום עבודתן או הסתגלות מקום העבודה לאמהות שלהן. כולן יפות, כולן בנות 34-40, כולן משכילות. שלוש נשים נשואות ואישה אחת שהתגרשה.
103X133_reznik_02.jpg
חשבתי על מפגש שהיה לי אתמול, באקראי, בביתה של אישה בת גילן. אישה שהיא מסורבת גט זה שנתיים וחצי, אם לארבעה ילדים, שעברה תאונת דרכים, לא מוכרת כתאונת עבודה, ולכן אינה מקבלת כספים מהביטוח הלאומי. כאשר יותר לה לחזור לעבודה, מטעמים רפואיים, ברור לה כי המעסיק יפטר אותה.
סיכוייה למצוא מקום עבודה חדש שיקבל אותה כאם לארבעה ילדים קטנים, קלוש למדי. בריאותה הנפשית מותנית בכך שתעבוד ותתפרנס בכוחות עצמה, תיפגש עם אנשים. כן, והיא סובלת מכאבים קשים כ-4 חודשים ויתכן ותישאר נכה לצמיתות.
כשנכנסתי לדירה שהו בה עוד שתי נשים: האחת חברתה של בעלת הדירה, אותה הכרתי בעבר. אישה שרק לאחרונה זכתה בגט לאחר שנתיים של התדיינות. אישה צעירה המגדלת 2 ילדים קטנים וכועסת על הגרוש הלוקח את ילדיו הפעוטים בטרקטורון ללא כסא בטיחות, הקובלת על כך כי אין חוק המחייב אב לבקר את ילדיו בקביעות, המתמודדת עם שכירות מוגנת, מקום עבודה חדש ותמרונים עם הילדים.
שלישית הסתובבה אלי כשנכנסתי לחדר ופרצה בבכי. “אני הייתי אצלך במקלט” אמרה לי ועורי הצטמרר ונמלא חידודין חידודין. היא פנתה לשתי חברותיה ואמרה להן, כי לפני שנים רבות הגיעה למקלט לנשים שניהלתי, סעדתי אותה, וחיזקתי אותה.
לבסוף קמה ועזבה את המקלט וחזרה הביתה עם בנה היחיד. ושוב חטפה מכות והשפלות וילדה שני ילדים נוספים אך במוחה תמיד זכרה את דברי: “הוא לא ישתנה, הקנאה תחריף, האלימות תגבר, בסופו של דבר תיאלצי להגיע למקלט עם עוד שני ילדים נוספים…”
כאשר הגיע הרגע שלא יכלה לשאת יותר את המצוקה, קמה וברחה לבית אימה והתגוררה שם חמש שנים עד למתן הגט המיוחל. אז, ורק אז, שכרה דירה. במהלך השנים הללו החלה לעסוק במניקור, פדיקור ולהגדלת ההכנסה היא גם עובדת במשק בית.
שלוש נשים אלו, עובדות, כי עליהן לפרנס את ילדיהן ואת עצמן. אין להן את הלוקסוס של נשים מבוססות היטב בעשירונים העליונים. אולם שפר גורלן. הן נשים שהוריהם יכלו לתמוך בהם כלכלית או בכל דרך אחרת, הן ילידות הארץ, למדו כאן, בעלות רשת תמיכה והכרת התרבות והחברה.
אולם מה בדבר אותן רבבות רבות של נשים חד הוריות, שמשפחתן חיה במצוקה כלכלית או בריאותית קשה? מה בדבר רבבות הנשים הנשואות לעבריינים, קלפנים, נרקומנים או אלכוהוליסטים? מה גורלן של נשים שבן הזוג נזרק ממקום עבודתו וגם אם עבדה, פרנסתה אינה מספקת לגדל את ילדיהם ועוד עליה לתמוך בבן הזוג הדכאוני?
אך השאלה הקשה היא כיצד מתמודדות נשים, עולות חדשות, נטולות שפה ותרבות, שאינן מכירות את החוקים בארץ, אין להן רשת תמיכה והגנה משפחתית, והן עוסקות בכל מלאכה בכדי לקיים את עצמן ואת ילדיהן?
ועוד יש אנשים המשתוממים שהן הופכות לפונדקאיות או מוכנות למכור כליה בכדי לכלכל את ילדיהן?
יש בארץ כ-120,000 משפחות חד-הוריות שבמרביתן עומדת אישה.
מי נותן את הדעת עליהן ועל ילדיהן?
אין להן את הלוקסוס של “התמכרות לאמהות” ועזיבת קריירה להגשמת האמהות. הן אינן עושות קריירה. הן מביאות לחם לביתן, ומתפללות שרק תהיה להן עבודה.
אנו כחברה, מצווים לתת להן את הכלים והפתרונות הנכונים בכדי לאפשר להן לצאת לעבודה באמצעות פעוטונים, גני ילדים במחיר עממי ומסובסד, יום חינוך ארוך וחוגים לילדים. יש ליזום פתרונות לשמרטפות, למחלות הילדים, לארבעה חודשי חופשות מייגעות ולשביתות האינסופיות.
בשל האקוטאליה שבמאמר על “ארבע אמהות” בתוכניתה של בילי מוסקונה לרנר – ששודר בשבת 10.5.03, הוא מובא כאן עתה.
* הכותבת הינה מנהלת האתר של עמותת ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים. שהוקמה בשנת 1977 ע”י קבוצת נשים פמיניסטיות, שבראשן עמדה רות רזניק, המשמשת כיום כמנכ”ל העמותה. יו”ר העמותה היא רות גלעדי. בהנהלת העמותה גברים ונשים הפועלים בתחומים שונים.
לאתר ל.א – לחימה באלימות נגד נשים
Add Comment