מאחר ומדי פעם מכנים אותי נאיבי, קשה להבין איך נאיביות כותבת כל כך הרבה אמת כואבת, שגם אם יש נסיון לדו שיח עם אלה המצפצפים עלינו, הפסימיות חוגגת, ומה שנשאר הוא לנסות להתעלות בכוחות משותפים
Nissim_Gabbay_180_05.jpg
שלום לכולם,
שימעו נא חכי”ם. נכון שהמיתון נגמר, שכבר יש מקומות עבודה למעוניינים, אין אוברדראפט, יש גישה לנכים במקומות ציבוריים, אף בריא לא חונה במקום חנייה עם תמרור לנכים, משכורות הבכירים ירדו לרמת הפועלים, החכי”ם הפסיקו לדאוג לעצמם, השרים כולם ממאנים לנסוע לחו”ל על חשבוננו, נעמי בלומנטל, עומדת לדין על קניית קולות בכסף – דבר חריג מאוד במקומותינו, שני חכי”ם נוספים לא כל כך חזקים עם חבריהם – עומדים לדין על הצבעה חאפרית לא להם, נגמרו החברויות במזנון הכנסת – וכולם נרתמים לפעולות מיידיות למען הציבור הממתין למשב רוח רענן מן הכנסת, ואפשר לומר שגם ההסתדרות הבינה שלא חייבים מגה שביתה – כדי להרוס רק ע”י עיצומים, באיטיות, מדינה הרוסה בלאו הכי.
knesset_t180_01.jpg
אני נזכר, בכל המאמרים שכתבתי כאן, על הכלבים (אנחנו) הנובחים והשיירה (הם) עוברת, על מבול כעסים שהוטח על חכי”ם ש”לא הבינו למה”, על תגובות חכי”ם רק למען הפרוטוקול, על עולם כמנהו נוהג, ועל יאוש הניבט מעל דפי העיתונים היומיים.
נדמה, כי ישנן בישראל, שתי מדינות לשני עמים, אבל הכוונה לא להסכם ז’נבה עם הפלשתינאים.
אין דבר בוהק יותר מאפלולית המצב בו שכבה מסויימת במדינה שולטת תרתי משמע ללא מצרים, אם בהון ו/או בשלטון, כאשר החלק הארי יושב מכווץ בפינתו הדלה, מיואש ומקווה למעט טוב.
מאחר ומדי פעם מכנים אותי נאיבי, קשה להבין איך נאיביות כותבת כל כך הרבה אמת כואבת, שגם אם יש נסיון לדו שיח עם אלה המצפצפים עלינו, הפסימיות חוגגת, ומה שנשאר הוא לנסות להתעלות בכוחות משותפים כדי שאולי נצליח במשהו לשפר את רמת חיינו.
יום טוב ועבודה (למי שיש) נעימה.
Add Comment