ההתערבות הרגולטורית הממוקדת ב”מגזר הפיננסי” הצליחה לחרוג מגבולות החוק היבשים, ויצרה נקודת ייחוס (“עוגן”) נורמטיבית חדשה בשוק הישראלי.
■ רוצים עוד עדכונים? הצטרפו אל ‘כאן ישראל‘ החדשות המקומיות הוותיק של כל המדינה ב’פייסבוק’ או ב’X’.
נורמה זו, שינתה את תפיסת “השכר הראוי” בקרב דירקטוריונים ובעלי מניות גם בחֲבָרוֹת החופשיות ממגבלות, והוכיחה, כי שוק העבודה למנהלים בכירים בישראל הוא אחיד, תחרותי ומושפע ישירות מתקרות שכר גם כשהן חלות על מיעוט מהחברות.
█ אפקט הדומינו של רגולציית השכר
בעקבות המשבר הפיננסי העולמי של 2007–2008, ספגו בכירי המערכת הפיננסית ביקורת ציבורית נוקבת על חבילות התגמול המנופחות שקיבלו.
התגובה הישראלית הבולטת לכך, הגיעה בשנת 2016, עם חקיקת חוק ייחודי שהגביל את שכר הבכירים בחברות הפיננסיות לעד פי 35 משכרו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בארגון.
עד כה, נהוג היה לבחון את השפעת החוק רק על הגופים שעליהם הוא חל ישירות.
כעת, מחקר פורץ דרך של ד”ר מיטל גראם רוזן מחטיבת המחקר בבנק ישראל, בוחן לראשונה את גלי ההדף שיצר החוק גם על חֲבָרוֹת שאינן כפופות לו כלל.
המחקר, שמתבסס על מאגר נתונים מקיף שנאסף ידנית לתקופה שבין 2013 ל-2019, מגלה תמונה מפתיעה; החוק יצר אפקט עיגון משמעותי ברמת הסף (שנקבעה במחקר על 2.5 מיליון שקלים).
מנהלים בכירים בחברות שלא חלו עליהן מגבלות החוק, אך נהנו קודם לכן, משכר הגבוה מרמת הסף, חוו ירידה ניכרת בתגמולם לאחר כניסת החוק לתוקף.
מנגד, מנהלים באותן חברות ששכרם היה נמוך מרמת הסף, המשיכו לראות עלייה בשכרם באותן שנים.
█ שוק אחד, תקרת זכוכית אחת
נתוני המחקר,של ד”ר רוזן, מדגישים את עוצמתן של החברות הפיננסיות בקביעת נורמות שכר. למרות שחברות אלו, מהוות כ-6% בלבד מכלל החברות הציבוריות בישראל, הן מחזיקות ביותר מ-20% מהשווי הכולל של החברות הנסחרות בבורסה.
כוחן הכלכלי, הפך את המגבלה שהוטלה עליהן לסטנדרט חדש שהקרין על המשק כולו.
הניתוח, חושף בנוסף נתון מרתק על ניידות בשדרת הניהול הישראלית; כ-26% מהמנהלים הבכירים בחברות הפיננסיות שחלו עליהן ההגבלות, עברו בין השנים; 1995 ל-2018 בין חברות מוגבלות לכאלו שאינן מוגבלות, או אף כיהנו בשני סוגי החברות במקביל.
תנועה זו, ממחישה את קיומו של שוק כישרונות מנהלים (“Market for CEO Talent“) משותף ואחיד בישראל.
יתרה מזאת, בענפים בהם מעברי המנהלים בין החברות הפיננסיות לשאר המשק, היו תדירים יותר, קצב ירידת השכר לאחר כניסת החוק, היה משמעותי וחד אף יותר.
כוחות השוק של היצע וביקוש, כך מתברר, “ייבאו” את מגבלות השכר גם למקומות אליהם המחוקק לא התכוון להגיע מלכתחילה.
◄אל; המחקר המלא לחץ כאן.
