הטוטו, כבר מזמן לא בחלק מהמשחק, לכן, כדאי למועצת ההימורים בראשות גדעון בריקמן לשנות גישה ולהתחרות באופן מעשי בכל מה שאתרי האינטרנט מציעים ואין לי ספק שהם מסוגלים לכך. בינתיים, מי שמפסיד מכך הוא הספורט הישראלי
גדעון קישוֹט. הטור האישי של הפרשן שי מלר
המלחמה של מועצת ההימורים בספורט בראשותו של גדעון בריקמן באתרי האינטרנט של הימורי הספורט השונים מזכירה את מלחמתו של דון קישוט בתחנות הרוח, בעיקר שאשר המשטרה לא ממש מסייעת ואף החוק עצמו פוגעים במועצת ההימורים. הטוטו, כבר מזמן לא בחלק מהמשחק, בניגוד למה שהוא מצהיר על עצמו ומדובר המלחמה מטופשת כאשר עדיף למועצת ההימורים להצטרף לתחרות מאשר להילחם בה. ההפסד הוא כולו של הספורט הישראלי.
בעיה ראשונה של משחקי הטוטו היא שחל עליהם ניכוי של מס הכנסה בסכום של מעל 50,000 שקל להימור. הדבר הזה לא קורה בהימורים באינטרנט. מדינת ישראל, שגתה בכך כשהחליטה למסות את משחקי הטוטו. כעת במקום שהכסף ילך לכיסם של הזוכים, יותר מהמרים מעדיפים להעביר את הכספים לחברות בחו”ל שמנהלות את אתרי האינטרנט וכך הולך הכסף פחות לספורט בישראל.
משמעות הדבר, במקום שמס ההכנסה, יגרום לכך שיותר כסף יוזרם לספורט הוא עושה בדיוק את הדבר ההפוך.
דבר נוסף, מועצת ההימורים טוענת שההימורים באינטרנט אינם חוקיים.דבר זה ממש לא ממש מדויק. מה שאינו חוקי זה אי דיווח על למס הכנסה על זכיות בפרסים מעל 50 אלף שקלים. כלומר; עוד לא יצא חוק מבית המחוקקים שאוסר עלי להתקשר לקרובים מחו”ל אשר יהמרו מכספי על הימורים בלאס וגאס.
אותו דבר באופן חוקי אפשר לדעתי להמר באינטרנט משום שהעסקה נעשתה בחו”ל וגם הפעלת ההימור נעשתה בחו”ל. כל עוד שסך הרווחים עבור הימור אינו מעל 50 אלף שקלים.
לצורך הבהרת העניין, להלן ציטוטים מתוך מאמרו של גל מור מאתר Ynet בעניין, זה; “לטענת חברות ההימורים, הן מנצלות פירצה בחוק הישראלי. לשיטתן, על אף שחוק העונשין אוסר לערוך הימורים ולהשתתף בהם בשטח ישראל, עסקי הימורים שפועלים מחוץ לגבולות המדינה עדיין יכולים להציע את מרכולתם לישראלים”.
עמדת משרד המשפטים, שנמסרה ל-Ynet בעבר, היא כי; “הימורים באינטרנט הם משחקים אסורים כהגדרתם בסעיף 224 לחוק העונשין ועל-פי החוק ארגון ועריכת משחקים אלה, פרסומם והשתתפות בהם מהוות עבירות פליליות, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.
משרד המשפטים, סבור, כי המצב המשפטי הקיים מאפשר אכיפת החוק בנושא הימורים גם לגבי הימורים באינטרנט, ואכיפה זו מסורה למשטרת ישראל”.
הבעיה הגדולה של משרד המשפטים ושל מועצת ההימורים היא החוק עצמו שחוקק ב-1977 שבו נאמר בסעיף 224; המוגדר “מקום משחקים אסורים” – חדרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסוימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת.
ובסעיף 233 גם נאמר; “הנמצא במקום משחקים אסורים, והיה לקצין משטרה יסוד להניח שמשחקים בו משחקים אסורים אותה שעה, רואים אותו כאילו הוא משחק בו משחק אסור, כל עוד לא הוכיח שנמצא במקום למטרה אחרת בלבד”.
הטור האישי של הפרשן שי מלר
כלומר, החוק מדבר כמובן על מקום פיזי שאינו וירטואלי כאשר בשנת 1977 עדיין המחוקק לא ראה בחזונו את תופעת האינטרנט חודרת ומשתלטת על חיינו.
מכיוון שאיני עורך הדין, אצטט בנוסף קטעים נבחרים ממאמרו של עורך דין אביב איילון בענין; “נראה, כי בישראל המודעות להימורים המתבצעים באמצעות האינטרנט היא נמוכה מבחינת החוק.
דוגמא, לכך היא פסק דינו של השופט דוד מועלם, בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן. מדובר בעתירה לביטול צו סגירה מנהלי לעסק מסוג “אינטרנט קפה”, אשר נפתח במתחם הבורסה בעיר רמת גן. העירייה החליטה לסגור את העסק, שכן רוב השימוש הנעשה במקום ברשת האינטרנט הוא לצורכי הימורים.
השופט מועלם, ביטל את צו הסגירה בקובעו, כי מחשבים אינם מכונות משחק חשמליות וכי סגירת מקומות המאפשרים שימוש באינטרנט תפגע באוכלוסיות החלשות, להן אין גישה לרשת האינטרנט.
השופט, ציין אמנם, כי אם אכן יהפכו בעלי העסק את המקום לבית הימורים, יוכלו הרשויות לפעול נגדם, אולם למעשה בכך הכשיר השופט את בתי עסק המאפשרים ללקוחותיהם להמר באמצעות האינטרנט.
פסק דינו של השופט מועלם עורר ביקורות שגרסו, כי הכשרת מקומות המציעים גישה לאינטרנט אינה ראויה, בשל אופי השימוש באינטרנט הנעשה בהם. נטען, כי לא מדובר באוכלוסייה מקופחת העושה שימוש ברשת לצורכי אקדמיה ולשם פיתוח הסטארט אפ הבא, אלא במהמרים כפייתיים שממיטים אסונות על משפחותיהם”.
כלומר, גם הימצאות במקום פיזי שיש בו הימורים באינטרנט ככל הנראה, מותר לפי שופט בבית משפט בישראל.
המשטרה לא יכולה לעשות דבר על מנת למצוא גם את הזוכים וזאת משום שההעברות הכספיות והתקבולים יכולים להיעשות בהעברות בנקאיות חסויות פשוטות במזומן או בצ’קים בנקאיים ואף ממשלתיים של אותם מדינות עלומות שמהם מנהלים את אתרי ההימורים ולאו דווקא בכרטיסי אשראי שאולי יסגיר את חברת ההימורים, כאשר גם בכרטיסי אשראי ההעברה יכולה להיעשות לחברת מתווכת שמוכרת לרוב מוצרים או שירותים שאינם קשורים להימורים.
עו”ד חיים ויסמונסקי, הוציא ספר שלם באותו עניין, כאשר הוא קבע בו; “שמלבד סעיפים 224 – 235 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977, “אין כל התייחסות להימורים וירטואליים לא בחקיקה ולא בפסיקה”.
יתרה מזו, המציאות היא שהפרסום של אתרי האינטרנט הוא חופשי לעיני כל. הוא נעשה על ידי בכדורגל הישראלי במגרשי הכדורגל עצמם ובטלוויזיה. כולם, בוודאי, זוכרים טוב מאוד שאתר אינטרנט מסוים קיבל על עצמו את מימון שידור משחקה של מכבי חיפה בליברפול בשעת מלחמת לבנון השניה והעביר אותו במתנה לערוץ 10 שאזכר את אותו אתר חזור ושנה.
אותו אתר אינטרנט נתן חסות גדולה, כולל פרסומת על חולצות השחקנים, למשחק הכוכבים לילדי גדולים מהחיים שנערך לא מזמן. אין ספק שמועצת ההימורים קיבלה כאן מכה קשה ביותר.
בעיה נוספת של מועצת ההימורים היא שבניגוד לאתרי האינטרנט ב”ווינר” אין אפשרות להמר על משחק אחד בודד בליגת העל בצורה של קבוצה מנצחת או תיקו. ב”ווינר” יש חובה להמר על שלושה משחקים לפחות. ב”ספורטוטו”, טוענים שאם יתאפשר להמר על משחק אחד, אזי יהיה ניסיון לשחד קבוצות למכור משחקים. הגיוני?
טענה זו, בעיני, משוללת כל יסוד זאת משום שהשוחד יכול להיעשות רק ע”י גורמים עבריינים שגם כך אין להם כוח כאשר גופים רציניים יותר כמו הטוטו ואתרי האינטרנט מנהלים את אותם הימורים כאשר זאת הייתה גם המטרה הראשונית למשחקי ה”ווינר”.
כאשר משחקים על משחק אחד, הסיכוי לקבלת הכסף חזרה גדול יותר מאשר לשחק על טוטו 16, כמובן ולכן כאשר אתרי האינטרנט מאפשרים זאת וגם אם הטוטו יאפשר אזי הציבור שיהמר בהימורים הבלתי חוקיים יפחת בצורה משמעותית.
הבעיה הנוספת היא שערי הזכייה הנמוכים למשחק שמציע ה”ווינר” לזוכים; בספורטוטו נוהגים לעשות השוואה עם אתרי האינטרנט השונים ולרוב שערי הזכייה למשחק נמוכים במקצת משערי הזכייה שהאינטרנט מציע. שערי הווינר של ליגת העל נקבעים בימי חמישי לאחר שכל אתרי האינטרנט קבעו כבר את שערי הזכייה למשחק.
במועצת ההימורים חושבים בצורה לגמרי לא תחרותית ו”מענישים” למעשה את ממלאי ה”ווינר” בכך שלא הימרו באינטרנט. צפו בקישור לאתר הבא ותיווכחו בדוגמאות של השש<
Add Comment