ספרים | סופרים | משוררים

סיפור על אהבה וחושך / עמוס עוז

0
0

הביטוי “העניקה לו מחסדיה” נראה לי נכון וקולע יותר מביטויים אחרים. חסדי נשים מעוררים בי, מלבד תשוקה והתפעלות, גם גל של הכרת טובה ילדותית עם רצון להשתחוות לה: קטונתי מהיות ראוי לכל הנפלאות האלה.
סיפור על אהבה וחושך / עמוס עוז
430_amos_oz_01.jpg

המשך הסיפור מעמוד קודם

לבסוף, ממש על הסף, הפסקתי ובלי לסלק את אצבעותיי מן האפרסק ואת כף ידי מן הגבעה פקחתי את עיני וראיתי שאורנה נכנסה בלי שהרגשתי בה והיא עומדת יחפה ומביטה בי מקצה המחצלת, רוב משקל – גופה נוטה אל רגלה השמאלית ומפני כן היה מותנה הימני מוגבה קצת וידה האחת נחה לה על המותן הזה ובידה האחרת ליטפה קלות את כתפה מתחת לשערותיה הפתוחות.

כך עמדה והסתכלה בי וחיוכה החמים הפרחחי נפרש על שפתיה ועיניה הירוקות צחקו אלי כאומרות, אני יודעת, אני יודעת שאתה בטח היית נורא רוצה עכשיו למות על המקום, ויודעת שאתה היית פחות מבוהל לו עמד כאן עכשיו במקומי רוצח שמכוון אליך תת-מקלע, ויודעת שבגללי אתה אומלל עכשיו עד קרקעית האומללות, אבל למה להיות אומלל? תסתכל עלי, הלוא אני ממש לא נבהלת ממה שראיתי כשנכנסתי לחדר ואתה, די כבר להיות אומלל.

מרוב אימה וייאוש עצמתי עיניים והעמדתי פני ישן, שאולי כך אורנה תאמין לי שכלום לא היה, ואם היה הרי רק מתוך חלום ואם מתוך חלום הרי יוצא שאני אומנם אשם ומתועב, אך הרבה פחות מתועב מאשר לו עשיתי את זה בהקיץ. אורנה אמרה” אני הפרעתי לך. ולא צחקה כשאמרה זאת כי אם הוסיפה ואמרה סליחה, אני מצטערת, ופתאום, ובמין עליצות, החוותה במותניה תנועת מחול מסובכת ואמרה שלא, שבעצם היא לא ממש מצטערת, דווקא נעים היה לה להביט בי, כי הפנים שלי ברגעים ההם נראו כמו בכאב ובהארה גם יחד. ויותר לא אמרה כלום, כי אם החלה להתיר את כפתוריה, מן הכפתור העליון ועד המותניים, ועמדה מולי שאביט בה ואמשיך. אבל איך יכולתי.

עצמתי בכוח עיניים ואחר – כך מצמצתי ואחר-כך הצצתי בה וחיוכה השמח הפציר בי לא לפחד, מה יש, והחזה שלה, החזק, גם הוא כמו הפציר בי, ואחר-כך ירדה על ברכיה על המחצלת לימיני ולקחה והרחיקה את כף ידי מגבעת מכנסי והניחה במקומה את כף ידה ואחר-כך פתחה והתירה ושיחררה ושובל של ניצוצות חדים כמו גשם סמיך של מטאוריטים חלף לכל אורך גופי ושוב עצמתי עיניים, אבל לא לפני שראיתי שהיא מפשילה וגוהרת ואחר-כך באה עלי ורכנה ולקחה והדריכה את שתי ידי, כאן וכאן, ושפתיה נגעו לי במצחי ונגעו לי בעיני העצומות ואחר-כך לקחה בידה והשקיעה אותי את כולי ובן-רגע התגלגלו לי בעומק הגוף כמה רעמים רכים ותיכף אחריהם בא ברק פולח ובגלל הקירות הדקים היה על אורנה לחסום בחוזקה את פי וכשחשבה שדי והגביהה את אצבעותיה כדי לתת לי לנשום שוב הייתה מוכרחה למהר ולחתום בכוח את שפתי כי לא היה די לי עדיין. ועוד אחר-כך הצטחקה וליטפה כמו לילד ושוב נשקה לי על מצחי ועטפה את ראשי בשערותיה ואני בדמעות בעיני התחלתי להחזיר לה נשיקות תודה מבוישות על פניה על שערותיה ועל גב כף ידה ורציתי לדבר משהו אבל היא לא נתנה ושוב כיסתה בידה את פי עד שוויתרתי על הדיבור.

כעבור שעה-שעתיים העירה אותי וגופי ביקש ממנה עוד ואני נמלאתי בושה וחרפה, אבל היא לא חסכה כי אם לחשה לי כמו מחייכת בוא קח, ולחשה תראו איזה פרא קטן, ורגליה היו שזופות בחום-זהוב ועל ירכיה הייתה לה פלומת זהב דקיקה שכמעט לא רואים, ואחרי ששוב החניקה בכפה את מזרקת-הצעקות שלי היא הקימה אותי ועזרה לי לרכוס את בגדי ומזגה לי מים קרים מכד-החרס שלה המחופה בפיסת מלמלה לבנה, וליטפה את ראשי ואימצה אל חזה ונשקה לי עוד אחת אחרונה דווקא על קצה אפי ושלחה אותי אל קרירות הדממה הסמיכה של שלוש לפנות בוקר בליל סתיו.

אבל כשבאתי אליה למחרת לבקש ממנה סליחה, או לפלל להישנות הנס, אמרה: תראו, הוא חיוור לי כמו גיר מה קרה לך בוא תשתה כוס מים. והושיבה אותי בכיסא ואמרה בערך כך, תראה, שום אסון לא קרה אבל מעכשיו אני רוצה שהכול יהיה כמו שהיה עד לפני אתמול, בסדר? קשה היה לי לקיים את רצונה, וודאי אף אורנה הרגישה בזה, וכך האפירו ערבי קריאת השירה שלנו לצלילי שוברט וגריג ובראהמס מעל הפטפון, וכעבור עוד פעם או פעמיים נפסקו, ורק חיוכה היה נח על פני מרחוק כשחלפנו זה על פני זו, והיה זה חיוך שופע עליצות גאווה וחיבה: לא כנדבנית המאירה פניה אל המוטב שלה כי אם כמו ציירת המביטה בציור שציירה, ואף שבינתיים כבר פנתה לציורים אחרים עדיין היא מרוצה ממעשה ידיה ועדיין היא גאה להיזכר ושמחה לשוב לראותו מרחוק. ומאז טוב לי בין נשים.

כמו לסבא שלי אלכסנדר. ואף כי ברבות השנים למדתי לדעת קצת ולעיתים הייתה גם כווייה, הרי עדיין – כמו בערב ההוא בחדרה של אורנה – עדיין נדמה לי תמיד שבידי אישה מצויים כל מפתחות החמדה. הביטוי “העניקה לו מחסדיה” נראה לי נכון וקולע יותר מביטויים אחרים. חסדי נשים מעוררים בי, מלבד תשוקה והתפעלות, גם גל של הכרת טובה ילדותית עם רצון להשתחוות לה: קטונתי מהיות ראוי לכל הנפלאות האלה.

הלוא גם על אגל יחיד הייתי מודה לך בתימהון ובפליאת-לב, ומה גם על הים ומלואו. ותמיד כעני בפתח: הלוא אישה תמיד היא גדולה ורחבה ממני ורק בידה הבחירה, להרעיף או לא להרעיף. ואולי גם קנאה עמומה במיניות האישה, שהיא עשירה עדינה ומורכבת הרבה יותר, כיתרון הכינור על התוף. או מתוך איזה הד-זיכרון ראשוני של התחלת ימי חיי: שד לעומת סכין.

הלוא מיד כשבאתי לעולם ציפתה לי בפתח אישה שאני זה עתה גרמתי לה כאב חזק, והיא גמלה לי חסד-רוך, טובה תחת רעה, והגישה לי שד. המין הגברי, לעומת זאת, ארב לי ממש בכניסה עם סכין-המוהל בידו. אורנה הייתה אישה כבת שלושים וחמש, יותר מאשר כפליים משנותיי בלילה ההוא. וכמו מפזרת נהר שלם של ארגוון וכרמיל ותכלת ושלל פנינים לפני חזיר קטן שלא ידע מה יעשה בהם ורק חטף ובלע בלי ללעוס וכמעט שנחנק מרוב שפע.

כעבור כמה חודשים עזבה את עבודתה בקיבוץ. לא ידעתי לאן הלכה. כעבור שנים נודע לי שהתגרשה ונישאה מחדש, ובמשך זמן מה היה לה טור קבוע באחד משבועוני הנשים. והנה לפני כשנתיים, באמריקה, לאחר הרצאה ולפני מסיבת קבלת-פנים, מתוך מעגל צפוף של שואלים ומתווכחים זרחה אלי אורנה פתאום, ירוקת-עיניים, נוהרת ורק במעט מבוגרת משהייתה בימי נעורי, בשמלת כפתורים בהירה, עיניה אורו אלי בחיוכה היודע-כל-סוד, חיוך-הפיתוי-הניחום-והחמלה שלה, חיוך הלילה ההוא, ואני כהלום-קסם חתכתי באמצע המשפט, פילסתי לי דרך אליה, הדפתי את העומדים בדרכי, דחפתי הצידה גם את הזקנה הבוהה שאורנה גלגלה לפניה בכיסא גלגלים, ותפסתי וחיבקתי אותה ואמרתי פעמיים את שמה ואף נשקתי לה בחום על שפתיה. היא ניתקה ממני בתנועה רכה, ובלי לחדול מלהרעיף עלי את חיוך חסדיה שגרם לי להאדים פנים כמו נער, הצביעה על כיסא הגלגלים ואמרה באנגלית: זאת אורנה. אני רק הבת.

לצערי, אמא שלי כבר לא מדברת. וכבר גם לא כל כך מכירה.

הפרק מוגש באדיבות אתר בקבוק – המעוניינים ברכישת הספר לחצו כאן.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן