כאשר הפוליטיקאים מצאו כי הגשם היחיד שיכול לרדת עלינו, כמעט תמיד… הוא יריקתם עלינו ה… עמך, שמוזמנים פעם בכמעט 4 שנים לשלשל פתק עלוב כדי להעלות אותן דמויות חסרות צלם תרבות – למרום מעמדם הכול יכול – ואינן עושות מאומה.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
אני מודה שכמו רבים אחרים שאני מכיר וכאלה שלא… דברים מסוימים שאנחנו רוצים שייצאו או ייראו טוב – הפוך על הפוך מתקבלים ע”י הצד השני כהכרזת מלחמה. ככה גם הדברים הבאים שאתם עומדים לקרוא. הכותרת עצמה, כבר אינה מבשרת טוב. מי שעוקב אחרי המאמרים שלי לאורך השנים, בכלל אינו מבין מהיכן כל הרוע וההתעללות הזו שלי בעצמי (זה עוד מילא…) אבל באחרים?
אבל לא אני הוא זה שינסה בכוח ל”צבוע את השלכת בירוק”.
ירצה מי שירצה – יקרא, וינסה להתעמת עם הדברים, ועם… עצמו. מי שיהיה במצב רוח קליל וחפיפניקי יותר, ירפרף, ילגלג, ויעבור הלאה כאילו וסתם היה זה עוד קשקוש.
אני, כצבר שאינו יכול בלי המדינה הזו, כאחד שהיה בחו”ל אולי פעם אחת (יותר מדיי…), הדומע ורועד עם שירת התקווה… אינו יכול להרפות לרגע מניסיון ניתוח המצב העגום אליו נקלענו בשנים האחרונות. כשאני אומר מצב עגום, אני מתכוון לכל דבר לא תקין שיעלה מי שיעלה…
ביטחון אישי. יש משטרה כשצריך? ביטחון המדינה. פיגועים באוטובוסים ובתי קפה… יציאה מעזה… והמשך קסאמים כאילו אנחנו אוויר. כיצד מגדלים ילדים במדינה כזו? הם גדלים לבד… נשאר כוח גם לחנך אותם? על בסיס מה?
עלה ירוק?!…
פרנסה. כן… האבטלה יורדת… רק המינוס עולה… גם כאב הראש… המיגרנה. שחיתות? לאן שלא תיפנה. ממשלתית… של חכי”ם… של חברות בע”מ… חברות לא בע”מ… וכמעט כל אחד בעם. אז קטלתי את שרון. נו… אז בא אולמרט! מה רציתם שיבוא?
המשיח?!
תיכף תבינו למה העליתי מן האוב את שרון. האם בחייו היה באמת “בסדר”?… האם תדמיתו העולה ומצטיירת כעת כאילו היה אחד מגדולי האומה… שעצם המצב החריג בו הוא שוכב כאחד האדם בחדר טיפול נמרץ… מנותק ולא מנותק ממכשירים ומאיתנו… נשכח או שלא… מנתק לחלוטין כל זיכרון אמיתי מדמותו רבת התלמים העמוקים ושנויי המחלוקת של האיש?!
לא תכננתי קטילתי זו שתהייה כה קטלנית… (הומור שחור…) אבל כך יצא. השאלה הגדולה אליה “נתקבצתי” מיוזמתי הנוכחית להעלות דברים על הכתב, היא:
האומנם?
האם באמת סוגדים אנו לאריאל שרון, כאילו ואיבדנו מנהיג ענק שחסרונו מטיל על כולנו צל שחור שלא ברור אם יחלוף? זוכרים את יצחק רבין? בכוונת “זדון” אני מעלה את שמו של האיש הענק ההוא, שהלך כך סתם… מכדורים של מרצח יהודי שפל…
האם שמו של יצחק רבין, יכול לעמוד היום מול זה של אריאל שרון? בואו נשווה לשם הדיון הפילוסופי – עובדות “לא כל כך חשובות” כאן במחוזותינו. אני מתכוון להשוות בין האישים, ובכלל לא מתכוון להאדיר שמו של האחד על האחר.
באמצעותם אני רוצה להלקות בעצמנו, על כי הגענו לאן שהגענו. יצחק רבין היה הצבר האולטימטיבי של מדינת ישראל. האיש עם הבלורית, עם הנשק, עם המנהיגות, ועם… עלה הזית שחתם הסכמי שלום עם אויבים מגעילים ומגואלי דם על הידיים.
קיטונות של רפש נשפכו על יצחק רבין. לא סולחים לו עד היום שהעז לחפש את השלום בהסכמי אוסלו שנוצרו בכפור הצפוני. רק הגיע “הסכם הקרח הזה” לארץ, ומיד הפשיר, נזל, וחלחל לאדמה בקבורת עם כועס.
אפילו רוצח יהודי נתעב – צמח לו מבין עלי ההסכם הכול כך שנוי במחלוקת. אבל אחרי שנים… קם לו איש הימין אריאל שרון, אבי ההתנחלויות ובולדוזר ערימות החול, השיל גלימת מפלגתו – והרים את דגל החזרת השטחים, והחזרת מלחמת האחים לסדר היום. גם זה היה בזבנג וגמרנו.
כמו “אוסלו”… כך “גוש קטיף”… אבל שימו להבדלים, כאשר המטרה הסופית לכאורה משותפת. כאן, כהרגלה של ההיסטוריה המתעתעת… הפך האיש אריאל שרון, לגיבור לאומי, למנוף הקמתה של מפלגה שכל אחד יכול להיות בה ח”כ, ואפילו להוות אידיאל החיקוי והשאיפה של כמעט כל אחד להיות מנהיג נערץ ומוערך לעולמי עד.
האם יצחק רבין, חתר לכיוון שונה? לא באתי להלל את האיש היקר יצחק. באתי לשאול את העם “החכם” הזה… מהיכן הוא שואב את כל “תעצומות חכמתו”… שצר לי… וצר מוחי להבין בינתו…
האם כל הסיפור העצוב הזה שהתחיל במלחמות ישראל בניצוחו של בן-גוריון… וההמשך הונהג בידי יצחק רבין, במקבילה היסטורית מטורפת עם שותפותו הצבאית ההרואית של אריאל שרון… והנה אנה הדברים הגיעו?
מה שתמיד ייחד את עם ישראל בתקומתו… לטוב או לרע – מה שבטוח, עובדתית… הייתה דרך היריבות הפוליטית הקוטבית של רבין, כשמאלן ושרון, כאיש ימין… והנה אחד נרצח ונשכח – והשני שוכב כאבן שאין לה הופכין, אבל נחשב כאיש השלום האולטימטיבי.
מילה טובה לעם שהביא על עצמו מחשבות ותוצאות כאלה – אין לי.
מילה טובה אין לי, אבל גם זבת חלב ודבש לא נוטף משום צד – מאלה אותם תיארתי כאן.
אין כאן בכי על כבוד אבוד, שרבין, לא מקבל, אפילו עתה. אין כאן גם סלידה מהכבוד שלו זוכה שרון, למרות שכל כולו היה בימיו האחרונים לפני מחלתו הקשה… ממש יצחק.
יש כאן תימהון בלשון המעטה על עם שאינו יודע, אינו רוצה, ואולי אינו יכול – לקבל החלטות ולאורן לפעול. אין לי מילה טובה על כל ה”סיטואיישן” הזה.
כי את ה”אין לי”… אנחנו לא רק חווים בהשלכות הפוליטיות ההרסניות שכל הפילוסופיה הזו מנפקת לנו – אלא נפגעים במציאות היומיומית ובכל שלב ופרק במהלך חיינו השגרתיים.
כי עיוות זה לא יכול למחוק את עצמו – כאשר הפוליטיקאים מצאו כי הגשם היחיד שיכול לרדת עלינו, כמעט תמיד… הוא יריקתם עלינו ה… עמך, שמוזמנים פעם בכמעט 4 שנים לשלשל פתק עלוב כדי להעלות אותן דמויות חסרות צלם תרבות – למרום מעמדם הכול יכול – ואינן עושות מאומה.
לא המראה היא העקומה. בבואתנו היא המשתקפת ממנו – ותשאלו את המכשפה שבסיפור שלגייה… מה האמת.
__________
גילוי נאות; הכותב היה חבר ועידת מפלגת “העבודה”, חבר רשום כיום במפלגת “העבודה” – ועומד לבחור בבחירות לכנסת ה-17 ב”ליכוד” ובבנימין נתניהו לראשות הממשלה.
Add Comment