אדיר בנימיני

הבחירות הפנימיות בשינוי – “האפטר-שוק”

0
0

רגשות ה”אנטי פורז” ו”אנטי טומי” היו חזקות יותר מכל שיקול רציונאלי. הייתה אווירה של לינץ פומבי באוויר. פשוט לא עניינו את חלק מחברי המועצה שום דבר, הם באו “לנקום את נקמתם” ויהיו ההשלכות אשר יהיו. ממש בחזקת “תמות נפשי עם פלשתים”.
הבחירות הפנימיות בשינוי -
AdirBinyamini_t180X123k-n_15-9-05_01.jpg

פירוס – נחשב למצביא יווני גדול ורב תהילה. 3 פעמים ניסה להכניע את הצבא הרומאי הנחוש; זה קרה לאחר שהחלו צבאות רומא (עוד בטרם זו צמחה לאחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה של המין האנושי), להשתלט על אדמת איטליה. ההשתלטות הרומית הטילה איימה על הערים היווניות לאורך חופו המזרחי של המגף האיטלקי, והם ביקשו להזעיק מיוון את פירוס – גדול המצביעים היווניים של אותה התקופה שהיה בלתי מנוצח.

פירוס, נענה לאתגר לסייע לאחיו היוונים, והגיע עם צבאו הגדול לאיטליה על מנת להתחיל את במערכה נגד הצבא הרומאי. בקרב הראשון הוא אומנם ניצח, אך הרומאים הנחושים גרמו לו לאבדות קשות. כך היה גם בקרב השני.

לאחר שהדבר חזר על עצמו בקרב השלישי, הוא אמר את המשפט המפורסם שנימצא בשימוש עד ימינו: “עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו”.

פירוס, אומנם ניצח את כל הקרבות, אך הנזק הגדול שנגרם לו, בודאי לא היה כדאי ומשתלם כלל ועיקר. הוא החליט לחזור ליוון. בכך נטש את אחיו בערים היווניות, שנכנעו בסופו של דבר ונכבשו על ידי הרומאים.

כאשר מנתחים את תוצאות הבחירות לרשימה לכנסת ה-17 שהתקיימו לפני מספר ימים במועצת שינוי, ניתן בהחלט להגיע למסקנה שניצחונו של רון לוינטל חבר מועצת עיריית תל-אביב-יפו, על אחד ממייסדי שינוי, ח”כ אברהם פורז, היה לא יותר מאשר “ניצחון פירוס”. זהו ניצחון שהמחיר וההשלכות שלו הם כל כך קשות ומרחיקות לכת עד, כי הם מעמידים בספק גדול את כדאיותו.

כמי שהיה עד להתרחשויות באופן אישי אני יכול לומר שהתרשמתי שניתן לחלק את מרבית חברי המעוצה שהיו שותפים להדחתו של פורז לשני חלקים עיקריים: אלה שידעו את ההשלכות של המעשה ולמרות זאת לא היה איכפת להם. ואלה שפשוט לא הבינו (אולי בתמימות) את התוצאה הישירה והמיידית של ניצחונו של לוינטל, ורק לאחר מעשה הפנימו שהלכו צעד אחד רחוק מדי.

פירוס; “עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו”.

חבר מועצת שינוי ותיק מאוד, משה קלינגר שמו, אמר לי כבר לפני שלוש שנים, כי היות ו”יצר הנקמה הוא היצר הכי חזק של הבן-אדם”, הוא יבוא לידי ביטוי במלוא עוזו בבחירות הפנימיות הללו.

הוא בהחלט צדק, רק שלא שיערתי לעצמי עד כמה הוא צדק! הסתובבו שם בחדרי הטרקלין של מלון “קראון-פלאזה” בת”א, אנשים עם בטן מלאה על סף התפוצצות, שצברו רגשות של טינה ואיבה ברמות שלא יאומנו. כל מה שעניין אותם זה להיכנס לקלפי ולנקום את נקמתם ושתהיה כואבת ככל האפשר.

ראו על הפנים של חלקם שהם נהנים ומתמוגגים מכל רגע שבו הם מסובבים את הסכין לאט, לאט אך בנחישות רבה, עם חיוך מצד לצד, כאילו שהם חיכו לרגע הזה הרבה זמן. אין כמו השמחה לאידו של יריב מר…

הנסיבות שעוררו את “יצר הנקמה” שהוזכר הם נרחבות, אמוציונאליות מאוד ודורשים דיון רחב ביותר אשר טבעו של חיבור זה אינו מאפשר זאת; מעורבים שם לא מעט אגו אישי, אינטרסים, אינטריגות, מחלוקות אישיות וענייניות, ציפיות לג’ובים ומינויים, היעדר תשומת לב מספקת, טענות להתנשאות ויהירות, ראיה קונספטואלית שונה של אופן פעילות המפלגה וכמובן יריבויות פנים מפלגתיות וסכסוכים פרסונאליים בתוך סניפים שונים שלא זכו כנראה למענה הולם לשיטתם של ’הנוקמים במע”מ’.

כבר לאחר פרסום התוצאות לבחירות למקום הראשון אליו נבחר ח”כ טומי לפיד, ניתן היה לחוש את הפסדו הצפוי של פורז – זה בהחלט היה כבר באוויר. אולם, במסדרונות עדיין הסתובבו חברי מועצה שהיו משוכנעים שבסופו של דבר “השכל הישר” יגבר על האמוציות המשתוללות.

הייתה אפילו חברת מועצת שינוי אחת מת”א שאמרה שהיא “לא מאמינה, כי יהיו חברי כנסת מכהנים שיסכימו לתת את ידם לכך שרון לוינטל יהיה ממוקם לפניהם ברשימה…”. מסתבר שהיא טעתה ובגדול!

המנצח רון לוינטל; ספק גדול בכדאיותו של הנצחון

בניתוח “פוסט מורטם” שערכתי ביני לבין עצמי במהלך היומיים האחרונים, בניסיון להבין את כל מה שלמעשה התרחש במועצת שינוי בליל ה-12/01/06, ניסיתי לחשוב למה הדבר דומה? נזכרתי בחשש שהביעו אבות האומה האמריקאית מ”דמוקרטיה ישירה מדי” נוסח אתונה הדמוקרטית.

מייסדי הדמוקרטיה המודרנית הראשונה בעולם המודרני, היו בעלי השכלה קלאסית רחבה. הם ידעו שבני אדם שמתקבצים יחדיו בקבוצות גדולות, נוטים לעיתים להתנהג בצורה “אמוציונאלית ובלתי רציונאלית”.

מקרה אחד מאוד ידוע שסוקרטס מזכיר בנאום ההגנה המפורסם שלו, הוא “הטירוף הקולקטיבי” שאחז באסיפת העם האתונאית שהוציאה להורג 6 סטראטגורים (מפקדי הצבא) ביניהם גם בנו של המנהיג הנערץ פריקלס.

רגשות ה”אנטי פורז” ו”אנטי טומי” היו חזקות יותר מכל שיקול רציונאלי. הייתה אווירה של לינץ’. פשוט לא עניינו את חלק מחברי המועצה שום דבר, הם באו “לנקום את נקמתם” ויהיו ההשלכות אשר יהיו. ממש בחזקת “תמות נפשי עם פלשתים”.

מצאתי, כי הכי ההולם לסיים בדבריו של ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, במהלך נאום בועידת הליכוד בשנת 1984; “הנה לכם תנועה המאבדת את עצמה לדעת, תנועה העושה חרקירי לעצמה!”

___________

הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת ישראל.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן