האיש שרימה, שיקר והפך את הקורסים לנהיגה מונעת לבדיחה, האיש שחיפה על מעשי שחיתות בסניף חיפה, עדיין דבוק לכיסאו וחבורת נאמניו מונעת את סילוקו הביתה.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
קשה לקבל אמת מרה, כאשר תושבי מדינה שלמה מזילים דמעות על ההינתקות, כמו על אירועים מרגשים אחרים – ואפילו זוכים לגילויי התנדבות של מאות עמותות הנרתמות לעזרה הדדית בין אזרחיה הנזקקים. אבל כל מה שקורה כאן במדינה מתחת לגג המאפיה העבה והעולם התחתון של נבחרים ומוסדות – הוא נתק מוחלט לקרקעית הימצאותם של אזרחים החיים איכשהו ומגלגלים עצמם בהתאם לכוחם ואפשרויותיהם.
מתוך דוגמאות רבות של מלחמות בעוולות המימסד המושחת, אותן הצלחתי להביא לידיעת הציבור – הנה (בהמשך) רק אימות אחד המפורסם ב”ידיעות אחרונות”. הדבר מובא לידיעת כל הנתינים המסכנים החיים במדינה הזו, כדי להבהיר להם בדיוק היכן הם מניחים בלילה את ראשם, כאילו בהרגשה של בטחון.
תחילת דבר
כידוע שימשתי כ-30 שנה מרצה בכיר ל”נהיגה נכונה” מטעם משרד התחבורה, ולימים – המכון הארצי לתחבורה. במשך תקופת חיים זו ניסיתי בכל יכולותיי וכישרונותיי להביא את נהגי ישראל לרמת הבנת רזי הנהיגה והדרך לשרוד בג’ונגל התעברותי של ישראל. על הצלחותיי יהיה צורך לשאול את הנהגים הרבים שהשתתפו בקורסים שהעברתי, החל מאלופים בצה”ל וקציני משטרה – ועד נהגי האשפה העירוניים, המוניות, ו”הנהגים של שבת”…
דבר אחד היה ברור לכל שומע הרצאותיי: בין כל התכנים והמסרים הרציניים העברתי בהתמדה ביקורת חריפה על מעסיקיי – בהאשמות חמורות על מחדליהם ואחריותם להמשך הקטל בדרכים. מעולם לא הייתי צבוע, וגם כאן, למרות חרב הפיטורין הצפויה, לא חסכתי מדבר אמת.
המכון הארצי לתחבורה; הסתתר אחרי כינוס נכסים
לפני כ-5 שנים החלטתי לעשות מעשה, למען כל מרצי המכון הארצי לתחבורה: הגשתי תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בת”א כנגד משרד התחבורה והמכון הארצי – בבקשה להכריח אותם לפעול בהתאם לחוקי מדינת ישראל ולהכריז על יחסינו כ”עובד – מעביד”. הדבר נשמע מוזר, אבל למרות כל הסממנים של תלושי משכורת וכד’ – לא היו לעובדי/מרצי המכון כל תנאים של עובד במדינת ישראל. סוף דבר: בקשתי נדחתה.
למה?
1. המכון הארצי נמצא החל משנת 2000 בפשיטת רגל וכינוס נכסים – עקב שחיתות ניהולית פנימית שגרמה לבעיות כספיות גדולות.
2. ביה”ד לעבודה קבע שאוכל לתבוע את המכון הארצי רק בתום הליכי פשיטת הרגל – בערך בשנת 2005.
3. ביה”ד לעבודה שלח אותי לבקש מביהמ”ש המחוזי בחיפה, אישור מיוחד להגשת תביעתי – למרות כינוס הנכסים.
4. ביהמ”ש המחוזי דחה בקשתי, ללא הסברים.
5. ערערתי לביהמ”ש העליון, שגם הוא דחה בקשתי – שוב ללא סיבה.
6. לפני כמה שבועות נסתיימו הליכי הפירוק של המכון הארצי – ואז החליט ביה”ד לעבודה… “למחוק את תביעתי, כי לא ניתן יותר לתבוע את המכון… “.
התוצאה פשוטה: מכון ארצי עברייני מהרבה אספקטים, עבד, עובד, ויעבוד כרגיל (אפילו חודש המכרז שלו להעברת קורסים בישראל…) – כאשר כל העבר נמחק לו, ללא אפשרות תביעה כלשהי…
כעת הגענו לאימות חלק נוסף בזווית החדירה לענייני שחיתות המכון. הפעם הציטוט הוא מ”ידיעות אחרונות” יום ששי 26.08.05.
מי מגונן עדיין על חנוך כרמון, גיבור פרשת המירמה בקורסים לנהיגה מונעת (נהיגה נכונה – נ.ג)?
חנוך כרמון, גיבור תחקיר “המוסף לשבת” (ידיעות אחרונות) מלפני חודש וחצי, שניצל מעמדו כמנהל המכון לנהיגה מונעת למתן פטורים מלימודים למאות מיוחסים, זוכה עדיין למטרייה מגוננת של הוועד המנהל של המכון. איש מחברי הוועד, שמיד נביא כאן את שמותיהם, לא דרש במפגיע לסלקו.
בהעדרו של היו”ר החולה, השופט בדימוס אביגדור מישאלי, זומנו החברים לדיון בפרשה והחליטו שלא להחליט. כלומר; האיש שרימה, שיקר והפך את הקורסים לנהיגה מונעת לבדיחה, האיש שחיפה על מעשי שחיתות בסניף חיפה, עדיין דבוק לכיסאו וחבורת נאמניו מונעת את סילוקו הביתה.
מרלון ברנדו, מתוך הסרט “הסנדק”
ברשימה המופלאה הזו של חברי הוועד המנהל מצא עוזי דיין את דוד אגמון, מנהל בית-ספר לשעבר. את חנה בן דוד ויהודית מנדה מנעמ”ת. את המפא”ניק האחרון מחיפה, משה ורטמן. את אשר שמואלי, איש הסתדרות מנהריה. ואחרים כמו; אלדד מזרחי, קלמן כץ, יוסף זיסקיגד, עדי צוקרמן, יצחק קבלו, חנן פרוקס, ובוריס לוין.
ברשימה מופיע גם יוסף תמיר, סגנו בפועל של כרמון, הממלא פיו מים. “לא מוכן להשיב על אף שאלה”, אמר השבוע לדיין.
בכל זאת אולי תסביר מדוע לא פיטרתם את כרמון?
“אני צריך לנמק?”.
אני חושב שכן.
“לא מוכן, לא אומר מילה”.
זאת התשובה שלך?
“כן, הבנת נכון. אמרתי לך שלא אשיב על שאלות”.
מי כן ישיב?
“למה אתה שואל אותי? תשאל את עצמך”.
הציבור זכאי לדעת מדוע אדם כזה עדיין בתפקידו.
“כשהציבור יפנה אליי, הוא יקבל תשובה”.
לפי דעתך, אם כך, העיתונות אינה מייצגת את הציבור?
“לא. אתם עיתונאים שמחפשים למכור עיתונים. זה הכל”.
חבר הוועד המנהל, משה סמיה, שלא נכח בישיבת החיפוי: “אם מה שפורסם נכון, אני בעד פיטוריו. הכל במקום הזה פארסה. שלחו אליי הבוקר, מסמכים לחתימה על ערבות להפעלת המכון אחרי שזכה במכרז וסירבתי לחתום. אני לא משוגע לקחת סיכונים. אני לא פראייר”.
חבר וועד אחר: “השר שיטרית אומר שכרמון גמר, והוא צודק. אם כרמון יישאר, המוסד הזה ימות. לא יתנו לנו לפעול. כרמון, כבר עכשיו ברווז צולע והוועד מינה לו שני סגנים. הייתה הצעה שייצא לחופשה, אבל חברים אמרו שזה יהיה כמו הודאה. אנשים מתנהגים כאילו המשטרה עומדת להיכנס בכל רגע לתמונה”.
אז אם מישהו חושב שכל הסיפור המגולל כאן לפניכם הוא נקודה ציבורית שחורה קטנה – הוא טועה בענק. כך מתנהלת כל צמרת המדינה ואם הסיפור הזה הקטן נוגע בחיים ובמוות בדרכים – מה יגידו הסיפורים הגדולים באמת – שבשום פנים ואופן אין לנו יד ורגל כדי להיכנס ולעשות סדר בהם?! לתמימים: גם הבחירות הבאות מכורות מראש לאותם אנשים!
Add Comment