"עושים כאן משהו חד פעמי"

"עושים כאן משהו חד פעמי": הפקת הענק שמשחזרת את מלחמת יום הכיפורים | כתבתה של שני נחשוני, מתוך חדשות 07.10.19.

האם יש ערך בבקשת סליחה? | גיא זהר

לכבוד יום כיפור, בדק כאן 11, מה מעמדה של סליחה בפוליטיקה הישראלית? האם פוליטיקאים מתנצלים - והאם יש מי שימחל להם?
מהצד השני עם: גיא זהר - 07.10.2019.

פורום כאן נעים

"למה אתה גונב?": מלחמת החקלאים במשפחות הישראליות

שום דבר לא הכין את החקלאים בישראל לתופעת הגניבות של המטיילים, ש"עושים שוק" במטעים ובפרדסים. כתבתה של נועה ברק | כאן חדשות.

אדיר מילר במופע אלתורים

אדיר מילר במופע האלתורים בערוץ 2. קורע.

שראל הפראית- פרק 1: הנגב

מהלך של שנה שלמה בחייהם של צמחים ובעלי חיים במדבר הנגב הצחיח, המהווה יותר ממחצית שטחה של ישראל. מה סוד ההישרדות שלהם במדבר הקיצוני שזוכה רק למ"מ ספורים של גשם בשנה?

מגן דוד אדום: מירי בוהדנה מתנדבת במד"א

רגע לפני עליית תכניתה משחקי השף, מירי בוהדנה כמו שלא הכרתם אותה, מתנדבת במדא ועוד. כתבתה של חן זנדר - שישי עם איילה חסון - רשת 13 - 25.10.19

ערוץ 10 – שישי עם איילה חסון

תאוות בשרים | ערוץ 10 - שישי עם איילה חסון - 13.4.18.

מפעל הפיס

נשיא המדינה ציין 20 שנים להקמת 'נגישות ישראל'

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין אירח ב- 28 ביולי 19', את נציגי עמותת "נגישות ישראל" לציון 20 שנה להקמתה.
במפגש הוגש לנשיא דו"ח המסכם 20 שנים של נגישות, ובמסגרתו נשאו דברים מייסד ונשיא העמותה יובל וגנר ומנכ"לית העמותה מיכל רימון.

נעים לעקוב אחרי

זה לא נעים

הסיוט הגדול שכל אמא מכירה…

שיר טימור כהן-צדק, מנתניה, מלינה על החניה; בכל המדינה רק במקום אחד דאגו לנו, לאמהות: במתחם איקאה. כנראה, שבאירופה רגילים לנשים המרכיבות ארונות – אחרי הכל, בתום מסע כומתה למציאת חנייה, מה זה כבר להרכיב ארון…
הסיוט הגדול שכל אמא מכירה...

אם חשבתם שלהיות אמא במשרה מלאה זה קל, כל שתצטרכו לעשות זה לשלוח את הבעל, פעם אחת, רק פעם אחת, עם האוטו והתינוק לאיזשהו מקום בעיר. על חוסר שעות השינה אפשר לוותר, על הבייבי שמחליט לבכות בדיוק שאנחנו עוצמות עין אפשר להתגבר, אבל על מסע הכומתה בכל פעם שצריך לצאת מהבית, רק אז מתחיל הסיוט האמיתי בחסות המדינה והעירייה.

רעננה ושלווה, מלאת תקווה בכל פעם מחדש, אני מגיעה אל הרכב כשביד אחת אני נושאת את הבייבי וביד שנייה את תיק ההחתלה, העגלה, הסל-קל, המוצץ שבדיוק נפל לרצפה, הבקבוק שהרגיז אותו והמשחק הקטן שסחב מהבית.

אני מושיבה את הבייבי, נלחמת עם העגלה בניסיון להכניסה לתא המטען, בודקת שהכל קשור, מגלה ששכחתי משהו, מפעילה מזגן ויוצאת למסע…

האמת, שהנסיעה לא ממש קשה, אבל חשבתם מה קורה כשמגיעים למחוז חפצנו – מרכז קניות למשל – בשביל קופסת סימילאק? תמיד אין חנייה וזה מרגיז.

איך זה, שבמדינת ישראל הנאורה ובעיר נתניה המנוהלת על-ידי נשים, אף אחד לא חשב על סימון חנייה מיוחדת לאמהות. ניסיתם פעם להוציא עגלה מרכב, בכביש או בחניון? ניסיתם פעם לצעוד צעדה בת מאות מטרים, רק בגלל שבסימוני הכחול-לבן לא חשבו על האמהות והעגלות או שבגלל חבילת טיטולים בסופרמרקט תצטרכו להיתקע עשרים דקות בתמרוני חנייה ופריקת מטען ותינוקות.

אגב, בכל המדינה רק במקום אחד דאגו לנו, לאמהות: במתחם "איקאה". כנראה, שבאירופה רגילים לנשים המרכיבות ארונות – אחרי הכל, בתום מסע כומתה למציאת חנייה, מה זה כבר להרכיב ארון…




אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן