אדיר בנימיני

על נפוטיזם והשלכותיו הפוליטיות

0
0

חברי המועצה החדשים והותיקים כאחד, במידה ויש להם כמובן כוונות לתת “גובים” בעירייה לכל מיני מקורבים. נפוטיזם הבא לידי ביטוי על ידי העדפת קשרים על כישורים הוא הסרטן הממאיר של המנהל הציבורי בישראל שמביא את המערכת לסיאוב, פרוטקציוניזם והשחתת המידות.
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg

הפילוסוף הצרפתי המפורסם ז’אן ז’אק רוסו כתב בספרו “הזיות של מטייל בודד” על כך שיש מעין “חוזה בלתי כתוב” בין מי שעושה מעשה חסד לבין מי שנהנה ממנו; כך שבאופן מסוים הדבר מחייב את אותו אדם שעושה את הטובה למישהו, לחזור על חסדיו כל אימת שיתבקש לכך. כך נוצר המצב, כי; “אדם המסרב בפעם הראשונה לתת שירות כלשהו סתם כך מרצונו, אינו מעניק למסורב כל צידוק להתלונן; אך כל מי שמסרב לעשות מעשה חסד, שכבר עשה אותו קודם לכן בנסיבות דומות, מכזיב את התקווה שהוא עצמו עורר בלב אותו אדם: הוא מכשיל ומתסכל צפייה שהוא עצמו הולידה. סירוב זה יוצר מעין תחושה של אי צדק, שהינה חזקה הרבה יותר מתחושת האכזבה שהייתה נוצרת אם היה מסרב מההתחלה”.

רוסו כתב את הדברים במה שהיה לספרו האחרון, אותו סיים אותו חודשיים לפני מותו בשנת 1778. הספר מסתיים בפתאומיות, באופן שמסמל את המוות (שגם מגיע בפתאומיות), כאילו שהמחבר לא הספיק באמת לסיים אותו.

לאחרונה, נזכרתי בדברים האלה של רוסו לאחר שיחה אקראית שקיימתי עם אחד מעמיתיי החדשים למועצת העיר. מדובר באדם בעל עבר עשיר בפוליטיקה המקומית, שסיפר לי, כי למרות שהכניס כ-80 איש לעבודה בתוך העירייה, רוב אותם אנשים הפכו עד מהרה לגדולי מלעיזיו ומקלליו על אף הטובה הראשונית שעשה להם כשסידר להם עבודה במנגנון העירוני.

דיוקנו של ז’אן ז’אק רוסו מאת מוריס קנטן דה לה טור (1753)- המוזיאון לאומנות והיסטוריה, ז’נבה, שוויץ.

מסתבר, כי אותם עובדי עירייה, רצו מהר מאוד לקבל דרגה או קידום, וכשאותו איש ציבור נאלץ להשיב פניהם ריקם, מחוסר יכולת ו/או מאי רצון לסייע בכך, הם שכחו מהר מאוד את הטובה הראשונית שעשה עבורם.

המסקנהרוסו, היא, כי עדיף היה לאותו איש ציבור אם היה מסרב מלכתחילה למנות את אותם עובדים, מאשר להיקלע למצב בו הוא כאילו מחויב אליהם אחר כך לאורך זמן, ולדאגה לקידום שלהם בתוך המנגנון.

המלך לואי ה-14 שחי דור אחד או שניים לפני רוסו היה מודע גם הוא לבעיה שיוצרים המינויים השונים כשטען כי; “כל אימת שאני ממנה אדם למשרה מסוימת אני יוצר כפוי טובה אחד ועוד 70 נרגנים אכולי קנאה”.

הלקח הזה צריך להילמד על ידי עמיתיי חברי המועצה החדשים והותיקים כאחד, במידה ויש להם כמובן כוונות לתת “ג’ובים” בעירייה לכל מיני מקורבים. נפוטיזם, הבא לידי ביטוי על ידי העדפת קשרים על כישורים הוא הסרטן הממאיר של המנהל הציבורי בישראל, שמביא את המערכת לסיאוב, פרוטקציוניזם והשחתת המידות. דבר הדורש, כמובן, מנבחרי הציבור את האומץ ואת האחריות להילחם בתופעה ולא להעצים אותה.

יש לזכור, כי המנגנון העירוני, גם כך מנופח מעבר לכל פרופורציה ואם כבר אז נידרש צמצום מיידי של שליש ממנו לפחות. בכל מקרה, יהיה זה חוסר אחריות משווע להעמיס על המנגנון הזה עובדים נוספים.

לצערי, ניסיון העבר בפוליטיקה הישראלית (במישור המקומי והארצי כאחד) מלמד שנימוקים תועלתניים, גוברים בדרך כלל, על הטיעונים העקרוניים. במידה ונבחרי הציבור המקומיים יפנימו את המסר הזה, כי אין תועלת רבה בהכנסת מקורבים לעבודה בעירייה לאור ההשלכות שיש בטווח הרחוק, אולי התופעה תצטמצם, אבל גם זה לא בטוח.

__________

הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.

0
0



אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

ארכיון כתבות ‘כאן ישראל’

ברכת ראש הממשלה נתניהו ליום העצמאות ה-75

הדלקת המשואות ופתיחת חגיגות יום העצמאות

דבר ראש הממשלה ביבי נתניהו

דילוג לתוכן