בין אלכוהול מוברח לדיווחים על קקי במגלשה

בין אלכוהול מוברח לדיווחים על קקי במגלשה – יום בחיי מנהל פארק מים - כאן חדשות | אלכוהול מוברח בתוך לחם, דיווח על קקי במגלשה ומכות עם כסאות פלסטיק. כתבתם של דורון סולומונס ואורן אהרוני.

"לא מאמין במזל בלוטו – זה מתמטיקה"

"לא מאמין במזל בלוטו - זה מתמטיקה": ריאיון עם סטפן מנדל, האיש שפיצח את שיטת הלוטו, אחרי הפרק אודותיו בתוכנית זמן אמת בכאן 11.

פורום כאן נעים

"למה אתה גונב?": מלחמת החקלאים במשפחות הישראליות

שום דבר לא הכין את החקלאים בישראל לתופעת הגניבות של המטיילים, ש"עושים שוק" במטעים ובפרדסים. כתבתה של נועה ברק | כאן חדשות.

סליחה על השאלה❓ עונה 2 | אוטיסטים

סליחה על השאלה❓ עונה שנייה לתכנית האהובה זוכת פרס האקדמיה 🏆 שעושה את העולם מקום יפה יותר! הצצה כנה ואינטימית לחייהן של קבוצות שמתמודדות עם סטיגמות חברתיות באמצעות שאלות שנשאלו על ידי הצופים. ערוץ כאן 11.

זן נדיר – גורים

גורים - חזרזירים בפי'גמות, שפני סלע משחקים תופסת, פעוטון של יעלים, ותיעוד מיוחד של גורי זאב, מרגע ההמלטה במאורה ועד אימוני הציד שלהם. במאי תסריטאי וקריין: יגאל מוסקו.

אמא ל-12 מוצאת זמן לאהבה חדשה

ילדות כואבת ובעל אלים לא הצליחו לנצח את ליאת ברששת, שמגדלת לבד את תריסר ילדיה. עכשיו, נגד כל הסיכויים היא ממציאה את עצמה מחדש עם עמוד פייסבוק מצליח והרצאות שהיא מעבירה, ואפילו מוצאת זמן לאהבה חדשה.

מציאת גופת מנהיג הילידים באמזונס – סערה בברזיל

מציאת גופתו של מנהיג הילידים באמזונס מעוררת סערה בברזיל. כאן חדשות | חדשות הלילה עם יאיר ויינרב.

מפעל הפיס

נשיא המדינה ציין 20 שנים להקמת 'נגישות ישראל'

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין אירח ב- 28 ביולי 19', את נציגי עמותת "נגישות ישראל" לציון 20 שנה להקמתה.
במפגש הוגש לנשיא דו"ח המסכם 20 שנים של נגישות, ובמסגרתו נשאו דברים מייסד ונשיא העמותה יובל וגנר ומנכ"לית העמותה מיכל רימון.

נעים לעקוב אחרי

אדיר בנימיני

על נפוטיזם והשלכותיו הפוליטיות

חברי המועצה החדשים והותיקים כאחד, במידה ויש להם כמובן כוונות לתת "גובים" בעירייה לכל מיני מקורבים. נפוטיזם הבא לידי ביטוי על ידי העדפת קשרים על כישורים הוא הסרטן הממאיר של המנהל הציבורי בישראל שמביא את המערכת לסיאוב, פרוטקציוניזם והשחתת המידות.
adir_binyamini_t180X1223k-n_01.jpg

הפילוסוף הצרפתי המפורסם ז’אן ז’אק רוסו כתב בספרו "הזיות של מטייל בודד" על כך שיש מעין "חוזה בלתי כתוב" בין מי שעושה מעשה חסד לבין מי שנהנה ממנו; כך שבאופן מסוים הדבר מחייב את אותו אדם שעושה את הטובה למישהו, לחזור על חסדיו כל אימת שיתבקש לכך. כך נוצר המצב, כי; "אדם המסרב בפעם הראשונה לתת שירות כלשהו סתם כך מרצונו, אינו מעניק למסורב כל צידוק להתלונן; אך כל מי שמסרב לעשות מעשה חסד, שכבר עשה אותו קודם לכן בנסיבות דומות, מכזיב את התקווה שהוא עצמו עורר בלב אותו אדם: הוא מכשיל ומתסכל צפייה שהוא עצמו הולידה. סירוב זה יוצר מעין תחושה של אי צדק, שהינה חזקה הרבה יותר מתחושת האכזבה שהייתה נוצרת אם היה מסרב מההתחלה".

רוסו כתב את הדברים במה שהיה לספרו האחרון, אותו סיים אותו חודשיים לפני מותו בשנת 1778. הספר מסתיים בפתאומיות, באופן שמסמל את המוות (שגם מגיע בפתאומיות), כאילו שהמחבר לא הספיק באמת לסיים אותו.

לאחרונה, נזכרתי בדברים האלה של רוסו לאחר שיחה אקראית שקיימתי עם אחד מעמיתיי החדשים למועצת העיר. מדובר באדם בעל עבר עשיר בפוליטיקה המקומית, שסיפר לי, כי למרות שהכניס כ-80 איש לעבודה בתוך העירייה, רוב אותם אנשים הפכו עד מהרה לגדולי מלעיזיו ומקלליו על אף הטובה הראשונית שעשה להם כשסידר להם עבודה במנגנון העירוני.

דיוקנו של ז’אן ז’אק רוסו מאת מוריס קנטן דה לה טור (1753)- המוזיאון לאומנות והיסטוריה, ז’נבה, שוויץ.

מסתבר, כי אותם עובדי עירייה, רצו מהר מאוד לקבל דרגה או קידום, וכשאותו איש ציבור נאלץ להשיב פניהם ריקם, מחוסר יכולת ו/או מאי רצון לסייע בכך, הם שכחו מהר מאוד את הטובה הראשונית שעשה עבורם.

המסקנהרוסו, היא, כי עדיף היה לאותו איש ציבור אם היה מסרב מלכתחילה למנות את אותם עובדים, מאשר להיקלע למצב בו הוא כאילו מחויב אליהם אחר כך לאורך זמן, ולדאגה לקידום שלהם בתוך המנגנון.

המלך לואי ה-14 שחי דור אחד או שניים לפני רוסו היה מודע גם הוא לבעיה שיוצרים המינויים השונים כשטען כי; "כל אימת שאני ממנה אדם למשרה מסוימת אני יוצר כפוי טובה אחד ועוד 70 נרגנים אכולי קנאה".

הלקח הזה צריך להילמד על ידי עמיתיי חברי המועצה החדשים והותיקים כאחד, במידה ויש להם כמובן כוונות לתת "ג’ובים" בעירייה לכל מיני מקורבים. נפוטיזם, הבא לידי ביטוי על ידי העדפת קשרים על כישורים הוא הסרטן הממאיר של המנהל הציבורי בישראל, שמביא את המערכת לסיאוב, פרוטקציוניזם והשחתת המידות. דבר הדורש, כמובן, מנבחרי הציבור את האומץ ואת האחריות להילחם בתופעה ולא להעצים אותה.

יש לזכור, כי המנגנון העירוני, גם כך מנופח מעבר לכל פרופורציה ואם כבר אז נידרש צמצום מיידי של שליש ממנו לפחות. בכל מקרה, יהיה זה חוסר אחריות משווע להעמיס על המנגנון הזה עובדים נוספים.

לצערי, ניסיון העבר בפוליטיקה הישראלית (במישור המקומי והארצי כאחד) מלמד שנימוקים תועלתניים, גוברים בדרך כלל, על הטיעונים העקרוניים. במידה ונבחרי הציבור המקומיים יפנימו את המסר הזה, כי אין תועלת רבה בהכנסת מקורבים לעבודה בעירייה לאור ההשלכות שיש בטווח הרחוק, אולי התופעה תצטמצם, אבל גם זה לא בטוח.

__________

הכותב: אדיר בנימיני, חבר מועצת עיריית נתניה. בעל תואר שני (M.A) במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר שימש כיועץ שר הפנים לענייני תכנון ובניה, כבאות והצלה ורישוי כלי ירייה. מועמד מס’ 18 ברשימת שינוי לכנסת.




אודות הכותב

כתב כאן ישראל

כתב כאן ישראל | כאן נעים, הוא חבר מערכת ו/או מידע שהובא / נשלח על ידי פרטיים ואו מוסדות ואו על ידי כותב שבחר להישאר בעילום שם ונבדק לפני פרסומו על ידי מערכת האתר. פניות בדואר האלקטרוני אל כתב אתר כאן נעים: kanisrael2018@gmail.com

Add Comment

Click here to post a comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

דילוג לתוכן