היכולת לצחוק היא, כנראה, תגובה רגשית עתיקה הקודמת לאבולוציה האנושית, אומר פאנקספ. המחקר מציע, כי היכולת לצחוק קדמה ליכולת לדבר.
בעלי חיים רבים עשויים לאמץ סוגים משלהם של צחוק, אומר חוקר אמריקני שכתב זאת במגזין סיינס. פרופ’ ג’ק פאנקספ Jaak Panksepp, אומר, כי בעלי חיים נוספים על האדם חושפים קולות משחק המזכירים את הצחוק האנושי.
כלב מי שלא צוחק. צילום BBC
הדבר כולל קולות התנשמות שמשמיעים שימפנזים וכלבים כאשר הם משחקים וכן קולות ציוץ המושמעים על ידי חולדות. מכאן שהיכולת לצחוק היא, כנראה, תגובה רגשית עתיקה הקודמת לאבולוציה האנושית, אומר פאנקספ. המחקר מציע, כי היכולת לצחוק קדמה ליכולת לדבר.
פרופ’ פרנסקפ מאוניברסיטת בולינג גרין באוהיו מסביר, כי המעגלים העצביים של הצחוק קיימים בחלקים “עתיקים” של המוח האנושי, איזורים שהמבנה שלהם משותף לבעלי חיים רבים.
שימפנזים צעירים מתנשמים כשהם רודפים ומתגוששים זה עם זה. כאשר חולדות משחקות, הם מוציאות קולות ציוץ שהמדענים מקשרים לרגשות חיוביים.
חולדה צוחקת? כשמדגדגים אותה
כאשר מדגדגים חולדות בדרך של משחק, הן הופכות קשורים חברתית לבני האדם והם ממשיכים לחפש את המשחק. אומר המדען המתמחה בחקר מערכת העצבים. ניתן לגרות אותן להוציא את קולות הציץ הללו באמצעות גירוי מעגלי העצבים במוח המשחררים את הנוירוטרנסמטיר דופאמין. מעגלי דופאמין אלה גם מוארים במוח האנושי במהלך הנאה אנושית.
“ידע כזה עשוי לחשוף כיצד בדיחות וצחוק הופיעו באיזורים הפתוחים של המוח העליון” כותב פרופ’ פנקספ. “אף כי איש לא חקר את האפשרות של הומור אצל חולדות, הוא קיים והוא קרוב יותר לסלפסטיק”.
חוקרים אחרים מעדיפים לראות צחוק והנאה כמאפיינים אנושיים.
__________
* הכותב העיתונאי אבי בליזובסקי, הינו עורכו של אתר הידען ממנו מובאת הידיעה זו.
* לידיעה המקורית באתר הבי.בי.סי
Add Comment