אז פוליטיקאי עלוב יכול להיות שהיית פעם משהו, אבל כעת אתה לא. יכול להיות שהאכלתם אותנו חצץ וחארא, אבל לא כולנו בלענו.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
יש נורמות טבעיות של בשלות הפרי, פריחת התרבות, תלמיד עולה על רבו והשתבח עם השנים. לא כך, כאשר מדובר בצמרת ההנהגה של מדינת ישראל. כאן מתהפכות היוצרות, הריקבון היזום והזדוני מתפשט והורס תאי חיים מתפתחים, ועדיין לא בשלה האפשרות לגדוע נגע סרטני חמור זה.
יכול להיות שאריאל שרון, היה חייל וקצין טוב ואולי אפילו עלם חמודות עם בלורית בלונדית מתנופפת ברוח. יכול להיות, כי לא על עובדות העבר וספרי ההיסטוריה עסקינן.
המציאות היא: ראש הממשלה אריאל שרון, בשנת 2005, בלי ההילה של חוצה התעלה ו/או הסטיגמה ההפוכה כמי ש”הונה” את ראש הממשלה מנחם בגין.
הבעייה הקיומית שלנו היא כאן ועכשיו. כפרט וכחברה, בינינו לבין עצמנו, בחבל ארץ ים תיכוני מוגדר זה שבו אנו חיים, ובחבירה לכל העולם המורכב שהצטמק והפך מאוד גלובלי ואינטימי… אנו למעשה מבקשים את הנקודות הגורליות להמשך ואופן קיומנו.
כי היום, הידרדרנו לתחתיות ביוב, שעכברושי זרמי השופכין, היו רואים את ים המים בו אנו טובעים וחלקנו עדיין צפים – כאגמים הצלולים שבשוויץ.
כי אי אפשר לתכנת מוחו של אדם בנתונים מנוגדים לנורמות יסודיות טבעיות ומובנות – ולדרוש ממנו להשאר שפוי ומתפקד. יתכן, כי הפוליטיקאים הללו שכבר מזמן נגמר להם הרוק שירקו עלינו, באמת מושחתים ללא תקנה וחסרי יסוד אנושי היכול לשדרג אותם לעובדת היותם משרתי ציבור – אבל גם אם רבים ינהו אחריהם – עדיין אין זה אומר שכדור הארץ שטוח.
ראש הממשלה אריאל שרון, בנאום ההנתקות (מתוך ערוץ 2).
כי אם אריאל שרון עשה מעשים נוראים ואיומים, חתר תחת כל נורמה מוסרית, שתק ושותק ללא אפילו נסיון הצדקת מעשיו (שכמובן, אינם ניתנים להסברים) – וממשיך למלוך כשליט ללא עוררין… עדיין לא גורם לכל הצחנה שהשאיר באפנו להתנדף ולהעלם, ואת העצם התקועה לנו בגרון – להשתחרר ולהיבלע.
יכול להיות שגם ביבי נתניהו חזר מארה”ב כדי להציל את המדינה עם יידע שרכש בין גדולי עולם.
יכול גם להיות שאידיאולוגיית הקיצוצים חסרי הרחמים שהנחית עלינו, נכונה ככתבה ולשונה, בהשראת ספרי הכלכלה של נגידי העולם הנאור. אבל השאלה מתמקדת ביישום כל התוכנית הזו על המדינה הקטנה שלנו שמלאה עמותות חסד ורחמים וכעת עוברת לתרומות מאולצות של מליונרים… שכנראה התעשרו מאותה מדיניות חסרת רחמים.
יכול גם להיות שכללי הפוליטיקה אינם צדק וטוהר, וביתני גני התערוכה הן כר הדשא לבניית רשימות מפלגות בישראל. יכול להיות שצחי הנגבי הוא הדמות שיוצאת “באופן טבעי” מאותם דוכני מפלגות. כי יכול להיות שבאמת הפוליטיקה מושחתת, ואם לא טוב לך – אל תיכנס אליה.
יכול להיות? האם באמת צודקים אלה שמסרבים לעזוב חייהם הרגילים ולהכנס לקלחת הפוליטית האיומה? האם רק יושבי ביבים הם אלה שראויים להיקרא לאחר בחירתם בקלפי הדמוקרטית במדינה הנאורה – לנבחרי עם?
האם באמת דרכו של עולם היא לבנות מדינה על שחיתות אחת מתמשכת, באיוש גורמים שליליים וחסרי התאמה לתפקיד – ואז יבוא השיח הציבורי, התחקירים העיתונאיים, בתי המשפט וכהנה כלים נורמטיביים מבערי שחיתויות – שיהיו הכלים בהם טוחן העם את עצמו עד הבחירות האיומות בפעם הבאה?
אבל האבסורד הציבורי הופך חמור וגרוע יותר מיום ליום, ומעניין לעניין.
כי מהו עגל ההתנתקות?
זהו מודל הזוי חדש שהמציא ראש ממשלה מושחת, ורבים בעם מצאו מיד את החיזוקים הרציונליים, בהכתירם את העגל כדבר הכי חשוב בעולם? בדיוק כמו בתקופת המדבר…
הרי לא ישבו וחשבו אם היציאה מעזה וצפון השומרון באופן חד צדדי, היא צעד חשוב, חכם, ואולי בטחוני. מעולם, לא הונחה הצעה מסודרת כזו, על שולחן הכנסת או הממשלה. הרי האבסורד כאן יותר מזועק לשמיים. כל הצעה הקלה שבקלות, מובאת קודם לדיון בממשלה, אח”כ לדיון בכנסת וכל העם שותף לויכוח.
כאן פשוט מחקו כל העבר הקרוב והרחוק, הן האישי והן הציבורי של הנבחרים – ובזבנג וגמרנו החלו לחצים להכריע בעד הצעתו של ראש הממשלה. מי שהתנגד – פוטר.
מי שהמשיך להתנגד – נחשב כמורד, וחוזר באמצעות טובות הנאה. מי שהתעקש על מישאלים במפלגת השלטון – קיבל בקשתו, אך התעלמו מתוצאותיהם. מי שברגע הקריטי עדיין סרב לחתום – קיבל אתנן “ביד ומיד” וגם הוא חבר לרעיון הכללי שאפילו פיל בחנות חרסינה היה מתפלא בהצלחתו להרוס כל כך הרבה בכל כך מעט זמן.
האם אין זאת שחיתות פוליטית הרסנית, בעוד העם עומד מנגד ורואה את המראות? מי בכלל בחר במה?
האם הימין בחר בהתנתקות? מיהי בכלל מפלגת השלטון? האם כעת יוכל הליכוד לבוא לעם לבחירה מחודשת? על סמך איזה מצע? ומי בכלל בתוך הימין שבחר בהתנתקות, והמתנגד לה כאידיאולוגיה – יכול לפרש עצמו בפני עצמו – ועוד לפני הזולת?
האם השמאל בחר בהתנתקות? הרי זה חלק חד צדדי מאולץ, שאולי תואם את כיוון חשיבתם – אבל לגמרי לא בטוח שיכול להשתלב במערך הריקמה העדינה שטוו עם הפלשתינים לטווח ארוך.
אבל חמור מכך: לתת לגיטימציה לשחיתות השלטון, בכל כך הרבה תחומים, שבאמצעות כל כך הרבה נבחרים משאיר אדמה חרוכה לעוד הרבה מאוד שנים – ואפילו תוך חבירה לכסאות יקרים, הכל למען אותו עגל? האם “אופוזיציה” כזו תוכל לבוא לבחירות הבאות עם ידיים נקיות?
נכון, כבר מזמן אומרים כולם שאבדה הבושה.
השאלה היא אם נוכל אנו לחיות עם אובדן הבושה הטוטלי של הנבחרים בדרכנו לאבד את יתרת הבושה שלנו, או שלא יתכן, כי קריסת הנורמות הבסיסיות והיסודיות של הפוליטיקאים תהרוס גם אותנו?
אז פוליטיקאי עלוב יכול להיות שהיית פעם משהו, אבל כעת אתה לא. יכול להיות שהאכלתם אותנו חצץ וחארא, אבל לא כולנו בלענו.
הכל יכול להיות… אבל אני מדבר כעת רק בשמי: גם אם לא ציינתי שמות רבים של פוליטיקאים ונבחרים שסרחו בכל מיניי דרכים ובכל מיניי סיטואציות בשנים האחרונות, הכל מחוסר מקום ועומס מאמר אחד – חארא עליכם.
Add Comment