כביש הוא גבול להולכי הרגל – שאם ירצו לחצותו עליהם לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים, ולא לקחת כמובן מאליו כי הנהג יבחין, יבלום, יעצור, ימנע אסון… ממש לא
כשאני קורא על התאונה שהילד הנהג בן ה-18 “איבד שליטה על הרכב”, נתקע בעמוד חשמל, העיף את אחיותיו הלא חגורות מאחור – החוצה והרג את אימו… אני מתיישב בפעם המליון וכותב לכם את הטיפים שלי לנהיגה נכונה והישרדות.
Nissim_Gabbay_t180k-n_2005_02.jpg
זה מתחיל ונגמר בבית ואל תוציאו את האף שלכם, בלי להבין הכל. קודם כל: אין מושג כזה: “הגעתי לגיל קבלת הרשיון… אבא אוטו…”.
ממש לא. אם המדינה מחליטה בווריאציות קואליציוניות כאלו או אחרות, לתת רשיון בגיל צעיר, אל תיסחפו להאמין שהם יודעים מה הם עושים. ההיפך הוא הנכון.
אז את האוטו מצידו השמאלי הקדמי ליד ההגה – יחוש רק מי שנפשית מוכן לקבל על עצמו עול כבד של אחריות בדרכים. זה למעשה טקס בר מצווה בוגר – רק ללא גיל ועם המון בגרות.
אז אחרי שהבנו את חוק הטבע, שאינו זהה בכלל לתקנות התעבורה – קדימה לדרך. רגע!… זה הרכב שלכם? אולי קיבלתם מחבר? יש בידכם כל הרשיונות? הם תקפים? הרכב תקין (הוחלפו רפידות הבלמים, שבלם היד הגבוה הזהיר אותנו מזמן שמשהו לא בסדר?…).
כאן אני כבר רואה כמה קוראים פורשים למחשב, שם אפשר לנהוג איך שרוצים, להרוג כמה שרוצים ובאמת ש”אין לנו ראש לשטויות של כותב המאמר הזה”…
O.K אחרי ש”נפגעתי”… אפשר להמשיך? בבקשה. נכנסים לרכב, מניעים, חוגרים, נוסעים. רגעעעעעעעעע… כל הנוסעים נכנסו? אולי מישהו עדיין לא סגר הדלת? כולם חגורים? כל הציוד מונח במקום בטוח, או שחלקו על הברכיים, על לוח המכוונים?… למה? אין מקום להניח את הדברים? לא היה תא מטען? טוב, נוסעים.
אוה, הרדיו. איזה תחנות?
עזוב אותי מהמוסיקה הזאת, בוא נחליף. יש לך דיסק? היייייייי! בכל הבלאגן הזה, איפה העיניים שלך? על הכביש, או בעצבים על חברך לצד מושב הנהג, מאחורררררררר? נכון, כאן כבר הגזמת. למה מי אתה שתדבר ככה על היחס שלי לחברים היושבים באוטו?…
accident_180k-n2004_03.jpg
אז שלא אדבר? ונניח שלא אדבר, אז למה שישמעו על זה בחדשות? “ארבעה צעירים נהרגו בתאונה קשה בצפון, הנהג יצא ללא פגע. כנראה, איבד שליטה ברכב. איך יחייה עם אובדן חבריו? קשה… קשה…”.
“יש לך סיגרייה אחי?”.
תנו לו סיגרייה. תנו לו עוד סיבה להביא אתכם היישר לבית העלמין. שנספר לכולם, מהיכן יכולה לצוץ הרעה הגדולה – סתם מסיגרייה קטנה? נראה שלא צריך. “מה אתה אומר? שכן צריך להסביר? שזה לא פייר ככה להתעלל בנהג ברכב?”.
הבנתי אותו. הוא עדיין לא בגיל המאפשר לו לנהוג…
כעת עלינו על כביש החוף. נהדר. “תראו איזה נוף. אין פקקים. כיף של יום יצא לנו”… “תיזהר !!…” צרחה מאחורי הנהג.
הנה לכם, תאונה המתרחשת בדיוק בזמן הלא צפוי, ללא סימנים מוקדמים ורק הכותרות בעיתונים יצבעו הכל בסיפורים אישיים על משפחה טובה שאבדה, על הורים נהדרים שהשאירו יתומים המומים, וכו’.
כי הנהיגה אינה בית הבראה של חופש ושלווה, במובן הקסום של בריכת בית המלון בו אתם שוהים בפנסיון מלא.
כי בזמן הנהיגה, אתם רגועים, אבל עירניים.
כי את ההגה אוחזים חזק, ולא בקצה הציפורן של האצבע הקטנה.
כי את המבט קדימה לא מסירים, גם כאשר מישהו צועק: “תראו איזה יופי”…
כי תמיד יודע הנהג מי נמצא בכביש מאחוריו.
מידע “מודיעיני” שיעזור בכל שלבי הנהיגה.
לעולם לא נחשוב לסטות, בלי לוודא שאין מישהו לצידנו, וגם תוך הסטת המבט שמאלה – מעבר למראה… כן, השטחים ה”מתים”…
לעולם לא נבלום בפתאומיות אחרי רכב שבלם, כי כבר מזמן ראינו את הרכבים לפניו בולמים, והתחלנו לבלום עוד לפני הרכב שלפנינו – שכנראה טרם יודע כי החלה בלימת השיירה…
נראה עד כאן שיש לנהג תעסוקה מלאה, נון סטופ… אבל. איך זה שיש הרבה נהגים שמדברים בטלפון הסלולרי שלהם תוך כדי נהיגה? מה, הם לא יודעים שדעתם מוסחת מהדרך וכל כולם אי שם בנבכי השיחה?
traffic_accidents_180_001.jpg
הם יודעים… אבל להבנתם, חשוב יותר לברר מתי יוצא הילד מהגן, או איזה ציון קיבל בבי”ס הילד הגדול יותר…
הם דואגים. הבנתם? הם אחראיים. לא כמוכם שכל אחריותכם בנהיגה, להיות מוכנים לכל מצב חדש בכביש, לשמור לא לדרוס את ילדו של השכן, שפתאום קפץ לכביש, כי הוריו עסוקים בויכוח על הפלת הממשלה…
עם כל החיוך הקפוא על פניכם, שימו לב כמה רגעי מוות היו במשפט האחד האחרון הזה בלבד.
השיחה בטלפון תוך כדי נהיגה. זוהי למעשה התעלמות מוחלטת מחובת הזהירות הכללית בנהיגה, תק’ 21 המדברת על רשלנות וזלזול מוחלטים בנהיגה.
הקשקושים של הורים על מדרכות, ליד תנועה בכביש, וחוסר אחריות בשמירה ו/או חינוך הילדים לא לקפוץ לכביש. הכל סובב מארוע לארוע, מאחריות לרשלנות, מזלזול וחוסר חינוך – לעבר אי הכרת הנהיגה הנכונה והאחראית המביאה רק את אלה שנפל להם האסימון להבין שכביש אינו מגרש משחקים ואפילו לא ערוץ דואר להעביר ציוד ואדם מנקודה אחת לשנייה.
כביש הוא מקום המיועד רק לכלי רכב עם נהגים שיודעים בכל שנייה כי הם מופקדים על מכונה קטלנית שאסור להסיט ממנה את המבט. כביש הוא גבול להולכי הרגל – שאם ירצו לחצותו עליהם לנקוט בכל אמצעי הזהירות האפשריים, ולא לקחת כמובן מאליו כי הנהג יבחין, יבלום, יעצור, ימנע אסון…
ממש לא.
ממש לא נכון לחשוב כך. ממש לא נכון שכל נהג יכול תמיד לבלום.
ממש לא נכון לחשוב שהנהיגה היא כיף ללא כובד אחריות.
ממש לא נכון לחשוב שהרכב הוא היצור היפה והאקזוטי ביותר עליי אדמות – כי לשם כך אלוהים בפרוש ברא את האשה… ולא את הרכב.
את הרכב המציא האדם, לאחר מכן והאשה תפסה עליו טרמפ… סליחה, פמיניסטיות – אבל אין סוף טוב יותר למאמר חשוב כזה, מאשר להימנע מהשוואת הרכב לאישה ויחד עם זאת לא להתעלם מהעובדה שיד האישה מאוד חזקה על כל ענף התחבורה – דבר שמחייב להעביק קו אדום וברור בין שני העניינים:
בכביש הייה נהג – נקודה. בחברה – הייה דון ג’ואן ככל שתרצה, אבל מחוץ לרכב.
Add Comment